המוסיקה מהסוג מאופיינת בהרמוניות פשוטות, לעיתים צלילים בודדים, המזכירים פעמונים, ומכאן גם לקוח השם. פרט החל את דרכו כמלחין ניאו קלאסי תוך השפעות ממלחינים מהסוג בגוש המזרחי (שוסטוקוביץ', פרוקופייב, בארטוק) עבר דרך שיטת "שניים עשר הטונים" של שנברג, שהובילה אותו למבוי סתום, ולבסוף התייצב בסגנונות שתוארו לעיל. בעבודותיו המאוחרות קיימות גם השפעות של מוסיקה עתיקה. היקף החיבורים המולחנים על ידו הוא גדול ביותר, בכמות ובמגוון- יצירות תזמורתיות (לרבות סימפוניות), יצירות למגוון רחב של כלי סולו ותזמורת, יצירות קאמריות, מקהלתיות, ועוד. עבודותיו המוסיקליות שולבו בהרבה מאד סרטים, ביניהם - "הנאהבים מפאריז"( The Lovers on the Bridge עם ז'וליט בינוש), "פארנהייט 9/11" ועוד. אפילו כאן אצלנו הושמע משהו משלו בסדרה "טירונות" . קטע מהיצירה המוצגת כאן שולב גם במחזה wit שהוקרן גם בגירסתו של מייק ניקולס כסרט טלויזיה, בהשתתפות אמה תומפסון, ובעוד מספר סרטים. פרט מתאר את המוסיקה שלו כאור העובר דרך מנסרה, ככזאת העשויה להגיד משהו שונה במקצת לכל מאזין (משהו דומה על נושא זה נדון גם באחד הפוסטים של לוסט הייויי (או אולי זה היה אצל שוגייזר) , נדמה לי בהקשר לטרי ריילי,ניסיתי לאתרו אך ללא הצלחה- או התמדה- אשמח אם יצורף קישורו (סוגריים בתוך סוגריים, בדומה לשם היצירה שתוצג להלן...) ) ובכך יוצרת ספקטרום של חוויה מוסיקאלית, בדומה לקשת הצבעים של השתברות האור. סטיב רייך אמר עליו- " המוזיקה שלו מספקת צורך אנושי עמוק, שאין לו דבר וחצי דבר עם אופנה." בחרתי להציג כאן יצירה קצרה יחסית ומוכרת שלו, אשר כאמור שולבה גם במספר סדרות וסרטי טלוויזיה וקולנוע. היצירה נקראת Spiegel im Spiegel , בגרמנית – "מראה בתוך מראה" (וגם "מראות בתוך מראה") ומתייחסת לאינסוף ההשתקפויות הנוצרות על ידי מראות מקבילות . השתקפויות החוזרות על עצמן, תוך ואריאציות קטנות ואשליה של תנועה לפנים ולאחור. היצירה נכתבה במקור לפסנתר וכינור, אך בוצעה בהמשך על ידי צירופים נוספים של כלים. הקטע באופיו מינימליסטי ומשרה אווירה של רוגע, אך מניסיון, ואולי כהגדרתו של פרט, נדמה לי שניתן לחוות בהאזנה לו, בזמנים שונים, מגוון רחב של מצבים רגשיים. ניתן לראות בוידיאו גם את "השתקפותו" של פרט עצמו . מקווה שינעם לכם.
דוגמית נוספת משלו. |