מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
הוריי מתרחקים
יותר ויותר. אני מודעת לכך שזו לא רק הנכות שלי. כמובן, היא לא מאפשרת לי לטוס לארה"ב בקלות - הם גרים שם, אבל אין זו הסיבה היחיד. ברמה המיידית, עם חלוף הזמן, אני נעשית חולה יותר (יש לי טרשת נפוצה מהסוג הכרוני פרוגרסיבי), והם מזדקנים. מבחינתם, שלושתנו פחות 'שווים' היום. הגוף בוגד בשלושתנו. אך אין זו הסיבה היחידה. האמונה העמוקה שלהם בכך שההדרדרות הפיסית פירושה נידוי מרחיקה אותם רגשית. ואני רוצה לומר - היי, רגע, אין זה הכול. יש בי עוד דברים. ובעצם, מבטם על עצמם חסר חמלה במידה שווה. הם יחילו - עליי ועל עצמם - גישה הישגית בלתי מתפשרת, וידונו אותי לכף חובה. כפי שהם עושים לעצמם. |
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
'הולך בהרים', תודה.
בדיוק מה שאני חשבתי (לעניין התגובה)
קבלו שתיכן משב רוח צונן מהצפון באהבה
ביתיה יקרה,
תודה על המחמאה המקופלת בדברייך.
ג'ני.
עצוב ומעציב...
אני אומרת שככל שאני מתבגרת, אני "גובהת מנטאלית".
זה אומר שאני יכולה להתבונן במציאות מגובה רב יותר ואז יכולה לראות חלקים רבים יותר של התמונה.
מצד שני זה מאפשר לי להתמקד פחות בפרטים הקטנים.
התוצאה היא שאני פחות מתעסקת ב"אכלו לי/שתו לי" כי בשביל זה צריך לראות פרטים, ואני פשוט לא רואה אותם יותר.
ומצד שני אני עסוקה ב"מי שייך למשוואה", מי עוד יכול לתקשר איתי ועם מי עוד אני יכולה לתקשר, למי עוד לא אמרתי מה שאני רוצה לומר ואולי יהיה מאוחר, מה עוד אני רוצה לעשות וטרם....
תכל'ס?
רציתי לומר לך שיש גם אנשים שיושבים נמוך אבל רואים מגבוה, אנשים שגבוהים מנטאלית.
הנה, את למשל!
שבת של שלום,
ביתיה
מנסה שלא 'לדון' איש... גם לא אותי.
מנסה
תודה, וכן.
ולאיזה כף את דנה אותם?.......ואת עצמך ?
תודה על גילוי הלב ורק טוב.
מקווה שאת מקבלת תמיכה ואהבה
וחיזוקים ממקורות אחרים
קבלי חיזוק ממני.....
תודה.
על הכוכב והשתיקה.
בלי ספק, כל זה התקיים. הרי אבי הוא חוקר ספרות בכוח שלא הניח לעצמו לעסוק במקצוע שרצה ברוסיה הסובייטית...
ותודה.
קניתי את התגובה למעלה שעוסקת בשתיקה.
קבלי שתיקת צער.
כואב לקרוא,
לפעמים הורים רוצים מהילדים שלהם כל מה שהם לא הספיקו בעצמם.
ותמיד הם ביקורתיים כלפיינו, זה טבעו של עולם ולפעמים זה קצת יותר.
שולחת חיבוק.
נסיך, תודה.
ורד, זה הדדי, את יודעת."האמונה העמוקה שלהם בכך שההדרדרות הפיסית פירושה נידוי מרחיקה אותם רגשית."
פרשנות לנסיבות. אחת. לא היחידה.
נסיך יקר,
מה 'לא בטוח'?
לא בטוח
היי,
תודה על העצה.
והכוכב.
היי ג'ני
גם אני מעדיפה לשתוק
אני כמטפלת בבעלי חיים , רוצה להגיד לך שאת חייבת לעצמך כלב או חתול
שיהיו נאמנים לך ויאהבו אותך עם כל המגבלות שלך .
או שבאמת עדיף שאשתוק ... *
שרי,
אכן, זה פלונטר כאוב וישן.
והצעד הראשון בהתרתו הוא ההודאה בו...
אז הנה.
תודה.
איזו תמיכה כייפית!
גני יקרה לי
צר לי עליהם שנמנעת מהם התמיכה ,
השתוף
החמלה,
והתובנות שיכולת להעניק להם אלו לא היו מתרחקים
וכן צר לי גם עליך שנמנעת ממך הקרבה
ועם זאת יקרה לי
את בהחלט שברת את הכבלים במנטליים בהם גדלת למרות ואולי אף בעזרת המצב של המחלה.
אוהבת המון
שלך שרי
}{אין לי מילים, רק חיבוק.
תודה.ענת, תודה על מילותייך החמות.
וראה זה פלא: איך שהפוסט נכתב ופורסם, אירעה התחממות.
מצחיק. שני הוריי הנם אנשי אוניברסיטה.
ובנעוריי הרחוקים לפני שחליתי הייתי אצנית...
ומסתבר שוודי אלן צדק: מה שלא תעשי כהורה יגרום לביקורת. יש לי חברה שבכל פעם שהיא מחליטה החלטה קונטרברסלית עם הילד, מפרישה כסף לטיפול הנפשי העתידי שלו.
מורנינג גרם לי לבכות הבוקר כששלח לי את זה
שולחת לך חיבוק כי אין לי מילים מתאימות
הורים המחילים גישה הישגית בלתי מתפשרת בהחלט לא מקלים על החיים, כמי שהתחנכה ו"סובלת" עד היום הקפדתי לחנך את בני בגישה פתוחה ומאפשרת. הפלא ופלא,בני טוען שגישתי הבלתי הישגית בחינוך מנעה ממנו כלים של לחימה עיקשת והשרדות להם הוא נזקק היום בלימודיו באוניברסיטה.
שולחת לך חיבוק עטוף ומלא הבנה.
צר לי מאוד לקרא זאת
וחבל שזה כך
קבלי חיבוק