אוף כמה שאת יפה

מה זה ? מה יש בך ? את כמו מכשפה ?, או קוסמת ?, קשה לי לדעת, אבל אני בטוח שאת לא מכאן, את מזן אחר, את עשירה יותר, חזקה יותר, יפה יותר מכל מה ומי שראיתי עד היום.

 זה מטורף, לא הגיוני, מי לעזאזל תכנן שרק אחרי יותר משלושים שנה אחווה אותך, ולמה למה זה לעולם לא ייתקיים ?.

את מרווה אותי, את משתקת אותי, את גורמת לי לשכוח מי אני, את שולטת בי כמו שאף אחת לעולם לא הצליחה ואת לא צריכה הרבה רק מבט, זה הכל, תנסי אותי, רק תבקשי, אפורר את הירח ואבנה לך בית, בית שראוי לזהר שכמוך, אם רק תבקשי.

את גורמת לי לשנוא אותי, זה לא הגיוני, זה אכזרי, סעמק העולם הזה והחוקים שלו, אז יש בינינו תשע שנים, אז מה ?

אז זה אומר שאנחנו בעולמות אחרים ? שלא יהיה תוכן ? שלא תהיה התאמה רגשית ? יש מצב..

אז איך זה שתחושה כל כך עמוקה עוטפת אותי בכל פעם שאת מביטה אלי ?,תחושה אלוהית כמעט, עוטפת אותי חזק חזק בדיוק איך שאמא שלי הייתה עוטפת אותי בשמיכה בלילות הקרים של החורף עוד כשהייתי ילד.

מי קבע ? מי משחק בי ככה ? איך זה שרק עכשיו אני מרגיש תחושות כאלו ודווקא לאחת שהאהבה איתה לא תוכל להתקיים.

אהבתי, ראיתי, חוותי, זיינתי, וגם נפרדתי, אבל ככה ? לא ! עוד לא, לא ידעתי, אף אחד לא סיפר לי, אף אחד לא אמר לי שיום אחד אולי אפגוש אחת שתפרק לי כל אטום בגוף וסה"כ במבט חטוף.

לא יודע מה יהיה, לא יודע מה לעשות, לשכוח ? להלחם ?

לא יודע.