כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הפיה השחורה

    אחרי שתכנסו באמת שאין דרך חזרה. על אחריותכם.

    ביקור מסעדה- אלבאבור

    14 תגובות   יום שבת, 18/4/09, 13:11

     בתמונות: כתף טלה ממולא, לבנה עם חרדל-בר.

    באחד הימים היותר יפים בחול המועד פסח, יצאנו נ' ואני לטיול (טיול אצלנו פירושו לשבת באוטו, לנסוע ולהביט בנוף) שכלל ביקור במסעדת "אלבאבור". ל"אלבאבור" יש סניף ותיק ומוכר בואדי ערה. אנחנו שמנו פעמינו לסניף החדש שנפתח ב-1 לאפריל ונמצא בצומת יקנעם. אם אתם באים מהדרום, פנו בצומת יקנעם שמאלה למרכז המסחרי הקטן, זה ממש צמוד לחומוס סעיד. מי שבא מחיפה והצפון יפנה ימינה באותה הצומת. חניה תמצאו שם בשפע. 

    המסעדה היתה מלאה ונעימה.ריח מתוק של פיתות מהטאבון שרר באוויר. העיצוב חמים ונעים עם קיר שחור, שולחנות עץ, מפות, ושנדלירים קטנים מחופים בבד שחור. על העיצוב אחראי חוסאם עבאס, השף שלאחרונה הוציא גם ספר מתכונים יחד עם נירה רוסו ואולי אפילו ראיתם אותו כשהשתתף באחת התוכניות של "קרב סכינים".

    השירות לאורך כל הדרך היה מהיר ומקצועי. יש ים של מלצרים וכולם עובדים בנמרצות ככה שחלילה לא תחכו לכבש שלכם דקה אחת יותר מדי. פתחנו במנות סלטים (60 שקלים לזוג) שכללו סלט עכוב (צמח בר מוגן שגדל בחוות מיוחדות בגליל), סלט חוביזות, סלט עולש, החומוס הטעים ביותר שאכלתי לאחרונה, במיה מבושלת בשום ורוטב עגבניות, חיטה גרוסה עם אטריות, טבולה, לבנה עם חרדל-בר ועוד. 

    השילובים היחודיים בלעדיים לשף חוסאם עבאס שלמד כבר מילדות את סודות עשבי הבר של ישראל ואיך לנצל את המיטב שלהם ולהביא אותם לצלחת בגרסאות מקוריות. מאוד אהבנו את הלבנה עם חרדל הבר שהביא קצת מרירות ושבר את החמצמצות של הלבנה. העולש היה מצויין ועדין, ודווקא העכוב לא ממש תפס, לא אצלי ולא אצל נ'. את החומוס חיסלנו במהירות עם הפיתה החמה שנאפתה בטאבון, ואת זה החלקנו עם מיץ רימונים (45 שקל לקנקן) בצבע סגול עז ומהפנט. סלט החוביזות היה מצויין ונטרף עד תום, ועוד התלהבנו מסלט הקוסקוס הערבי העשוי חיטה, שהגיע עם גרגירי חומוס.

    המשכנו במנת צלעות כבש (95 שקל למנה), שבהשוואה לצלעות כבש במסעדות אחרות היתה מנה מנצחת. הצלעות היו טריות והורגש שהן לא ראו אור מקפיא מעולם. הרכות שלהן העלתה על פנינו חיוך שבע רצון כשל חתול מסופק. המשכנו בטעימת קבבים (75 שקל למנה) שהגיעו על מקל קינמון וגם הם היו מבשר כבש. טעם הקינמון היה עדין ואילו הקבב לא היה אגרסיבי מדי ומשופע בתבלינים. הטעם של הבשר דיבר בפני עצמו ולא היה זקוק לכל מיני קישוטים מיותרים מסביב.

