| הזקנה עברה תהפוכות מזקן השבט אל הזקן המיותר, המועמד מחדש כמיותר, כקבצן, כאיבר לא שמיש בחברה הכוללת אך ורק "איברים מתפקדים". הזקן כמי שצבר ידע מועמד מחדש כגיבור קומי, מגוחך. בסרטים המסחריים הזקן מופיע מחדש כדמות נלעגת, מגוחכת. בקמטיו חרושים תלאותיה של ההיסטוריה, צלקות ארוכות של התעללות בת שנים רבות. בקמטים אלה מצויה הרוח המוחלטת, או העצם. צלקות אלה מבטאות את קיומו העכשווי של העבר – העבר המבעית ממשיך לחיות בדמותו של הזקן בלא-מודע הקולקטיבי, גם עבור תינוק בן יומו הנולד לעולם הראציונלי-אינסטרומנטלי, כבר מקבל חינוך לתעסוקה לעתיד, ידע באנגלית או במוסיקה ש"תפתח אותו קוגניטיבית". הזקן הפך למיותר במערכת הכלכלית, אך סרח-העודף מכה לעולם במי שמבקש להיפטר ממנו. בדמותו של הזקן הצעיר מוצא את מותו-הקרב, ומתמלא בהלה רבה. המיותר בזקנה הוא השנוא ממש, על מנת להבין את שנאת הזקנים המופיעה בקרבנו מדי פעם, אין די לראות בו מכוער וקרוב למותו. ההוקעה של הזקנה מופיעה על דמות הטראומה הקולקטיבית – העולם הבורגני הפך להיות לצעיר, כאשר הילדות הבורגנית צומצמה לבגרות מידית, על מנת שלא "לבזבז זמן יקר". כמעט ואין היום ילדות של ממש, אלא בגרות מינית מידית, המתורגמת מיד להקשר תעסוקתי. הצעיר מוצא בזקן את בבואת המוות המונחתת על הילוד, מרגע הגעתו לעולם. |