הבוס שלי אוהב את העובדים שלו.

מאז שעברנו משרדים לפני שלושה חודשים, כל חודש יש חודש שמוקדש לנושא מסויים.

החודש הראשון היה "חודש השירות" החודש השני היה "חודש טכנולוגיה",

היום התחלנו את "חודש הבריאות".

"חודש הבריאות" מוקדש כולו לבריאות העובדים (בניגוד לחודשים קודמים שהאינטרס היה החברה).

התחלנו את היום בבית "דרך חיים" בנמל ת"א עם ארוחת בוקר בריאותית:

יוגורט עם גרנולה, לחם קל עם אבוקדו, גבינות, לחמים, ממרח חצילים, ריבה, עוגת גזר ועוגיות גרנולה, גזר, קולורבי, פלפל ירוק, תה וקפה.

אכן בריאות, נשארנו המומים כשלא הגיעו החביתות והחמאה וגם קצת רעבים.

סיימנו לאכול, דברי פתיחה של הבוס שלי שהכריז על חודש הבריאות

(לא יהיו וופלים/עוגיות/קרקרים ואספרסו, החודש יהיו פירות וירקות טריים במטבח),

העבירו בין כולם מדבקות בהם התבקשנו לרשם את השם שלנו והאם אנחנו מעשנים או לא,

מי שמעשן התבקש להדביק את קופסת הסיגריות שברשותו ולתת אותה למשמורת ובזאת להכריז שהוא מפסיק לעשן.

מי שיעמוד במשימה לחודש יקבל מנוי שנתי להולמס פלייס.

בין אלו שלא מעשנים תהיה הגרלה של שלושה מנויים שנתיים לשייפ.

כולנו ילדים טובים, מסרנו את הקופסאות (הבוס הבטיח שמי שיבקש אותם חזרה בהפסקה יקבל אז עשינו רושם טוב והסגרנו את עצמנו).

התחילו הרצאות:

הראשונה היתה עיי מאמן כושר אישי שעשה מצגת מלווה בתמונות (של בחורות "חטובות") שגרם לנו להבין שאנחנו לא מבינים כלום בכושר או בתזונה.

"צריך לאכול כל שעתיים וחצי (מה זה כאן פגייה?) לעשות התעמלות אירובית שלש פעמים בשבוע ואן אירובית פעמיים נוספות (מה אנחנו מובטלים? חותמים בלשכה? אין עבודה? בית? בעל? ילדים?) צריך לנוח (מי יקום לילדים בלילה אליהו הנביא?) למדוד דופק (ממתי הפכתי לאחות מוסמכת?) ולשתות 12 כוסות מים (סוף סוף משהו שאני יכולה לעמוד בו).

בונוס נוסף: מדידת אחוזי שומן עיי קליפר (מין מספרים ענקיות מפלסטיק שתופסות לך בקפלי השומן ואתה אמור להנות מזה בערך כמו ללכת על גחלים למי שלא הודי ולא במקדונלד).

ובמילים שלו "אם ניישם את ההמלצות שלו, נהיה אחוש לוקי חטובות"

(כאן הבוס שלי התעורר ואמר כמה זה חשוב לאנשי המכירות להיות חטובות).

קיבלנו למלא שאלון עם פירוט של כל מה שאנחנו מכניסים לפה וכמה פרטים רפואיים על מנת שיכין לנו תוכנית אימון ותזונה אישית.

חמש דקות הפסקה, רצנו לשתות מים וחזרנו להרצאה של רופא שיניים.

הרופא הסביר למה זה חשוב לצחצח שינים ואף הדגים איך עושים את זה נכון

 (היה בוחן פתע הוא הביא מברשת שינים בגודל שאפשר לנקות איתה אסלה ושיניים תותבות כמו של גיזמו בסרט גרמלינס וביקש מתנדבים להדגמה, מיותר לציין שכל אלו שחשבו שיודעים לצחצח שיניים נכשלו בבוחן מלבד הבוס שלי).

הסביר כמה חשוב החוט הדנטלי, חשוב לצחצח גם את "גב הלשון" (כן יש כזה דבר וזה האחורה של הלשון, ניסיתי את זה על הבן שלי והוא כמעט הקיא עלי).

הסביר קצת על ציפוי חרסינה, סתימות, טיפולי שורש וריח רע מהפה (לדבריו הרבה דייטים מסתיימים בפגישה הראשונה בגלל זה).

שורת המחץ שלו היתה "מי שלא הולך לרופא שיניים בסוף ירוץ אליו" נשמע הגיוני.

לבסוף חילק כרטיסי ביקור לתיאום בדיקת שיניים וטיפול שיננית על חשבון הבוס.

חמש דקות הפסקה, רצנו לעשות פיפי בגלל המים ששתינו בהפסקה הקודמת,

התחילה ההרצאה השלישית: ארגונומית שפתחה את ההרצאה בשאלה

"למי כואב היד? (הצבעתי) למי כואב הגב? (הצבעתי)

ובהצהרה "שלמי שלא כואב עכשיו כלום, בסוף ההרצאה הוא כבר יגלה שכן כואב לו".

אז היא שאלה כל מיני שאלות כמו "מה הדבר הכי יציב שיש?" (הראתה תמונה של הפירמידות במצרים) ולמה כואב לנו (כי אבות אבותינו בנו את הפירמידות האלה אז זה בטח גנטי הכאבים)

הודיעה שבכל אשם הראש (שוקל בין 4-5 קילו ולא משנה כמה שכל יש לך), הסבירה איך צריך לשבת מול מחשב/מסך/מקלדת/עכבר ולבסוף סיימה בתרגילי מתיחות (כל שעה צריך להקדיש 5 דקות למתיחות, חישוב קטן של סילבי מנהלת הכספים בחברה ותוך כדי מתיחה של הצוואר היא מודיעה לבוס שביום עבודה ממוצע זה לוקח בין 35-45 דקות מזמן העבודה...נקודה למחשבה).

השעה 13:30, זהו, קצו כל הקיצים, אין כבר סבלנות לשבת, כל אזור בגוף שהוזכר במצגת כבר כואב, הבטן מקרקרת, תסיגריות לקחו, מה נשאר לנו???? איפה אוכלים???

נמל ת"א, מתחם ענק של מסעדות, בריאות יותר, בריאות פחות, קפצנו לאגדיר, שכחנו כל מה "שלמדנו", הזמנו המבורגר עם ציפס, את הקינוח הבנות דיכאו לי בטענה "שלא למדת כלום היום?", בדרך לאוטו רציתי להיכנס למקס ברנר להמתיק את היום....

בסוף ויתרתי, מה לא למדתי כלום היום?

האמת, היה ממש כיף, באתי עם המון מוטיבציה להזמין תור לשיננית, להתחיל להתעמל לאוליפידה של מתחילים, לאכול בריא, להפסיק לעשן, לעשות מתיחות כל שעה, והכי הכי רציתי לישון, דיי, התעייפתי מלסחוב את ה 4-5 קילו ראש שלי.

כמובן שמכל הרצונות שלי (עד לכתיבת שורות אלו) כל מה שאני כנראה איישם היום יהיה לישון (בין לבין שהבת שלי תזעיק אותי לחפש את המוצץ או שהבן שלי שוב יתעורר מחלום)

לישון ממש טוב.

תודה לרותם על ההפקה ולבוס על המחשבה/המימון/האכפתיות והדוגמא למופת שנתן לנו כשלא הבריז אפילו לרגע מהיום הזה.

גם אנחנו אוהבים אותך.