    כשחשבנו שזהו ונוכל כבר לנוח על משכבנו בשלום, הגיעה אחת ממנות הדגל. צוואר כבש ממולא (170 שקל). המנה מספיקה לזוג מיטיב לעס או לשלושה אנשים ממוצעים. היא עצומה ונדיבה, הבשר רך וממש נימוח בפה, ואילו מילוי האורז והעדשים הופך את הכל ליצירה מושלמת, כאילו שסוזן בויל בכבודה ובעצמה שרה אותה.

    למרות שחשנו את קיצנו (המושלם) קרוב מאי פעם, לא ויתרנו על הקינוח, עד כמה שזה לא מוסרי. הקינוח, לפי המסורת, כלל מנת כנאפה חמימה עם גבינת עיזים ואטריות קדאיף. מנה מושלמת כמובן, מתוקה וקריספית, שבעקבותיה גררנו את עצמנו החוצה וסיכמנו שאנחנו חייבים לחזור לכאן ובמהרה. גשם החל לרדת, הדלקנו סיגריה, נכנסנו לאוטו והמשכנו לרכיבה על סוסים. אכן, יש ימים שהם פשוט מושלמים. 

    הכותבת היתה אורחת המסעדה. 

    לאתר המסעדה                   טלפון סניף יקנעם: 04-9891619 

    לבלוג של חוסאם עבאס 


    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/3/10 00:52:

      ביקרתי שם אתמול

      אחד המקומות המחורבנים ביותר שיצא לי לבקר.

       

      כל כך רע

       

      שאפילו טרחתי לרשום מאמר אודות החוויה

      הכל-כך מפוקפת

      ועטירת כאב (בטן בעיקר)

       

      שומר נפשו - ירחק. 

        5/8/09 13:10:


      בהמשך, נפתח סניף שנקרא "אל תאנור" ליד נצרת, בתחנת הדלק בירידה לדיר אל אסד.

       

      ליקקתי אצבעות (של הרגליים, היה חבל להניח לידיים להפסיק לעסוק במלאכת הפנמת הטלה לתוכי)

       

      דני

        19/4/09 11:23:

      ואוו.נשמע יאמי יאמי.....מופתע

      ....בכלל כל בשר ממולא..אהוב עלי.

      טלה במיוחד בגלל טעמו הרך והעדין.

      [כמובן אם יודעים להכינו כראוי]

      רשמתי את הכתובת טלפון..........לשון בחוץלשון בחוץלשון בחוץ

      תודה שאכלת בשבילי..

      .אסור לשכוח את עבודתך הקשה והמסורה. קריצה

        19/4/09 11:08:

      נשמע כמו מקום שאני חייב(!!) לבקר בו.

      קריצה

        18/4/09 21:40:

      מי שטרם אכל במסעדת "אלבאבור"

       

      פיספס חוויה אמיתית, חוויה לכל החושים!!!!!!

       

      השף חוסאם הינו אליל אוכל אמיתי, המנות היוצאות ממטבחו ראויים להערכה והערצה.

       

      בגליון החג של עיתון "מעריב" נכללת המסעדה ב 10 המסעדות הטובות בארץ.

       

      טרם ביקרנו בסניף החדש ביקנעם..... מקווה שבקרוב !!!

       

       

        18/4/09 21:35:

      כדי שלא נפריע לעובדות, נציין רק:

      אין מדובר בשף, מוכשר ככל שיהיה, הוא טבח. מקצועי, ותיק, רציני אבל טבח.הדבר דומה לאבחנה בין מכונאי (מוכשר ככל שיהיה)

      ומהנדס מכונות. המטבח של אלבאבור קפא על שמריו עוד טרם נכתב הספר עם נירה רוסו (2006).

      היכרותי האישית עם השמרנות המאפיינת את המטבח הערבי כפי שהוא בא לביטוי אצל הדור הקודם

      של המטבחים הערבים כמו דיאנא ואלבאבור היא משנות ה-80 המאוחרות (של המאה שעברה).

