קלף השוטה נופל לידי פעם אחר פעם.

והנה שוב נפער לו צוהר למערבולת חדשה. לצחוק/לבכות או לעבור בשתיקה?

לזרום, לזרום.. עד זריחות מסמיקות, עד עירפול חושים..

לשתוק עד לנשיכת השפתיים הבלתי נסלחת הראשונה.

ללחוש מילים בביטחון – כמו הצלפות מדודות על עור בוהק.

אני חוזרת, חוזרת הפעם עם מטריות חדשות מבית היוצר של מרי פופינס, ועד שהרוח לא תשנה את כיוונה.

אני מסוחררת ממגוון האפשרויות, הזכות לעמוד על פיסת האדמה הזו חדשה לי, לבטח אתפתה להסיט מבט.

כן, בוודאי שאצמצמם את המציאות בשיטתיות על סף פתח ההגיון הבריא.

ובכל זאת, הסמלים מדברים בפני עצמם, ואני – בוודאי שחוזרת.