כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מי יבוא אלי? אוף, זוז, לא אתה.... או....

    19 תגובות   יום ראשון, 19/4/09, 22:08

      

    מי יבוא אלי?   אוף, זוז, לא אתה.... 

    או

     כשמבקשים ממך "מים" ו"צמאים" לא לומר עוד מעט, או אחר כך ....     

     

     

     

     

    לפעמים  מהצד כזה, לרגע מהיר אחד, רואים דברים שהמעורבים בהם לא מודעים להם, או שמקפלים בחובם הרבה מעבר למה שרואים... 

     

    רגע אחד כזה  שגרם ללבי להתחמץ בשל עליבותו של אחד הצדדים ראיתי לפני כמה ימים כשהלכתי לטיול עם זואי ולולי.... 

     

    רגע קטן, לא חשוב, שטות למעשה, שעבר בשניה, שלכן אולי אף אחד  לא שם לב שזה קרה ולא ייחס לו משמעות , שאולי אפילו אתם תגידו שזו שטות לא חשובה, אך אז, כשראיתי זאת, זה לא נראה לא חשוב - זה אמר המון.

    מהצד אי אפשר היה שלא לראות זאת. עברנו ליד גינה ציבורית קטנה , בכוונה מעברו השני של הכביש, כיון שהיו בה הרבה אמהות, ילדים קטנים, וכלב או שניים קטנים וקופצניים. 

     

    מולי אני רואה  אשה צעירה יחסית  קרבה לגינה, נכנס לתחומה, פורשת ידיה לכיוון מסוים וקוראה : יו קוצי מוצי...או משהו כזה "מי יבוא אלי? מי בא אלי?" 

     

    בשמחה, עליצות, קפיצות, ויללות אושר רץ ומזנק אליה כלבון קטן כולו אהבה ורצון לקבלה, לתת ולקבל אהבה, בטוח שהנה היא קראה לו... 

     

    לתדהמתי, ולדאבון לבי, היא עוברת לידו, עוברת אותו, דרכו, כאילו הוא אויר, אינו קיים  -  וממשיכה  הלאה לכיוונו של ילד,  שאינו רואה אותה עדיין ולא שם לב אליה, ממשיך במשחקו עם ילדים אחרים. 

     

    כעת  היא קוראה לילד שוב, כנראה הפעם בשמו ובקול רם יותר, ואז כנראה הוא שם לב והתחיל לבוא לכיוון שלה.

    היא מחבקת אותו,  ורק לאחר כמה דקות, ביד שניה, ללא תשומת לב, כאילו אוטומטית, מתפנה ומואילה בטובה להעביר יד לליטוף מהיר, כלאחר יד, גם על הכלבלב שמכרכר סביבה ומקפץ מנסה נואשות לזכות ממנה לאות חיבה ואהבה.  

     

    אני יודעת, לא צריך לומר, ילדים זה ילדים, חיות זה חיות, ובכל זאת.... 

     

    הרגע הזה, איך שהיא עוברת אותו כאילו הוא אינו קיים....היה בזה משהו משמעותי בעיני מבחינת צורת התייחסותה לדברים בכלל.  

     

    אם זה  לבעל חיים שלה, הגדל אתה וזקוק לה, ואם זה ואפילו לילד שלה עצמה.

     

    זה מעיד בהחלט גם על איך היא מגדלת את בעל החיים שאתה, איך היא מתייחסת ברגעים שהיא עסוקה וטרודה למי שתלוי בה, ולא תמיד זה כלב, לפעמים יכול להיות או הילד עצמו, או מישהו אחר התלוי בה, שמבקשת תשומת לבה שהיא עסוקה או "לא בראש שלה"... 

     

    כאילו מרחוק בשפת הגוף של הכלב יכולתי לראות את הפרצוף שלו ואיך הוא הרגיש. 

     

     והילד?   ילד מטבעו אם רוצה תשומת לב, יודע לדאוג לכך בדרכים שונות, לרוב "קולניות" כדי להשיגה, ובדיוק למתי שהוא רוצה, לא?! 

    נראה לכם שילד למשל ימתין שהיא "תתפנה"?! 

     

    אני רואה גם כעת את השניות הללו, ולא מפסיקה להרהר כזה ביני לבין עצמי: 

     

    היה קורה משהו אם הייתה מקדישה לו אז, ברגע שבא אליה, שנייה של ליטוף ואהבה ? 

     

    ממילא הילד הקטן לא שם לב אליה.....  

     

    נניח שנשכח לרגע שמדובר כאן ברגע קטן וחולף, או בבעל חיים: ניקח את זה בצורה רחבה, ואת המשמעות מבחינת האישה עצמה, ללא קשר לכלום.

    ואם כך אז :

     

    אהבה זה לא סבון, לא מתבזבז, תמיד יש עוד,

     

    אפשר ללטף בקלות גם שניים ביחד, לא קורה כלום, לא חסר לאף אחד מהכמות .....

     

    אולי יכולת הנתינה של אותה אשה מוגבלת לכמות וזמן, והיא אינה רואה אשר מעבר למה שהיא עצמה רוצה לראות ?!    

     

    ואז, ברגעים אלה היא רצתה את תשומת לב הילד, ולכן, למרות שהוא לא שם לב אליה, לא עניין אותה ולא ראתה שום דבר אחר, גם אם הוא מתחת לאפה, גם אם באותו רגע לא השיגה את שלה....  

     

    הלטיפה, תשומת הלב אחר כך, מעט ומדי ומאוחר מדי.....

     

    לא יכולתי שלא להיזכר בפתגם שנשכח ממני הניסוח המדויק שלו, אך המומנט הזה הקפיץ לי אותו לראש....