      הפתיחה (שנות ה-90) של עין חוד והמסעדות הביתיות הקטנות החדשות בצפון בכלל ובגליל בפרט הביאה עדנה ומשכה עוד רבים להתענג על "בישול קוצים" (עכוב) ואף להגעתם של הפריקה והתרד בר למסעדות ולשווקים המקומיים.

      לגבי השתדרגות והתפתחות לא היו בשורות מרעישות. עליית המדרגה ניכרת לאחרונה, כאשר הדור החדש בנצרת (ילדי הטבחים שהפכו שפים בזכות עצמם), החלו בונים מטבח עכשווי, מאוזן והרמוני, הנוטע יתדותיו במסורת המשפחתית, אזורית, תרבותית עם ניצוצות מודרניים ודגשים נכונים יותר מאשר ה"לבנה" שכלל איננה מיוצרת באלבאבור אלא במחלבת רג'ב בכפר טמרה.

      להסרת ספקות, אני חסיד מושבע של אלבאבור, ומעדן גרון הכבש לא רק מהחביבים עלי ביותר אלא אף עלה על שולחני

      (גם אני טבח) וירד לכרסי אבל המרחק בין טבח לשף הוא פונקציה של היכולת לקחת את מה שהיה ומה שיש ולעשות צעד קדימה.

      אם יורשה לי לצטט (בתרגום חופשי) את סר אייזיק ניוטון (אבי תורת הטארט טאטן):"על כתפי ענקים עמדתי ורחוק יותר ראיתי".


      פאק-מי, זה נראה כמו חלומות!
        18/4/09 20:09:


      עד שאכלתי באל באבור, הייתי בטוח שהמסעדה העברית הטובה ביותר בישראל היא דיאנה שבנצרת.

      היום אני כבר לא כל כך בטוח.

      ועוד משהו: כשתיארו בפני את המנה של "צוואר טלה ממולא" זה נשמע לי כמו משהו שלא רק שלא ארצה לאכול כי אם גם לא לראות.

      טעיתי. פעמיים.

        18/4/09 17:58:

      צטט: ברק צפור 2009-04-18 17:23:40


      כל מה שאת עושה גורם לנו להגיר ריר ......

       

      זה נשמע כל כך טוב שזה כמעט אירוטי.

       

      תמשיכי כך !

       

       

       

       

       

      תודה! ושלח את הרשימה!!!
        18/4/09 17:23:


      כל מה שאת עושה גורם לנו להגיר ריר ......

       

      זה נשמע כל כך טוב שזה כמעט אירוטי.

       

      תמשיכי כך !

       

       

       

      צטט: הפיה השחורה 2009-04-18 14:48:58

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-04-18 14:00:36


      בחשוב זהיר, ובהנחה כי מנת קינוח לאדם שוויה כ-30 ש"ח לפחות, הרי ש"השארתן" (ולא באמת) כיוון שבקטן ציינת שהייתן "אורחות המסעדה" כ-500 ש"ח!!!

      לכל הדעות ומבלי לערער על כך כי האוכל ברמה טובה ואף יותר מכך, סכום שאינו שווה לכל כיס.

      ומתי החל (רוצה לומר) מתי יפסיק הנוהג הנפסד הזה בו "אורחי המסעדה" המוזמנים לאכול על די בעליה, הם גם הכותבים ביקורת עליה...

      גילוי נאות, הכותב שף במקצועו.

      1. לא היינו אורחות, היינו אורחים. הלכתי עם בן זוגי לטעימות.

      2. כתוב בתחתית הכתבה כי היינו אורחיה. זה לא נסתר מעיני הקוראים ואתה רשאי לשפוט כרצונך.

      3. גם אתה אם תרצה אי פעם ליחצ"ן את הסוויטה שלך, בוודאי תזמין עיתונאים לאירוח חינם כדי שיתרשמו.

      אם לא- תתעורר. ככה (ברוב הפעמים) זה עובד.

      4. לא שאני מתנצלת או משהו, אבל בנזוגי השאיר טיפ מטורף שכיסה את עלות הארוחה. עכשיו אולי תוכל לישון בלילה.

      5. אני מקווה שגם התייחסת לתוכן של הכתבה ולא רק למסגרת שלה. האוכל שם אכן טעים ומצויין. תנסה.

      6. עוד דבר- בגלל שהיינו אורחי המסעדה, הכותרת היא "ביקור מסעדה" ולא "ביקורת מסעדה".

       

      אין עימי ספק כי השף מוכשר כשד, אני מכירו ומוקיר אותו.

      אשר לי איני זקוק ליחצנות לסוויטה שלי, כל מי אשר חשקה נפשו מוזמן...לשלם ולבוא, אם יבחר לכתוב, מה טוב, ום אם לא.

      שוב אין לי ספק באשר לאיכותו של האוכל המוגש במסעדה, חוסם אינו זר בנוף הקולינריה הישראלית.

        18/4/09 15:15:


      את רוצה תגובות ואני רוצה ניגוב איך אפשר להגיע לעמק השווה ?

       

      קריצה

        18/4/09 14:48:

      צטט: המון חרמון- הסוויטה. 2009-04-18 14:00:36


      בחשוב זהיר, ובהנחה כי מנת קינוח לאדם שוויה כ-30 ש"ח לפחות, הרי ש"השארתן" (ולא באמת) כיוון שבקטן ציינת שהייתן "אורחות המסעדה" כ-500 ש"ח!!!

      לכל הדעות ומבלי לערער על כך כי האוכל ברמה טובה ואף יותר מכך, סכום שאינו שווה לכל כיס.

      ומתי החל (רוצה לומר) מתי יפסיק הנוהג הנפסד הזה בו "אורחי המסעדה" המוזמנים לאכול על די בעליה, הם גם הכותבים ביקורת עליה...

      גילוי נאות, הכותב שף במקצועו.

      1. לא היינו אורחות, היינו אורחים. הלכתי עם בן זוגי לטעימות.

      2. כתוב בתחתית הכתבה כי היינו אורחיה. זה לא נסתר מעיני הקוראים ואתה רשאי לשפוט כרצונך.

      3. גם אתה אם תרצה אי פעם ליחצ"ן את הסוויטה שלך, בוודאי תזמין עיתונאים לאירוח חינם כדי שיתרשמו.

      אם לא- תתעורר. ככה (ברוב הפעמים) זה עובד.

      4. לא שאני מתנצלת או משהו, אבל בנזוגי השאיר טיפ מטורף שכיסה את עלות הארוחה. עכשיו אולי תוכל לישון בלילה.

      5. אני מקווה שגם התייחסת לתוכן של הכתבה ולא רק למסגרת שלה. האוכל שם אכן טעים ומצויין. תנסה.

      6. עוד דבר- בגלל שהיינו אורחי המסעדה, הכותרת היא "ביקור מסעדה" ולא "ביקורת מסעדה".


      בחשוב זהיר, ובהנחה כי מנת קינוח לאדם שוויה כ-30 ש"ח לפחות, הרי ש"השארתן" (ולא באמת) כיוון שבקטן ציינת שהייתן "אורחות המסעדה" כ-500 ש"ח!!!

      לכל הדעות ומבלי לערער על כך כי האוכל ברמה טובה ואף יותר מכך, סכום שאינו שווה לכל כיס.

      ומתי החל (רוצה לומר) מתי יפסיק הנוהג הנפסד הזה בו "אורחי המסעדה" המוזמנים לאכול על די בעליה, הם גם הכותבים ביקורת עליה...

      גילוי נאות, הכותב שף במקצועו.

      ארכיון

      פרופיל

      הפיה השחורה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין