רומנטיקה זה אני!
סיפורים רומנטיים מכל הסוגים, שיחדירו מתיקות גם ללבבות שהתייבשו כבר...
פוסטים אחרונים
- ביקור מולדת - סיפור רומנטי לשנה החדשה ! 12/9/18
- סוף סוף! ספרי החדש "שדה הנשיקות האדומות"!!! 12/6/18
- הקשיבו לי! הופעה מחודשת של סיפור רומנטי מאלף 11/12/17
- פגישה במוגרבי -סיפור רומנטי ליום העצמאות -הופעה מחודשת! 12/5/16
- ירח דבש מואר -סיפור רומנטי לחנוכה 13/12/15
- הסוכה הירוקה -סיפור עתידני רומנטי לסוכות 30/9/15
ארכיון
הקפיצה - הסיפור הרומנטי לשבת וליום השואה
הריח בקרון היה בלתי נסבל. בקרון שאמור להסיע כ-10 פרות, הצטופפו 400 איש עומדים, שוכבים, זוחלים, מכורבלים, מכווצים, חבולים , כואבים ומיובשים. היובש היה יותר גרוע מריחות הזיעה והשתן. בת שבע נזכרה בכוס המים ששתתה לפני שעלתה לקרון, ושעלתה לה ב-100 זהובים, כמעט כל הכסף שלקחה אתה. אותם מים שהתגלגלו בגרונה הניחר והרוו אותה. זה היה לפני שלושה ימים, והגרון שוב תבע את שלו, ולשווא.
בת שבע הידקה את פניה לקרשים שסגרו על החלון הגבוה, סמוך לתקרת הקרון. היא יכלה לעשות זאת כי הייתה שכובה על כארבעה גבות של אנשים אחרים. הקרשים חוברו ברישול ובחיפזון, כך שסילון דקיק של אויר, כמעט בלתי מורגש, חדר בין סדקי החיבור. בת שבע הצמידה את אפה ופיה ולגמה מנות אויר ככל שיכלה, כשיכור הלוגם מן הבקבוק. כמה זמן עוד תחזיק מעמד?
בפנים הלכה ההמולה וגברה. בכי קולני של תינוקות שהצליחו להישאר בחיים, צווחות היסטריות של נשים, צעקות תסכול של גברים, שיעולי חולים, שאון מעיים על כל סוגיהם, קולות הקאה. המחנק והחום בפנים הזכירו יום קיץ לוהט, בניגוד גמור לקור המקפיא בחוץ, כששלג ינואר יורד ללא הפוגה. תלתליה השחורים של בת שבע היו רטובים לחלוטין, וכבר מזמן קרעה את בגדיה מעליה ונותרה בחזייה. גם אם ננעצו בה מבטים גבריים, הם היו אדישים, קהים ונעדרי כל מיניות. "אנחנו אפילו לא חיות", חשבה בת שבע בתסכול, כשחשה לפתע זוג עיניים ננעצות בה מהקצה השני של הקרון. עיניים של גבר צעיר.
זיק של היכרות היה בעיניים הללו, החומות-זהובות. בת שבע אימצה את מוחה הקהה. מי זה יכול להיות? היא התבוננה בחזהו החשוף, השרירי, שנטף זיעה, וניסתה להיזכר. יעקב, בנו של הנפח? איציק , בנה של התופרת? ולפתע כברק הגיעה התשובה: חיים, שכנה לאימוני המרתון בגימנסיה! שניהם היו התקווה הכי גדולה של גימנסיית קלצק. ציוניהם הנמוכים במתמטיקה וספרות זכו להתעלמות מצד המורים, שהיו גאים בהישגיהם מעוררי הגאווה: פעמיים ברציפות הביאו מדליות לגימנסיה, כשניצחו במרתון השנתי העירוני במקומות הראשון והשני. בת שבע וחיים, חיים ובת שבע, תמיד מתאמנים ביחד, תמיד מנצחים ביחד!
