במובן האישי פירושן של עצמאות ואוטונומיה הוא יכולתו של אדם לפעול מתוך עצמו; לא נשלט, מונחה או מופעל מבחוץ, אלא מתוך שיקול דעתו שלו, הכרעתו המוסרית ומצפונו שלו. 

החברה הקיבוצית במפנה ההפרטה מתמודדת עם מציאות חדשה, שהיא שברו של חלום אידיאולוגי, אולם בד בבד גם יציאה לעצמאות, כשהקפיטליזם תופס יותר ויותר שליטה בחיינו. מהלכי ההפרטה דורשים מחברי הקיבוץ המשתנה לחוות עצמאות במישורים רבים בהם הייתה בעבר  תלות גדולה בקיבוץ.

האתגר המשמעותי בעיני בימים אלה הוא מציאת פרנסה ראויה, שיש בה עצמאות כלכלית, דרך עבודה שמגשימה גם את נטיות הלב והכישרונות הפנימיים והמקצועיים – כזו המביאה ביטחון, הגשמה, שמחה וסיפוק. 

דוגמה יפה ובעלת עוצמה לעצמאות בתנ"ך אפשר למצוא בסיפורו של אברהם אבינו, שנדרש להיפרד פיזית, רוחנית ונפשית מארצו ומבני משפחתו. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך.." (ארץ, מולדת, בית אב), כלומר אברהם נאלץ להותיר מאחוריו את ההשפעות, המנהגים והתמיכה של בני המשפחה, כדי להיות עצמאי באמת. זהו הצעד הראשון של אברהם לפיתוח עצמאות רוחנית. "לך לך" פירושו, לתפישתי: לך לך אל עצמך – אל האמת שלך, אל מהותך הפנימית. כלומר יש להסיר את ההשפעה החיצונית, כדי לצמוח כפרט עצמאי באמת.

המפתח לעצמאות אמיתית הוא פריצת המסגרת החברתית שלך ובחינה מחדש של הנחותיך וערכיך. זהו אתגר בסיסי של כל אדם בדרכו להיות בעל חשיבה חופשית, הדורשת אומץ אינטלקטואלי ומוסרי, כדי לפתחה וליישמה, ואפילו אם החברה עומדת כנגדך, שאחרת תהיה תוצר מותנה וכנוע של החברה.

האם אנו מתנהלים מתוך חופש רעיוני מוחלט? שהרי החברה כופה עלינו מגבלות, אנו נצמדים לנורמות ולמוסכמות וקשה לנו להשתחרר מהם. לחיות ולחשוב מחוץ לקופסה זו משימה לא פשוטה הדורשת אומץ, ולהיות אמיץ פירושו לחיות עם הלב והרגש ולא רק דרך השכל. אומץ פירושו לנוע בשבילים מסוכנים ולא לברוח מהם; להרשות לעצמנו לבחון את הגבולות שלנו ולפרוץ אותם.האם אנחנו מנהלים את עצמנו, או שאנו מנוהלים על ידי הסיטואציות והאנשים שסביבנו? האם אנו לוקחים החלטות למרות הפחדים, או שמא משועבדים להם?

עצמאות פירושה לקיחת אחריות אישית, הכרה בעוצמות שבי וביכולות שלי – וגם חופש מחשבה, דיבור והוויה.

זוגיות שבנויה על עצמאות רגשית הינה זוגיות חזקה ועוצמתית, כי אהבה זקוקה יותר מהכל לחופש כדי לפרוח. איחוד עם בן/בת זוג, ידיד/ה או חבר/ה זקוק לעצמאות ולנפרדות. נדרש אומץ כדי לתת ולחשוף את הלב בלי לנסות להחזיק בעלות על ליבו של האחר.

עצמאות נשית היא לחיות על פי המקצב הטבעי של גופי, התפתחותי ונטיותיי; היכולת לגעת במהות הנשית, להקשיב לה ולצאת מהציפיות של העולם הזכרי, שאנו שבויות בו בעידן המודרני יותר מאי פעם.

יציאה לעצמאות כמוה כתהליך של הנבטה בתוך אדמה קשה, הכרוך במאבק – להוציא את הראש אל מעל פני האדמה ולצמוח. המאמץ הזה מחזק וחייב להיות מלווה ברצון עז, נחישות ואמונה, שרק הם ינביטו את נבט ההצלחה וההכרה. צמיחה בדרך לעצמאות יש בה התמודדות, השתדלות, התמדה וגם קשיים, מחירים (גבוהים וכואבים לעיתים), תהיות, טעויות וכישלונות עד להצלחה.פיתוח עצמאות רוחנית דורש בין השאר עצמאות חומרית ("אם אין קמח אין תורה"), התעלות מעל האגו, נתינה ואהבה לזולת ולא רק התרכזות בעצמי.

 "איש אינו יכול לגלות ארצות חדשות, אם אינו מוכן לאבד את קשר העין עם חופי המבטחים לזמן רב מאד" (אנדרה ז'יד)