השנה זו היתה הפעם הראשונה (אוקיי, בסך הכל מתוך 3) בה לא הלכתי לטקס העמ"י. לא רק שלא הלכתי, האמת היא שאפילו לא זכרתי שזה הערב. לוגמת קפה מהרשת החברתית הזו הזכירה לי, כששאלה: "מה אתה עושה און-ליין? אתה לא רואה את העמ"י?"
לא. אחרי שנתיים בהן נכחתי בטקס הזה, הפעם אפילו לא עניין אותי לפתוח את הטלויזיה עבורו. בשביל מה? בשביל שוב לראות את פלסקעת ושות' לוקחים פרסים? בשביל לראות איך נינט היא זמרת השנה בזכות דיסק חלש שרוב האנשים לא ידעו לזמזם שיר אחד ממנו? (טוב, אולי אחד. זה עם ההקאות). די, אין לי כח. וגם כבר (כמעט) אין לי יותר כוח להיות מהדון קישוטים שעוד טורחים להרים את הקול בתסכול על כך שמדובר בתחרות פופולריות במסווה של תחרות הישגים מוסיקליים. ששוב ושוב אומרים שמי שבאמת מגיע לו - לרוב לא זוכה, ומי שזוכה זה לרוב מי שלא באמת מגיע לו. בשנה שעברה אמנם חל שיפור מסוים, והיו כמה זוכים באמת ראויים, אבל אני רואה שהשנה הכל כבר שוב חזר לסדר הנכון.
גם בלי רשימת הזוכים הצפויה, הטקס הזה לא ממש רלוונטי. הוא נערך בתאריך שלא קשור לכלום (איזה שנה בדיוק מסכמים באמצע מרץ?), ושיטת ההצבעה בו (שמשתנה ממש כל שנה) היא פתח לעיוותים שונים. פעם זה היה 70% של קולות המבקרים ועוד 30% לקהל. בשנה שעברה זה התחלק לשלושה שלישים: קהל-מבקרים-אנשי ערוץ המוסיקה. זה איפשר לאנשי הערוץ להכתיר כ"שיר השנה" שיר שהם עצמם אחראים ליצירתו - "הוא" של שוטי הנבואה ואיזבו, שנולד במסגרת אחת מתוכניות הערוץ. נכון, זה באמת היה השיר הכי ראוי באיזור אז, אבל זה עדיין לא אומר שההצבעה (או לפחות שליש ממנה) לא היתה מוטית.
אז איך הלכו ההצבעות השנה? כמה-כמה בקהל מול מבקרים מול אנשי הערוץ? זה נכון שהזוכים בפרסים מקרב המצביעים הם אלו שדירגו את התוצאות הכי קרוב לאלו שבאמת זכו? ואם כן, האם לא מדובר כאן (שוב) בדרך להטות את ההצבעות לכיוון הכי צפוי ובנאלי? אם כל מה שמעניין אותי זה לזכות בחתיכת Ipod, ואני יודע שהדרך היחידה להשיג את זה היא להצביע כמו שיצביע הרוב - מה הסיכוי שאבחר ל"זמרת השנה" מישהי שהיא לא נינט?
עכשיו, כשאני קורא את הידיעה ב-YNET על הטקס, ועל האקט של אייל גולן, אני אולי קצת מצטער שלא ראיתי את זה. זה נשמע אחלה קטע, מה שהוא עשה שם. אבל אני בטוח שהקטע הזה עוד ישודר לא מעט.
דבר אחד בכל העניין בכל זאת שימח אותי לאללה - לגלות שאסף בילט, בחור מוכשר להפליא שעושה גרפיקות וקליפים נהדרים ומלאי דמיון (הנה כמה שהוא עשה לרם אוריון) - זכה לכבוד הראוי לו, וקיבל פרס (אחרי שבשנה שעברה הוא נשאר ברמת ה: It was an honur just to be nominated). תזכרו מה שאני אומר לכם: בילט הוא כוח יצירתי עולה בתחום בו הוא עוסק, והוא עוד יהיה גדול ומוביל. מגיעה לו גושפנקא אפילו גדולה יותר מזכיה בטקס התמוה הזה. ואני מאמין שגם היא תבוא.
אז מזל טוב כפול, איש, גם על הזכיה וגם על הצעת הנישואין. :-)
מה שכתבתי על טקס העמ"י הראשון.
*** עדכון: והנה, קטע הוידאו המדובר כבר עלה לרשת. ***
|