ייתכן שלו הייתה רומזת לחיים רמז קטן, היה מתרקם ביניהם רומן. כה מתאימים נראו ביחד –שניהם כהי עיניים ושיער, שזופים ושריריים מהריצות בחוץ בקיץ ובחורף. שניהם מכורים לספורט. שניהם תחרותיים ברמות יוצאות דופן. שניהם שאפתנים, מקווים להגיע לאולימפיאדה עוד לפני שימלאו להם 20 שנה.. אך הרומן לא קרה. היה אמנם איזה ערב ריקודים בגימנסיה שבו רקדו יחד ריקוד צמוד. היא חשה את לבה הולם אז בכוח, ואת ברכיה נמסות. הייתכן שהיא מאוהבת? אך בתום הריקוד קד חיים קידת תודה, והזמין נערה אחרת, שנראתה מתנשקת אתו מאוחר יותר בלילה, מתחת לעץ האשוח בחצר.
בת שבע לא חשבה יותר על הרגשתה, כי מיד למחרת יצא צו ,שעל כל יהודי קלצק לעזוב את בתיהם ולנסוע למחנה עבודה. הכול החלו לארוז בקדחתנות, כשאיש אינו יודע כיצד יסתיים המסע, לאור סיפורי זוועה שהתהלכו באזור. וכעת חיים מולה! עם אותו חיוך צחור שיניים. הנה הוא מפלס דרכו אליה, דורך על גבות וכתפיים, סופג צרחות ומכות, אך אינו מוותר. אותה העקשנות שהובילה אותו לנצח תמיד במרתון, עקשנות שאי אפשר להביס. וכבר חיים צמוד אליה למלוא אורכו, ולוחש באוזנה: "אני מתכוון לקפוץ מהרכבת עוד מעט. רוצה להצטרף?"
"השתגעת? זה מוות בטוח!", ענתה בת שבע מזועזעת מהרעיון. "גם אם נשרוד את הקפיצה, הגרמנים יירו בנו מיד, וגם אם לא יירו מיד, איך נחזיק מעמד בשלג הזה בחוץ, חצי ערומים, באזור של כפרים עוינים, שמתפרנסים על פרסים כספיים מהלשנות על יהודים לגסטפו?!". אך חיים בשלו: "חייבים לנסות. הכול עדיף מלמות כמו כלבים בקרון הזה, או שיש לך אשליות, בת שבע חביבתי, שמחכה לנו באמת מחנה עבודה בסוף המסע הזה?", לגלג קולו.
"לא יודעת, זה מסוכן...ובכל מקרה, אסור לעשות את זה באור היום, אלא לחכות לחשכה...", הביעה את דעתה. פניו של חיים קרנו, והוא ליטף את לחיה: "זהו! זאת בת שבע המפוכחת שאני מכיר! בת שבע האמיצה, שלא נרתעת ממכשולים!". בת שבע חשה את לבה הולם בכוח. בכל זאת, עם חיים לצדה אולי תצליח...הקשר עם הוריה ואחיותיה הקטנות ניתק כבר מזמן. הם הופרדו ממנה באכזריות ונזרקו לקרון אחר.
הדקות חלפו, ומהסדק בקרשים נראה שהשמש שקעה, והלילה ירד. הרכבת המשיכה להיטלטל בין יערות עבותים שענפיהם עמוסי שלג לבן. כל אותו הזמן עבד חיים ללא ליאות כשהוא שובר באגרופיו החזקים פתח בקרשים שסגרו על החלון למעלה, פתח שגוף אדם כחוש יכול לעבור בו. "עוד חמש דקות אני מרים אותך לפתח ודוחף אותך החוצה. אני אקפוץ מיד אחריך. תקפידי לקפוץ מכווצת בתנוחת עובר ולהתגלגל כשתרגישי את האדמה. השלג הרך יבלום אותנו", תדרך חיים בקדחתנות. מסביב התבוננו בהם אנשים קהים, חסרי תקווה. איש לא הביע רצון להצטרף למשימה שנראתה כמובילה למוות בטוח.
בת שבע עצמה את עיניה והתפללה. היא לא ידעה למי, כי בביתה כולם היו חילונים גמורים. "מהר!", האיץ בה חיים. "הרכבת מאיטה, כנראה מתקרבים לצומת מסילות. עדיף לקפוץ עכשיו!". בת שבע טיפסה על כתפיו ותחבה את ראשה בפתח בין הקרשים. אני סופר עד 3 ואת נותנת תנופה וקופצת כמו שהסברתי לך", צעק חיים מתחתיה. "שלוש!". בת שבע זינקה ככדור.
המהירות הייתה כה גדולה, עד שמיד הרגישה חבטה איומה בגופה, כשהתגלגלה לכיוון עצי היער האפלים. כאב איום פילח את רגלה, והיא חשה נוזל חם ודביק מתפשט על ירכה. הכאב הלך והתגבר, והיא לא יכלה לזוז ממקומה. נאנקת מייסורים זחלה בשלג עמוק יותר לעבר היער, הרחק מהרכבת. כמו מחלום שמעה יריות וקללות בגרמנית, שהלכו והתרחקו. בדממה שאפפה אותה מתחת לעץ שאליו כשלה, ניסרה שאלה אחת כמקדח את מוחה: "איפה חיים?". ואז התעלפה.
היא פקחה את עיניה לקול דריכת רובה. אך הלוע לא היה מכוון אליה. "הי, בחורה! סוף סוף הואלת להתעורר?", שמעה קול צוהל. הדובר, צעיר בעל זקן פרא בלונדיני הציג את עצמו: "אני גרישה. ברוכה הבאה למחנה הפרטיזנים! יש לך מזל גדול שאני מתמצא קצת ברגליים שבורות והצלחתי לגבס אותך...". המומה התרוממה בת שבע לישיבה והבחינה ברגלה המגובסת ובמעיל צבאי מרופט העוטף את כתפיה. "נו, אי אפשר היה להשאיר אותך בחזייה...", הצטחק גרישה. "למרות שאם היו שואלים אותי..".
"אף אחד לא שואל אותך! ואודה לך אם תפנה לי את השטח, ותיתן לי להיות קצת לבד עם אשתי!", זהותו של הקול הגברי לא הייתה מוטלת בספק. "חיים! אתה פה!", הייתה בת שבע מאושרת לגלות. "אבל מה פתאום אשתך? השתגעת לגמרי?". "שששש....", השתיק אותה חיים, כשהוא כורך את זרועותיו סביבה וזיק חם, בלתי מוסבר בעיניו . "נאלצתי להציג אותך בתור אשתי , כי הפרטיזנים האלה, עם כל הכבוד להם, הופכים לחיות פרא, כשמהשמים צונחת עליהם לפתע נערה יפהפייה כמוך, כשרק חזייה לעורה....".
*מבוסס על סיפור אמיתי. *כל הזכויות שמורות לאלומה עברון (c ) |
תגובות (58)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סיפורים מעין אלה היו חייהם של בני אדם במציאות, חיים אמיתיים. כה כואב וצורב בלב לדעת שפוטנציאל ענק של חיים לא מומש לדורות חדשים. המוות לא נגמר ב-6 מיליון...
כתיבתך, כתמיד, יפה ומרתקת. גם כעת, עם כל הקושי של סיפור בנושא כה כאוב - השואה.
*
אלומה,
גם ליום השואה ידעת להביא סיפור אופטימי ונהדר.
כתיבה מרתקת כמו תמיד.
גם לי קשה לקרוא סיפורים על השואה
ולכן, רק הפעם מעדיפה
בוקר טוב
קשה לי להתמודד ולקרוא סיפורים על השואה............
אבל שלך מרגש ומצמרר
מתי כבר תוציאי ספר?
למה את מחכה?
צילה
שוב תודה לכולם על התגובות המרגשות ועל המחמאות.
רציתי לציין שכנראה יכולתי לכתוב על השואה משום שאני דור שישי בארץ (משפחתי הגיעה לכאן ב-1817), ולכן ,בניגוד לחברים רבים, השואה לא נגעה בבני משפחתי משום כיוון. יחד עם זאת כל חיי בלעתי כל ספר שנכתב על השואה בצימאון חסר הסברו, כולל הספרים הקשים מאוד של ק.צטניק (בית הבובות, קראו לו פיפל ועוד). מבינה ומקבלת לחלוטין שחלק מכם אינם מסוגלים לקרוא את הסיפור או להגיב. תודה שביקרתם וכיכבתם.
אלומה
אוףףףףףףףףףףף איתך
כתיבתך פשוט נהדרת
יום השואה מאד קשה לי אישית.
לפעמים אני חשה כאילו הייתי שם,
עדה לזוועות.
הסיפור היפה שלך מביא לידיעת כולם
את רגעי התקווה והאופטימיות המעטים
שהיו נחלת הנשמות האומללות.
*
ל י ד י ה
אלומה , את כותבת בחסד .
קראתי המון ספרים על תקופת השואה , ולמרות כל הכאוס המוות וההרס ,היו גם הרגשות האחרים "השפויים" יותר ,
לאהבה ,לשמור על אחד את השני , להולדה .
לדברים הטובים יותר מול הרוע הנוראי ששרר באותה תקופה שחורה .
שאפו .
גם מהמקרים האפלים ביותר את מצליחה להוציא סיפורים אופטימיים
רומנטיקה המתפתחת לה באחת התקופות הגרועות ביותר של ההיסטוריה האנושית!
פשוט מקסים
תודה אלומה, וזה שהסיפור מבוסס על מקרה אמיתי עושה אותו בעל משמעות מיוחדת.
תודה אלומה,
סיפור מדהים שקראתי בנשימה אחת
(אשוב לככב בצאת הכוכבים)
קשה לי מאד עם סיפורי שואה.
השואה הילכה עלי אימים בילדותי
כששמעתי את צעקות אבי מבעותי חלומותיו.
כל הברכות וכל הישועות,
מרדכי.
כמו כמה מקודמי שכתבו כאן.... לא מסוגלת נפשית, ריגשית לקרוא....
הערב גם ראיתי תוכנית בערוץ 2 על משלחת מהצבא שיצאה לפולין, התלוו אליהם ניצולי שואה, משפחות ששכלו יקירהם בפעולות טרור גם, והדמעות לא פסקו מלזלוג....
אז... פשוט לא מסוגלת יותר ואיתך הסליחה, כי יודעת בוודאות שאת כותבת מאד מרתק וסוחף....
שבוע טוב ורק בשורות טובות...
פ י ק י
אלומה יקרה
הצלחת במשימה וכתבת סיפור מרתק ומרגש מאוד,
קראתי בנשימה אחת.
תודה וכוכב על הסיפור המיוחד,
את מוכשרת מאוד יקירה.
כל נושא השואה קרוב לליבי,
אני בת לניצולי שואה
ובימים אלה העצב מתגבר.
כתוב נפלא!
קראתי בנשימה עצורה!
שלך.שרה
הי נסיכה,
סיפור מרתק!
תודה על התזכורת ש"הישרדות" היתה שאיפה של יהודים שרצו לחיות!
חמי ז"ל, ניצול שואה, לא יכול היה לספר על מוראות השואה.
כנראה שאין מילים שיכולות לתאר את הזוועות.
יואל
שוב תודה לכם, חברים יקרים על התגובות המרגשות!
המדהים הוא שהעשרתם אותי, כל אחד בתורו, בסיפורים דומים שלא ידעתי עליהם כלל!
אכן, המציאות היא למעלה מכל דמיון, ואת זה אנחנו רואים שוב ושוב בעולמנו המטורף!
אלומה
תודה אלומה.
תיאור מרתק של סיפור חיים שניצלו,
תודות להחלטה מהירה וגורלית.
כתיבה יפה ורהוטה, כהרגלך.
גם ברגעים הקשים הללו,
את משכילה להכניס מעט הומור כדי להפיג את רוח הנכאים.
אישית, הכרתי אדם שחייו ניצלו כיוון שזרק עצמו מרכבת שעשתה את דרכה לאושוויץ.
הוא באמת נפל על השלג הרך, התחפש לגוי תמהוני שאבד את דרכו, ונדד מכפר לכפר בפולין עד שניצל בעזרת איכר פולני חסיד אומות העולם שהסתירו בתוך בור (בקיץ) ובעליית הגג - בחורף.
שבוע טוב !!
שוב תודה על סיפור מרתק ונוגע ללב!!
את מוכשרת ואנחנו נהנים!!
אלומתי,
רומנטיקה ברכבת למחנה ההשמדה.
כל הכבוד לך.
טלי*
צמרמורת עשית לי כשקראתי את זה
כי השכם בבוקר קראתי את זה
http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/page.aspx?ws=cfda0459-dc1a-471e-a2b4-8c9bfc8bd5d2&page=d376ff94-4ed4-4117-8444-b784f4526a01&fol=bb40dff9-338d-446e-935c-596eb1e3b2c5&code=bb40dff9-338d-446e-935c-596eb1e3b2c5&box=88793e81-f5cf-4841-9291-ebaae597f5eb&_pstate=item&_item=61029c2b-6389-47de-b6ea-3b955ca0cdf6
זה מלינק ששלח אלי שחפי וקראתי אותו
כל כך דומה אוחחחחחחחחחחח
שי
סיפור מרתק, קראתי בנשימה עצורה, מתאים ליום הזכרון הקרב ובא.
בטוח שהוא אמיתי.
תודה לך על כתיבה נפלאה *
מזדהה עם רפאלה.
גם לי קשה מאוד לקרוא סיפורים מהשואה.
כך שתסלחי גם לי. רק רפרפתי..
כוכב לך
שוש
מרגש עד מאד
אהבתי
תודה!
אלומה,
עשית זאת בגדול!
הסיפור מרתק.
התיאורים גם המזעזעים שבהם סוחפים.
והעיקר שזה מקרה שבינתיים נגמר בטוב.
גם כך הרגשות מאוד מאוד כבדים.
סיפור נפלא על נושא מאד קשה..♥ *
את ממש מרתקת אותי...
כרגיל... סיפור השבת שלי זוכה לעוד כוכב.. הדס
יקרים ויקרות!! חבריי האהובים!
תודה ענקית על התגובות החמות!
ודאי תקבלו בהבנה שאחרוג הפעם ממנהגי ולא אענה אישית....הנושא מאוד טעון, ואני רואה שלחלק מכם קשה בכלל להגיב במילים. מבינה ומקבלת!
אך דעו - כל אחת מתגובותיכם ריגשה אותי מאוד!!!
באהבה רבה מאוד,
אלומה
אלומה יקרה, לא רק שהצלחת,
הצלחת ובגדול לכתוב סיפור רומנטי
שיתאים ליום השואה.
את כישרונית בכתיבתך, סחפת אותי
וריגשת אותי עד כדי צמרמורת.
אלומה
על אף הקושי שבאיזכור צמד המילים "סיפור רומנטי ושואה" הצלחת.
כל הכבוד לכתיבה רגישה נוגעת ומושכת לקרוא.
אלונה.
אלומה קראתי בנשימה אחת!
אבא שלי היה פרטיזן.....שמעתי הרבה סיפורי גבורה.....והסיפור שלך התאים ככפפה!!!
תודה יקירה......
באהבה רבה שלך דליה*
מרתק ,
עם כול הקושי ...
הצלחת להכניס קצת רומנטיקה
בסיפור הכאוב הזה .
סיפור מקסים,
עמדת במשימה - יום השואה עם סיפור רומנטי!
כמה, כמה יפה ורומנטי
*
הסיפור פשוט מקסים.
קשה להמציא סיפורים על השואה, ואולי גם אין צורך, המציאות הייתה כל כך איומה
ששום סיפור ושום סרט לא באמת יכולים להשתוות לה.
גם הכתיבה שלך נפלאה.
*
עשית את זה
שילוב של המוות ברכבות ובמחנות
עם רומנטיקה ובריחה
יפה.
