כותרות TheMarker >
    ';

    אז למה לי פוליטיקה עכשיו?

    ארכיון

    0

    אדישות קטלנית

    1 תגובות   יום שבת, 18/4/09, 17:16

    שכבתי על המיטה. יד ימין  צובטת קפל שומן במותן, יד שמאל אוחזת במזרק החד פעמי, וחוש האחריות המאותגר שלי מנסה לגייס את כל כוחותיו ולהניע את הסיטואציה לפעולה אקטיבית.  

     

     רבע שעה מאוחר יותר הייתי בדיוק באותו המצב. הכרית כבר הייתה רטובה מדמעות של רחמים עצמיים ורק שאלה אחת הדהדה בכל התודעה האומללה שלי "איך בשם האלוהים הצלחת להגיע למצב הזה???" 

     

     שבוע לפני נתפס לי שריר ברגל. בימים הראשונים עוד התעלמתי מהכאב העמום שליווה כל צעד,  אבל כשמצאתי את עצמי מדדה על רגל אחת הבנתי שאין ברירה ושצריך לעשות משהו. שיטוט קצר באינטרנט הוביל אותי למסקנה שהטיפול היעיל ביותר הוא כדור בשם "מוסקול" רק שאבוי- בבית המרקחת דרשו מרשם רופא, וכך מצאתי את עצמי בקופת חולים.  

     כשהגיע תורי סיפרתי לרופאה את הבעיה וביקשתי את המרשם, אך למרבה ההפתעה הרופאה הספציפית הזו דווקא לא ממש התרשמה מהידע הרפואי שנרכש בגוגל, ובמקום מרשם למוסקול יצאתי ממנה עם הפניה דחופה להמטולוג.  שלוש שעות של המתנה על רגל אחת ופגישה קצרה עם ההמטלוג (כן- אני מעשנת, כן- אני לוקחת גלולות) שלחו אותי לתחנה הבאה: בדיקת אולטרסאונד לוורידים.

     

     לא הייתי צריכה לחכות לתוצאה הרשמית, כשהטכנאית שאלה  "למה חיכית עד עכשיו?" הבנתי שיש פה בעיה עמוקה, או יותר נכון "פקקת ורידים עמוקה". 

     

     בדרך חזרה אל ההמטולוג ניסיתי להזכר מאיפה מוכרת לי המחלה הזו. בסוף ירד האסימון! הרי זו המחלה שהומברט הומברט, האשמאי הזקן של לוליטה נפטר ממנה בכלא שנים אחרי המרדף המטורף ההוא.  

     מגיע לך, סיננתי לעצמי. אחרי הכל, אנחנו די דומים הומברט ואני. התחביב שלו היה לקרוא על תסמינים של מחלות נפש ואז לתת לפסיכיאטרים לאבחן אותן בנפשו המניפולטיבית, והתחביב שלי היה לאבחן את עצמי ולתת לרופאי משפחה שרק רוצים לחזור הביתה בשלוש לרשום לי בדיוק את הטיפול שביקשתי.  

     

     עשר שנים נטלתי גלולות. לא היה לי רופא נשים קבוע, אבל במיון של מרפאת הנשים תמיד שמחו לחדש את המרשם לשלושה חודשים. במהלך התקופה ההיא נדמה לי שעשיתי שתי בדיקות דם כדי לראות שלא נשקפת לי סכנה, אבל מאוד יכול להיות שהייתה רק בדיקה אחת שהוכפלה בזכרוני במהלך העשור.   

     

    עם קצת יותר מזל משכל, ביום ההוא הכיתי את הסטטיסטיקה של קופת חולים, כשגם ההמטולוג התגלה כרופא אחראי עם יד נוקשה על עט המרשמים, ורשם לי טיפול חירום, אבל גם דרש שאערוך בדיקות מקיפות ואשוב שבוע מאוחר יותר.  

    חזרתי הביתה. בדרך נשבעתי לעצמי שזהו. אני מתחילה לגלות אחריות. להקשיב לרופאים, לעשות את כל הבדיקות ולהגיע לבדיקות תקופתיות. 

     יד ימין צובטת בקפל השומן. יד שמאל אוחזת במזרק. לעזאזל, תתעשתי. כמה נורא זה כבר יכול להיות?? אחרי הזריקה הראשונה (זה לקח משהו כמו שעתיים, אבל בסוף הצלחתי) השאר כבר היו משחק ילדים. לעומתן, שלושת החודשים נטולי האלכוהול והסיגריות, והגרב האלסטית באמצע יולי היו בלתי נסבלים בעליל.  

    בתום שלושת חודשי הצנע הקריש נמס, וההמטולוג ביקש שאעבור בדיקה מקיפה של קרישיות יתר. הוא הפנה אותי למרפאת החוץ של איכילוב, משם יצאתי עם דף שתורגם לשלושים (!) בדיקות דם שאת רובן הגדול ניתן היה לעשות במרפאה, אבל שלוש מתוכן נדרשו הגעה ללוקיישנים אקזוטיים כמו תל השומר,אסף הרופא  ואיכילוב עצמו, אבל בתיאום מראש ובהמתנה של חודש וחצי. נשבעתי לעצמי שאני עושה את הבדיקות, אבל המנגנון, כמו תמיד, ניצח אותי גם הפעם. שאלתי את ההמטולוג עד כמה זה נחוץ והוא הודה שהבדיקה תסייע להבין האם מדובר בנטיה תורשתית או באורח חיים, אבל גם בדיקה תקופתית תספיק כדי למנוע חזרה עתידית של הקריש.  

    ארבע שנים עברו מאז. בכל פעם שאני מבקשת לעשות בדיקת דם, רופא המשפחה שלי מביט בי במבט רחום של מי שאבחן את החמורה במחלות בהן מטפל רופא המשפחה- ההיפוכונדריה.

    בכלל, שנינו לא כ"כ מעריכים אחד את השניה. הוא רואה בי עוד תל- אביבית טיפוסית שבטוחה שהיא יודעת יותר טוב מהרופא שלה, ואני רואה בו עוד פקיד של קופת חולים שתמיד ירשום את הדבר הראשון שעולה לו בראש, בלי לעצור לרגע ולנסות לפשפש במידע העצום שלמד כדי לבחון אם אולי יש עוד דרך להתמודד עם הבעיה שלפניו.

    הייתי שמחה להגדיר את עצמי כקלעפטה טיפוסית, אבל הבעיה במפגשים שלנו היא שעד היום בכל פעם שהתגלעה בינינו חוסר הסכמה, בסופו של דבר יצאתי צודקת.  

    בכל פעם שצצים סיפורים רפואיים כמו שתי הנשים שנפטרו השבוע מקריש דם, אני תוהה כמה אנשים עוד יצטרכו למות עד שבמערכת הבריאות יבינו שחייבים לשבור את מעגל הקסמים שבו רופאים שעושים את המינימום המוטל עליהם גורמים למטופלים לאבחן את עצמם ולדרוש בדיקות או טיפולים שהם לא צריכים שגורמים לרופאים להתייחס בחשדנות יתר למטופלים שלהם שגורמים למטופלים ללכת לעוד ועוד חוות דעת שגורמים לרופאים.....עד מתי?? 

    ואם אתן לוקחות גלולות (ומעשנות, אבל גם אם לא...) אל תוותרו על הבדיקות התקופתיות. נכון, הסיכון לא מאוד גדול ויהיו רופאים שיחשבו שזה לא מאוד נחוץ, אבל זה כתוב להם איפשהו בספר, ובקופות החולים עובדים בעיקר לפי הספר.  

    כן, כן, זה מעצבן, וזה גוזל זמן וכאלה, אבל תאמינו לי, האלטרנטיבה של הזריקות והאולטרסאונד הרבה פחות מרנינה.             

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      תודה על המידע. פוסט מעניין. אגב יכול להיות שהייתה כאן רשלנות רפואית במעקב שבוצע לך בקופת החולים. מקווה שאת מרגישה טוב יותר.

      פרופיל

      naamasa
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות