חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3403 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1448 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1326 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
Spiegel im Spiegel -Arvo Pärt
המוסיקה מהסוג מאופיינת בהרמוניות פשוטות, לעיתים צלילים בודדים, המזכירים פעמונים, ומכאן גם לקוח השם. פרט החל את דרכו כמלחין ניאו קלאסי תוך השפעות ממלחינים מהסוג בגוש המזרחי (שוסטוקוביץ', פרוקופייב, בארטוק) עבר דרך שיטת "שניים עשר הטונים" של שנברג, שהובילה אותו למבוי סתום, ולבסוף התייצב בסגנונות שתוארו לעיל. בעבודותיו המאוחרות קיימות גם השפעות של מוסיקה עתיקה. היקף החיבורים המולחנים על ידו הוא גדול ביותר, בכמות ובמגוון- יצירות תזמורתיות (לרבות סימפוניות), יצירות למגוון רחב של כלי סולו ותזמורת, יצירות קאמריות, מקהלתיות, ועוד. עבודותיו המוסיקליות שולבו בהרבה מאד סרטים, ביניהם - "הנאהבים מפאריז"( The Lovers on the Bridge עם ז'וליט בינוש), "פארנהייט 9/11" ועוד. אפילו כאן אצלנו הושמע משהו משלו בסדרה "טירונות" . קטע מהיצירה המוצגת כאן שולב גם במחזה wit שהוקרן גם בגירסתו של מייק ניקולס כסרט טלויזיה, בהשתתפות אמה תומפסון, ובעוד מספר סרטים. פרט מתאר את המוסיקה שלו כאור העובר דרך מנסרה, ככזאת העשויה להגיד משהו שונה במקצת לכל מאזין (משהו דומה על נושא זה נדון גם באחד הפוסטים של לוסט הייויי (או אולי זה היה אצל שוגייזר) , נדמה לי בהקשר לטרי ריילי,ניסיתי לאתרו אך ללא הצלחה- או התמדה- אשמח אם יצורף קישורו (סוגריים בתוך סוגריים, בדומה לשם היצירה שתוצג להלן...) ) ובכך יוצרת ספקטרום של חוויה מוסיקאלית, בדומה לקשת הצבעים של השתברות האור. סטיב רייך אמר עליו- " המוזיקה שלו מספקת צורך אנושי עמוק, שאין לו דבר וחצי דבר עם אופנה." בחרתי להציג כאן יצירה קצרה יחסית ומוכרת שלו, אשר כאמור שולבה גם במספר סדרות וסרטי טלוויזיה וקולנוע. היצירה נקראת Spiegel im Spiegel , בגרמנית – "מראה בתוך מראה" (וגם "מראות בתוך מראה") ומתייחסת לאינסוף ההשתקפויות הנוצרות על ידי מראות מקבילות . השתקפויות החוזרות על עצמן, תוך ואריאציות קטנות ואשליה של תנועה לפנים ולאחור. היצירה נכתבה במקור לפסנתר וכינור, אך בוצעה בהמשך על ידי צירופים נוספים של כלים. הקטע באופיו מינימליסטי ומשרה אווירה של רוגע, אך מניסיון, ואולי כהגדרתו של פרט, נדמה לי שניתן לחוות בהאזנה לו, בזמנים שונים, מגוון רחב של מצבים רגשיים. ניתן לראות בוידיאו גם את "השתקפותו" של פרט עצמו . מקווה שינעם לכם.
דוגמית נוספת משלו. |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (47)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
למה, נמאס להם מהגרמנים, ביום השואה?
זה באמת סוגר את המעגל עם מלהולנד דרייב.
עכשיו נותר לי רק לסגור את החור עם לוסט הייוי (הסרט, לא אתה).
אגב, למה אתה קורא לו גידון, ולא גידעון, כסוג של הסתלבטות?.
בהקשר עם סילנציו, חשבתי על כך ששימוש במילה בסיום של סרט תמיד עושה לי כאילו והרעיון נלקח מסיטיזן קיין עם ה- Rosebud שלו.
אלא אם יסתבר שמישהו כבר הקדים אותו.
תודה.
שמח שאהבת.
יפיפה
בדיוק עכשיו אני עובד בפרוייקט של חברה שמועברת מ SAP לאורקל :-(
וכדי לסגור מעגל: לגידון קרמר יש דיסק בשם silencio בו הוא מנגן (בין השאר) יצירות של ארוו פארט.
שמע, זה נהדר, (אתה מתבזבז שם אצל המתחרים של אורקל...).
ובנושא אחר , נמצאה האבידה בנוגע למאזין הסובייקטיבי ,
האמת, כשקראתי שוב, זה לא ממש אחת לאחת , אך בכל זאת.
בכל אופן, לאחר שצפיתי כבר, הרשיתי לעצמי הפעם גם את הכניסה לעניין מלהולנד דרייב.
http://cafe.themarker.com/view.php?t=925879
אוי - גדול הסיפור על קרטש :-)
מבחינתי ההבדל הוא שבטהובן לוקח אותך ביד ומוביל אותך לתחום רגשות מסויים (או, ביצירות אחרות, דוחף אותך מאחורנית לשם), ופארט יוצר מבנה מוזיקלי בשטח שלידך: תרצה, תיכנס. לא תרצה, לא תיכנס.
אולי הוא שמע על המנצח שטבע ב-73 בחוף הרצליה ונרתע...( אישטוון קרטש, יהודי הונגרי, מנצח מעולה בעל שם עולמי, הצליח לעבור כיהודי את ww2, וטבע בגיל 44 , כאן אצלנו ).
אתה אומר, לאחר שהפכה לשיקסע מותר כבר לקרוא לה זונה
קטע יפהפה.
כאן אני באמת מרגיש במגע הפסנתר של ג'ארט (יש אצלו בדרך כלל איזה "משקל" שהוא נותן בהקשה על הקלידים (יש לי לא מעט חומרים שלו, יותר בכיוון הג'אזי).
כן, יש בדבריך על הדילוג ויחד עם זאת, הנה "לקיחות" מהפתיחה של סונטת אור ירח של בטהובן, דוקא בקליפ ששמתי כאן, אולי על גבול הפלגיאט?.
http://www.youtube.com/watch?v=vQVeaIHWWck
יפה, לא ידענו שאתה משם.
תודה.
כהרגלך, מיטיבה בהגדרות ותיאורים יחודיים לך.
אסתפק במגוון.
תודה.
שמח שאהבת.
תודה.
איזה יופי
מחזיר אותי לשורשים הקלאסיים שלי
השכלתי . . . כתמיד
*
הפיל והנקודה היהודית:
פארט נשוי ליהודיה, וכך הצליח לקבל אשרת יציאה מהגוש הקומוניסטי אי שם בתחילת שנות ה- 80. אבל בוינה, הוא החליט לא לבוא לישראל (יש לי תחושה שזו לא הייתה החלטה ספונטנית). אשתו, אגב, התנצרה. זונה.
אופס, פדיחה. אתה צודק - זה צ'לו :-( ככה זה כשמקשיבים למוזיקה כזו בעבודה. התכוונתי לביצוע הזה של קרמר וג'ארט:
http://www.youtube.com/watch?v=lziu5-MHHtQ
באיזשהו מקום, נראה כאילו פארט דילג על תקופות הבארוק, הקלאסית והמודרנית - והמשיך ישירות ממוזיקת ימי הביניים.
אהבתי.. נרגעתי... ו..התאפסתי!
אימת החגים ופגעיהם נזלו מבין האצבעות...
הידע שלך מגוון ומרשים כתמיד, רק טוב
אני יודעת שהבקיאות שלך מתפרשת הרבה מעבר לרוק על כל סוגיו, בלוז ועוד. הבאת פה משהו שונה, יפה ומענין. תודה!
רק עכשיו נפל לי האסימון (אם אכן הבנתי נכון).
טוב, תמיד היית מורכבת, במובן החיובי .
תודה גם לך.
שמח שביקרת.
זה כנראה לא זה.
אולי זה ההוא של שוגייזר המדבר על תיכנות המוסיקה וכו', (או אחר שלך ) שם קיימנו איזה דיונון על הסובייקטיביות של תפיסת המוסיקה באזניו של כל מאזין.
תודה.
היה ברור לי שתאהב.
גם אני אוהב הרבה מיצירותיו האחרות, לרבות הקוליות, אך חששתי להעמיס כאן מדי .