אלומה ...הנה עשית זאת
רוצה לומר לך שהצטמררתי כבר בהזמנתך לבוא ולקרא
וזה המשיך בקריאותו
מושלם יפה ומרגש מה שהופך אותו ליותר עצם הידיעה שהוא סיפור אמיתי
מרגשת כהרגלך
תודה!
Mazi
אלומה יקירתי
עשית לי צמרמורת עם הסיפור הזה
סבתי מצד אבא ניצלה בסיטואציה דומה
אם כי היא היתה עם אבי ז"ל בזרועותיה
אלומה............את מצליחה לגעת בי במקומות שהרבה אנשים לא מצליחים
אוהבת
חני מאמי
ברשותך אלומה
הפעם הזו אשאר שותק.
אלומה יפתי
ברגישות רבה גוללת כאן סיפור שורדני. כאשר קראתי בתחילה, רציתי לתקן אותך שבקרונות הבקר לא הוכנסו מאתיים איש, אלא יותר. אבי שרד מעבר כזה בקרון בקר, היו בו לפחות ארבע מאות איש. הנאצים רצו שהמוות יחמוד חיים מתוך הקרונות. כשנפתחו הדלתות ריח צחנה נוראי עלה משם. אנשים נחנקו למוות, מהקיא, מהפרשות השתן והצואה, מחוסר אוויר. את השאר עשו המקלחות באושוויץ ותנורי הגז.
כתבת עוצמתי כמו שאת יודעת, מרגשת כתמיד, סחפת אותי אל תוך התחושות, הפחדים, התעוזה והאומץ. *תודה
תודה יקירתי,אפשר להזמין המשך...
הנושא כאוב ואהוב ...
{במסגרת עבודתי כמדריכת תעסוקה,
עבדתי בהוסטל ניצולי שואה,בבית חולים
לבריאות הנפש,7 שנים,אהבתי והתחברתי
לאנשים המיוחדים האלה,ועדין מבקרת,
ותמיד זוכה ומוציאה מהם ניצוץ בעיניים וחיוך.}
אלומה,
סיפור מרגש, מזכיר גם סיפורים ששמעתי על מצבים דומים.
הלילה או מחר יהיה בבלוג שלי סיפור חוויה, עם איזכור לנושא השואה.
אודיע לך... וגם אחרים מוזמנים.
עמדת באתגר ובהצלחה מרשימה.
ארי
תודה לסיפור.
נושא קשה וכאוב.
א.*
סיפור נוגע
ולא רק באמת
אני חי ומכיר את הסיפורים האלה מקרוב, בדיוק עכשיו אני בתהליך עריכת ספר לאבי על תלאות השואה והנצחון האישי שלו.
*
נעמה
יקירתי הסופרת,
יפה שבחרת לספר לנו
ספור הכורך בתוכו, אומץ
פעולה ואמונה............
שלושה דברים שהינם כה חיוניים
להישרדות מתוך התופת..........
ואכן היו כאלה גם אם לא רבים......
תודה לך אלומתי
אסתי
דרך הצבע
אלומה............
את כישרון ספרותי מכל כיוון שאביט בו!!!!!!!!
מיותר לומר שזה בזבוז להשאר רק בתחומי האתר..........
צאי...וחפשי מקורות פרסום.......
ותוציאי כאלו סיפורים לכלל הציבור!
תודה לך!!!
אלומתי, אהובתי..
לא יכולה לקרוא שום דבר שהמילה שואה כלולה בכותרת..
זה קשה מנשוא.
אך כוכב בהחלט מגיע לך.
נשיקות.
מקווה שאת תצליחי להבין אותי.
רפאלה*
מסכימה עם אורית!
פוסט פשוט מהמם...
אלומה - סיפור מרתק שקראתי בנשימה עצורה !
אין ספק שמבוסס על סיפור אמיתי !
גדלתי בקיבוץ עם הרבה פרטיזנים - כך ששמעתי רבים מהם...!
סיפורים על הרבה אומץ - והמון עצב שזור בהם !
תודה לך !