9 חודשים בהם כססתי צפרניים, התפללתי בוקר בוקר, הדלקתי נרות ובקשתי מאלוקים שהכל יעבור בשלום, שהיא תלד בשלום ושהעבר שלי לא יגע בהווה שלה. הפחד שכל הסיפור שלי יחזור על עצמו גרם לכך שלא אוכל לתפקד בשקט ובשלווה.
אז זהו זה עבר, נולד לי נכד מקסים, ואני חושבת שאלוקים שמע את תפילותי, וזיכה את בתי בכל מה שאני לא זכיתי ,והוא מפצה אותי דרכה, והפיצוי הוא גדול לאין ערוך...הוא הכפיל ושילש ונתן לי את המתנה הגדולה מכולם.
למדתי שאסור לנו ללכת עם תחושות רעות, לחשוב על הטוב ויהיה טוב. לפעמים אני אומרת שלשוחח עם אלוהים אפשר כמו עם חבר או חברה,, תמיד יש לו זמן, הקו אף פעם לא תפוס, והוא מקשיב כמו שאף אחד אחר לא יקשיב לך,והוא לא יקטע אותך באמצע......וגם לא יגיש לך חשבון בסוף השיחה.
לי זה מאוד עזר..והאמינו לי שראיתי פסיכולוגים בימי...את יוצאת בתחושה שתמיד יש לך אל מי לפנות ולא דוקא תמיד לבקש ולבקש דברים אלא גם לומר תודה על מה שיש.
אז עכשיו שהכל עבר בשלום, ואני סבתא ובתי אמא, אני ממשיכה לפנות אליו יום יום, אומרת תודה, תודה ושוב תודה... כי לא כל מה שיש לנו הוא מובן מאליו,,,,, הרי חשתי זאת על בשרי לפני שנים רבות....
תחשבו על זה....
|