אני חושב שהוא אחד מאלו שהצליחו לפצח את הנוסחה של לא לברוח לחלוטין מהמוטיבים הקלאסיים , ולהישאר עדיין רלבנטי ועדכני, תוך הבאת משהו חדש משלו.
זה מעניין מה שכתבת על אי היכרותו עם המינימליזם המערבי.
לא ידעתי מי הנגנים בקליפ (אני מניח שאליו התכוונת ולא לקישור הנוסף, שם זה צ'לו) והפתעת אותי, שניים שאני מאד אוהב, על ג'ארט אולי אכתוב פעם ,"הקלאסיקן מבין הג'אזיסטים".
הקטע עם האורגן יפה ואת "שרה בת 90" לא מכיר, אנסה לשמוע.
שכחתי לצרף את הלינק (למרות שאיכשהו אני לא מצליח לקשר בינו לבין הנדון כאן):
http://cafe.themarker.com/view.php?t=834889
לא צריך השכלה, רק זמן, רוגע ופתיחות :-)
פוסט יפה על מוזיקה יפהפיה.
אני מאוד אוהב את פארט, מה שמראה שגם יצירה שמגיעה ממקום שאני לא מתחבר אליו יכולה לגעת.
מה שמעניין היסטורית הוא שפארט פיתח את המוזיקה שלו ללא קשר למינימליזם המערבי, אותו כלל לא הכיר בזמנו (מזכיר את צ'ארלס אייבס מבחינה זו).
מרבית המוזיקה שלו שקטה ואיטית מאוד, מזכירה את האווירה במנזר שכוח אל אי שם בין הרים נידחים. ברגעים בהם היא מתעוררת, זה נשמע כמו יום הדין שמתדפק על הדלתות, או כמו שיטפון שוצף שמאיים להטביע את הכל.
אגב, בלינק שצרפת הנגנים הם גדון קרמר בכינור, וקית' ג'ארט בפסתנר.
הנה לינק ליצירה שלו שאני מאוד אוהב, בביצוע מצויין של האורגניסט כריסטופר באוורס ברודבנט:
http://www.youtube.com/watch?v=k0h4uUqe8Tk
אני מאוד אוהב את היצירות הקוליות שלו, וגם יצירה ששווה לנסות להשיג (מפאת אורכה היא לא תיכנס ל YOUTUBE) בשם "ושרה הייתה בת 90", שמרביתה נקישות איטיות ומתודיות על תוף, ב pattern שמשתנה באופן מאוד צפוי ומאוד איטי - אבל יוצר אווירה נפלאה לקראת כניסת הקולות בדקות האחרונות של היצירה.
איזה יופי...
תודה..
תודה.
ה"רך" הוא מקורי שלך, לא מפתיע.
תודה.
שמח על ביקורך.
תודה.
ראשית, את כבר, מאד.
הלמידה בינינו, ובעצם עם כולם , היא הדדית.
וואלה , הפתעת.
הוא לא "מסתובב בשוק".
נכון, מצוין בהחלט.
תודה.
רך ומהורהר.
תודה. מעניין ומהנה :)
שמח.
תודה.
גם לך.
תודה,
כן מהורהרת...
תודה.
לגבי המידע, כמו כולנו, אני מניח - מידע מהנט, ידע קודם שמצטבר במהלך השנים, האזנות לדברים , ספרים וכדו'.
זה לא האופי שיהיה ב- 16/6, אה?
אבל אפשר בינתיים להישתמש בזה כמדיטציית הכנה...
תודה,
לא חייבים בהכרח השכלה קלאסית.
תודה, מוזמנת תמיד.
ספרי מה גילית בפרנהייט 9/11.
אהבתי לשמוע, אהבתי את הקונספט.
מוסיקה סוג של יופי.
מכיר אותו, הוא מצויין, יופי של פוסט מלמד
תודה,
איל
מאיפה אתה שואב את כל המידע הזה
?
אני כל שמחה שאתה גם חולק מדי פעם איתנו אוהבי המוזיקה מטעמים שכאלה
אל תפסיק !!!!
מוזיקה שלווה ומרגיעה, נהניתי להאזין תוך כידי צפייה בנופים שיש בקליפ,
או שאולי הכי טוב זה לשכב, לעצום עיניים, ולזרום עם הדימיון.