
| מי? אז מה??? או – מי את, מיאזמה? לפעמים אנו – כמטפלים – נתקלים (אצל מטופלים, ואם להיות ישרים – גם אצלנו…) בתופעות לא מובנות, שחוזרות ומופיעות במגוון מצבים, עד כי תבניות ההופעה נשגבות מבינתנו. אם אנו מתקדמים צעד-אחר-צעד, לרוב נוכל לשלול סיבות שונות להופעתן. ראשית, נוכל לבדוק קונפליקט חשיבה-רגש (או – בשם "חביב" אחר – שיפוטיות…). שנית, נוכל לבדוק "דפוסים" – אלה עיקשים יותר, וקשה יותר להגיע אליהם, משום שהם "נבהלים" כאשר מתקרבים אליהם ומייד "מתחבאים" במבוכי התודעה (של המטופל, במקרה הטוב, ושלנו – במקרה קשה יותר). אבל לרוב, אם יודעים מה מחפשים, מתחילים להבחין בתבניות (= דפוסי) הופעתן. ובמקרה שאין דפוס גלוי (או מתגלה) לעיין? במקרים אלו ראוי לחשוב על "מיאזמה" (miasma). מיאזמה אינה מונח חדש (ראה http://www.medterms.com/script/main/art.asp?articlekey=19304). היא נחשבה מזה זמן רב כהשפעות רעילות הנישות באוויר וגורמות מחלות. אך משאנו מפנים מבטנו פנימה, ובודקים את מהותנו (ולא גורמים חיצוניים לנו), נדרשים הסברים אחרים. נפנה לרגע לנתיב שונה במקצת. למרות ההתקדמות במיפוי הגנום האנושי, עדיין 95% ממנו נחשב כ-"חסר תפקוד", ומכונה "DNA זבל" ("Junk DNA") – ראה http://www.psrast.org/junkdna.htm). לכשעצמי, מאחר ואיני מאמין שהבריאה יצרה דבר מיותר, הרשו נא לי להעלות השערה: DNA זה מוקדש ללימוד, השתנות והתפתחות – אחרת, איך זה שג'ירפה התפתחה? משהו חייב ללמוד, לקודד, ולהפעיל את התמורה, לאורך שנים… אולי (ורק אולי) DNA שלכאורה חסר תפקיד מבצע מטלה / תהליך זה? ואולי – שוב, רק אולי – אותו DNA לומד גם חוויות (נו, נגיד ה- "פחות חיוביות") מנסיוננו? ואולי אותן חוויות, שאינן עוברות עיבוד ופירוק לגורמים, ממשיכות להשפיע גם על הצאצאים? כאן המקום לעשות הבחנה בין "תורשה" לבין "גנטיקה": בגנטיקה, תכונות עוברות במנגנון הצלבה, בין הורה ממין אחד לצאצא ממין שני. בתורשה, לעומת זאת, תכונות יכולות לעבור גם בהחתמה אנרגטית (העברת דפוסים) וגם על-ידי השפעות ה-DNA השקט (מונח שאני מעדיף בעליל על פני "DNA זבל"…), שגם הוא "מחתים" (או "מכתים", אם מתייחסים לתופעה בשיפוטיות) מקטעי גנים שאינם בהכרח קשורים עימו ישירות, או אפילו בשכנות… וכאן סגרנו מעגל – אולי אותו DNA שקט מכיל גם תכנות מיאזמטי…?! אם אכן כך הדבר, התגובה תבוא לא רק באותם מקרים המפעילים את הדפוס ישירות, אלא גם במקרים בהם הקשר רופף ביותר. ואחר שביררנו מי היא המיאזמה, עדיין נשאר לנו לענות על השאלה "אז מה?" אנסה לעשות זאת בכתבה הבאה. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
רונן
אני לא יודע אבל משהו לא מסתדר לי בעניין הזה של ההשפעה ארוכת השנים
ובעניין הזה אני כולל גם את אותו תיקון/שיפור גלגולים שדיברת עליו.
ראשית הרי גורם הזמן לא באמת קיים.
שנית מה שחשוב הוא מה שאתה עושה כאן בנוכחי ולא מה היית בגלגול הקודם.
ואם אין זמן אז איך השפעה של 3000 שנה עדיין ממשיכה ?
לגבי מקור המחלות אנו מדברים על מצב שבו ה counciousness מקשיבה
למיינד במקום ל awareness וזה המקור למחלות האין זאת ?
עד כמה שידוע לי הומיאופטיה, תמציות צמחים וכו' עובדים על כאן ועכשיו.
ראובן,
חשוב נא על איך עובדת הומיאופתיה.
חשוב נא על איך עובדות תמציות (פרחים/צמחים, קריסטלים).
חשוב נא על ידידנו נתן, ועל העלון שלו (שניתן לבקשו בדוא"ל) ועל המקרים המסופרים בו.
והכי חשוב - מה הוא באמת מקור המחלות? האם יש מי שבאמת יודע?
ובהקשר ישיר ליום זה, האם יש לנו ספק שהשפעות האירעים ההם עדיין מהדהדות, וקשה מאוד לשחרר אותן? כמו גם שקשה (אני מקווה שלא בלתי-אפשרי) לשחרר יהודים מחוויה בת 3000 - 4000 שנה של שיעבוד וגלויות, ואני מקווה גם (להוותי, איני בטוח כלל) שאיננו עושים כעת את אותו הדבר לאחרים?
רונן.
רונן
האם המיאזמה הזו היא לא כשלון באבחון הבעיה ?
זה נשמע מיסטי למדי להגיד שיש משהו ערטילאי
לא ברור הגורם למחלות. החשיבה הזו נראית לי מתאימה לימי הביניים
כשלא ידעו מה המקור למחלות.
האם מיאזמה היא שם אחר למה שהרופאים מכנים היום וירוס ?
כלומר: אינני יודע מה הסיבה להצטננות שלך אז זה בטח וירוס ?
הלך הרוח הבסיסי של מי שלמד הוא "אני יודע"...
ההודאה שאת מבקשת כמעט בלתי-אפשרית, בהקשר זה...
רונן יקר,
מאוד מרתק.
אשמח לקרוא את ההמשך.
ברור שהמושג " דנא זבל" הוא שיפוטי
ולא נכון.
זה כמו שברפואה המודרנית
מוציאים כל מיני אברים "מיותרים",
משום שאינם מבינים את כל התיפקודים שלהם,
כולל האנרגטיים והרוחניים.
דנא שקט זה יפה, או רצסיבי.
או שהצנעה יפה לנו (למדענים, הכוונה)
ושהם פשוט יודו שאין הם יודעים מהם התפקידים של הדנא.
סך הכול המין האנושי הוא צעיר ובהתפתחות
ועדיין לא יודע הכול.
אז שידע שהוא לא יודע
וזה יהיה צעד ענק בידיעה.
שבת נפלאה,
אהבה,
אילנה
(כוכבי להיום עבורך אזלו, מסתבר.
אשוב לככב)
אוף... כל הפירמוט התחרבש...
אנסה שוב:
מי? אז מה??? או – מי את, מיאזמה?
לפעמים אנו – כמטפלים – נתקלים (אצל מטופלים, ואם להיות ישרים – גם אצלנו…) בתופעות לא מובנות, שחוזרות ומופיעות במגוון מצבים, עד כי תבניות ההופעה נשגבות מבינתנו. אם אנו מתקדמים צעד-אחר-צעד, לרוב נוכל לשלול סיבות שונות להופעתן.
ראשית, נוכל לבדוק קונפליקט חשיבה-רגש (או – בשם "חביב" אחר – שיפוטיות…). שנית, נוכל לבדוק "דפוסים" – אלה עיקשים יותר, וקשה יותר להגיע אליהם, משום שהם "נבהלים" כאשר מתקרבים אליהם ומייד "מתחבאים" במבוכי התודעה (של המטופל, במקרה הטוב, ושלנו – במקרה קשה יותר). אבל לרוב, אם יודעים מה מחפשים, מתחילים להבחין בתבניות (= דפוסי) הופעתן. ובמקרה שאין דפוס גלוי (או מתגלה) לעיין? במקרים אלו ראוי לחשוב על "מיאזמה" (miasma). מיאזמה אינה מונח חדש (ראה http://www.medterms.com/script/main/art.asp?articlekey=19304). היא נחשבה מזה זמן רב כהשפעות רעילות הנישות באוויר וגורמות מחלות. אך משאנו מפנים מבטנו פנימה, ובודקים את מהותנו (ולא גורמים חיצוניים לנו), נדרשים הסברים אחרים. נפנה לרגע לנתיב שונה במקצת. למרות ההתקדמות במיפוי הגנום האנושי, עדיין 95% ממנו נחשב כ-"חסר תפקוד", ומכונה "DNA זבל" ("Junk DNA") – ראה http://www.psrast.org/junkdna.htm). לכשעצמי, מאחר ואיני מאמין שהבריאה יצרה דבר מיותר, הרשו נא לי להעלות השערה: DNA זה מוקדש ללימוד, השתנות והתפתחות – אחרת, איך זה שג'ירפה התפתחה? משהו חייב ללמוד, לקודד, ולהפעיל את התמורה, לאורך שנים… אולי (ורק אולי) DNA שלכאורה חסר תפקיד מבצע מטלה / תהליך זה? ואולי – שוב, רק אולי – אותו DNA לומד גם חוויות (נו, נגיד ה- "פחות חיוביות") מנסיוננו? ואולי אותן חוויות, שאינן עוברות עיבוד ופירוק לגורמים, ממשיכות להשפיע גם על הצאצאים? כאן המקום לעשות הבחנה בין "תורשה" לבין "גנטיקה": בגנטיקה, תכונות עוברות במנגנון הצלבה, בין הורה ממין אחד לצאצא ממין שני. בתורשה, לעומת זאת, תכונות יכולות לעבור גם בהחתמה אנרגטית (העברת דפוסים) וגם על-ידי השפעות ה-DNA השקט (מונח שאני מעדיף בעליל על פני "DNA זבל"…), שגם הוא "מחתים" (או "מכתים", אם מתייחסים לתופעה בשיפוטיות) מקטעי גנים שאינם בהכרח קשורים עימו ישירות, או אפילו בשכנות… וכאן סגרנו מעגל – אולי אותו DNA שקט מכיל גם תכנות מיאזמטי…?! אם אכן כך הדבר, התגובה תבוא לא רק באותם מקרים המפעילים את הדפוס ישירות, אלא גם במקרים בהם הקשר רופף ביותר. ואחר שביררנו מי היא המיאזמה, עדיין נשאר לנו לענות על השאלה "אז מה?" אנסה לעשות זאת בכתבה הבאה.