    משהו על זה שצריך לתת לאדם צמא כוס מים כאשר הוא מבקש זאת, כאשר הוא צמא, ולא כשהוא כבר באיבוד נוזלים או פגר מוחלט..." 

     

     

    אז ללא קשר לאף אחד ולכלום:

     

     כשמישהו צריך ממך חיבוק, חיוך, מילה טובה - אין אח"כ, אין "עסוק", אין "לא בראש שלי", אין "חכה רגע" – מפני שאחר כך זה כבר לא שווה, ולא אותו דבר. 

     

     

    ואם זה בעל חיים שלא יכול להביע את מפח נפשו, שלא יכול לומר כלום, שנאמן....כמו כלב, זה משנה משהו?!.....

    אם לא, זה אומר משהו על אותו אדם, ואם כן - זה בהחלט גם אומר משהו......   

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/4/09 13:03:


      אני מבינה את מה שכתבת וסביר להניח שגם לי זה היה מפריע.

      מצד שני, בסופשבוע האחרון עשיתי דוגיסיטר לכלבה של אחותי.

      אני מאוד אוהבת כלבים, אך בסופשבוע זה "ניזכרתי" עד כמה כלבים הם תלותיים

      (בניגוד לחתולים למשל).

      יש לי המון אהבה והיא קיבלה בטונות, ובכל זאת לא סרה ממני לשנייה אחת כל הסופשבוע ובנוסף, מאחר והיא קנאית בטירוף, היא לא איפשרה לי להתקרב לחתולים שלי.  

      כך שיכול להיות שהכלבלב החמוד כן מקבל אהבה בכמויות, אך רק הבחנת ברגע אחד שהאם ביקשה להעניק לילד שלה ולא לכלב.

       

      *** נכתב בשמם של סטון ומודי חתוליי האהובים. בטי

        25/4/09 20:07:
      תודה על המחשבות והתובנות...*
        24/4/09 18:41:

      פוסט מעניין. מעורר מחשבות

        24/4/09 17:02:

      פרידה  מכלבי  שנדרס  תהיה  טראומטית  ללא  קשר  למי  אשם  בכך.
      אשמים  ישנם  הרבה
      לא  רק  האמא  שכלב  לא  מעניין  אותה.
      יפה כתבת
      *
      אריה
        24/4/09 11:51:
      העלאת תמונות - סיזהמון חיבוקים וכוכב
        24/4/09 04:24:

      צטט: ruthy 2009-04-24 04:23:01


      כל יצורי תבל זקוקים לאהבה...

      לפעמים אנחנו מנתחים גברים כפי שאנו רואים אותם ולא כהוויתם.

      אל לך להחמיר כל כך.

      הכוונה כמובן לדברים,ולא לגברים....

      מעניינת פליטת הקולמוס הזו....חחחחח....

       

        24/4/09 04:23:


      כל יצורי תבל זקוקים לאהבה...

      לפעמים אנחנו מנתחים גברים כפי שאנו רואים אותם ולא כהוויתם.

      אל לך להחמיר כל כך.

        22/4/09 23:05:

      מקסים! לגמרי בעד. כן, קורה לי לפעמים שאני מונעת מתוך עיוורון ובטח אני מאוד ממוקדת ואז לא רואה ולא שומעת כלום - מעין ניתוק.. חוץ מהרגעים הללו, והלוואי ולא יהיו בכלל, מחוברת, מחייכת, מלטפת.. יש לנו גם כלבה וגם חתולה
        22/4/09 19:54:

      *
        22/4/09 17:20:
      * , אהבתי, כנראה שאני צריכה לבקר יותר... פספסתי המון
        22/4/09 15:51:

      צטט: רפאלה 2009-04-20 23:27:19

      * רפאלה

      הרגישות לבעלי חיים מראה לי לפחות..

      על אופיו של האדם.

      אהבתי את הפוסט שלך.

       

        21/4/09 13:34:

      אני בדיליי...וכן, האדישות הזו היא איומה, ויש לה השלכות שתבואנה לידי ביטוי מאוחר יותר!
        20/4/09 23:27:
      * רפאלה
        20/4/09 23:13:

      נקודה למחשבה....
        20/4/09 18:42:

      זה מעיד על עינייך הטובות, ועל ראייתך הטובה, לתפוס, ולחוש רגעים כאלה רגישים.

      אני יודעת היטב על מה את מדברת. כלב זקוק לא פחות לאהבה ממה שילד זקוק לה.

      כשסבתא שלי ז"ל, נפטרה, אז חודשיים אחרי, נפטרו גם שני כלביה. אני חושבת שמצער ושברון לב. אבא שלי אמר שמזיקנה.

      אני אוהבת את הרגישות שלך ואת אהבתך לחיות ולבני אנוש בפרט.

        20/4/09 18:39:


      כל הכבוד

      איזה "מצלמה" רגישה יש לך....

      והתובנות את נפש האדם...כל כך נכון

        20/4/09 15:51:


      החיים קצרים ומרוב עיסוקים אנחנו שוכחים לפעמים את ה"אוהבים" אותנו, בין אם הם אנשים או חיות.

      במיוחד השבוע ובשבוע הבא, עצרו לרגע ותנו מילה טובה או חיבוק סתם כך.

        19/4/09 22:54:

      הכנסת אותי לאותו רגע של אכזבה

      של הכלבון המבקש אהבהבוכה

      הוא לא כעס ומייד שכח את הלב הכואב

      חזר אליה אוהב !

        19/4/09 22:18:

      נקודת מבט אחרת.

       

      שבוע טוב

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין