כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    Itay Braun Around the World

    אוהב לצלם, מתעניין בהבדלי תרבויות והיסטוריה, כותב על החיים ועל מה שקרה.
    לאחרונה התחלתי להעלות גם סיפורים קצרים.
    במקום לספר על עצמי, אתן ל"ארבעת המופלאים" לשתף אתכם בחיים שלהם....

    אתה מדבר גרמנית? - סיפור קצר לכבוד יום השואה

    7 תגובות   יום שני, 20/4/09, 00:57

     

     

    בגיל מסויים אנשים נוטים להתעלם מן הרגשות של הסובבים אותם, מתעלמים מכללי הנימוס, אדישים לשאלה "מה יגידו?". בגילם, מה אכפת להם מה יגידו אנשים אחרים. אומרים לעצמם: אלה הימים האחרונים שלי על פני האדמה ואני אעשה מה שאני רוצה.

    סבא שלי עשה מה שהוא רוצה מגיל חמש עשרה. כיום, בגיל שמונים, המצב נהיה הרבה יותר גרוע. הרבה הרבה יותר גרוע. בוקר אחד, בשעה שבע, התקשר אליי לפלאפון והודיע, Elakarok menni, אני רוצה לנסוע.

    "לאן אתה רוצה לנסוע?" שאלתי חצי רדום.

    "Magyarorszá."

    "להונגריה? מה איבדת שם? מתי אתה רוצה לנסוע?"

    " Jövőhéten"וניתק מבלי לומר שלום.

    השיחה העירה אותה. "מי זה היה? עם מי דיברת? מה השעה בכלל?"

    " זה היה סבא שלי, הוא רוצה לטוס להונגריה בשבוע הבא. עזבי, זה שום דבר, תחזרי לישון. מצטער שהערתי אותך."

    "אמרת לו שאתה באמצע תקופת בחינות ושיש לך לחץ בעבודה?"  

    "לא הספקתי, הוא ניתק לפני שעניתי, אפילו לא אמר שלום."

    אני לא רוצה לנסוע איתו להונגריה, לא עכשיו ולא בעוד כמה חודשים. יש לי כבר בדירה זקן חסר ישע אחד שצריך לטפל בו ולנקות אחריו. כאשר רֵעוּת  ואני נפגשנו הוא היה חמוד ומלא אנרגיה. עכשיו הכלב שלה שוכב על הרצפה, עייף מהחיים, בקושי הולך, בקושי רואה, לא שולט בצרכיו. בקרוב נצטרך להרדים אותו,אין ברירה. 

     

    בערב קיבלתי טלפון מההורים: "שמענו שאתה נוסע להונגריה עם סבא. כל הכבוד. הדנובה מאוד יפה בעונה הזאת."

    "לנסוע להונגריה באמצע תקופת בחינות, זה, איך סבא תמיד אומר, 'תקוע כמו קוץ בתחת'. מי שמע על דבר כזה, טיול שורשים באמצע תקופת הבחינות?!? גם ככה יש עליי מלא לחץ בעבודה. עוד יומיים מגיע עובד חדש למשרד ואני צריך לקלוט אותו. אני לא יכול להיעלם ככה פתאום."

    לא ענו.

    אמרתי להורים שלי שאני לא מסכים לנסוע. הטונים עלו, אימא שלי הזכירה שהוא מממן לי את הלימודים. או כמו שאומרים בהונגרית:"הכסף מדבר והכלב נובח." הזכרתי לה שהצבא זה שמממן לי את הלימודים. אמא שלי אמרה  שהוא נתן לי חמש עשרה אלף שקל לפני שנתיים. אני אמרתי שהוא כנראה מתכנן את הנסיעה הזאת הרבה זמן ואם הוא רוצה אני מוכן להחזיר לו אפילו עשרים אלף שקל. יש לי כסף, אני עובד. ואם כבר מדברים על עבודה, אז בעוד כמה ימים מגיע בחור חדש לעבוד איתי ויש לי מלא הכנות לקראת הגעתו ולא מקובל לקחת חופשה בדיוק כשמגיע עובד חדש לצוות שלי. 

    "ואם הוא יעשה במכנסיים?" המשכתי להקשות.

    "אז תנקה," ענה אבא שלי. נודניק. אני יודע מהיכן הוא ירשאת התכונה הזו. לאבא שלי יש תשובה לכל שאלה, בדרך כלל תשובה שלא מקדמת אותך לשום מקום. אבא שלי נהנה לחזור ולספר על משהו שקרה לו לפני הרבה שנים. פעם אחת נעצרה לידו מכונית ובה איש שטעה בדרך. "סליחה, איפה אני נמצא?" שאל האיש. "במכונית סוברו,"אבא שלי ענה.

    הוחלט, נוסעים. ככה זה במשפחה שלי, לא מקבלים את כל מה שרוצים. עוד הוחלט שאני אנקה. למזלי, סבא שלי עדיין לא סנילי. כשנחזור לארץ, אבקש ממנו בנימוס לעדכן את הצוואה. שייעשה צדק עם מי שסבל בחברתו שמונה ימים בהונגריה.

     

    אחרי השיחה עם ההורים שלי, סיפרתי לרֵעוּת שאני צריך לנסוע להונגריה ושעדיף שהיא לא תבוא כי מדובר בטיול שורשים משעמם. האמת שרֵעוּת לאהוזמנה לטיול. סבא שלי הבהיר לי שהטיול מיועד רק לשנינו והוא לא רוצה אותה שם. התוכניות של סבא שלי הן לבקר במקום בו נולד ובמחנה העבודה בו שירת במלחמת העולם השנייה. מין טיול מחורבן שכולו קברים ומוות, חורבן וקדיש, שואה.

    כשהייתי בתיכון התארגנה משלחת לפולין. ההורים שלי סרבו לשלוח אותי: "ילד בן שבע עשרה לא נוסע לאאושוויץ". זה היה לפני הרבה שנים ואני זוכר שמאוד כעסתי כי נורא רציתי לטוס לחו"ל, כמעט בכיתי. סבא שלילא הבין מה הבעיה: "סבתא שלו, עליה השלום, הייתה באאושוויץ כבר בגיל חמש עשרה."

    הסברתי לרעות את כל הדברים הללו והיא הבינה מייד ולא עשתה ביג דיל מן הנסיעה, או כך לפחות חשבתי. באותו לילה היא לא ישנה, הזניחה את העבודה על התערוכה שלה וישבה על המחשב עד שעלה השחר. כשקמתי היא נתנה לי נשיקה גדולה ואמרה שאני המוּזָה שלה, שנתתי לה השראה. ארטיסטים, לך תבין. אולי בכל זאת אימא שלי צודקת והייתי צריך להתאהב בעורכת דין או מנהלת מערכות מידע או סתם בחורה נורמאלית שכשאומרים לה "טיול להונגריה" היא חושבת על קניות ואוכל.

    "תראה," היא מצביעה על מסך המחשב. "תראה מה עשיתי."

    "היית בפייסבוק כל הלילה? את לא נורמאלית."

    "לא, אתה לא מבין. תסתכל טוב על החברים החדשים שלי."

     

    במהלך הלילה רֵעוּת יצרה לעצמה חברים חדשים. יעקב לינדנבאום,יליד 1919, סטודנט לפיסיקה באוניברסיטה של בודפשט. רוחלה בינגי, ילידת 1922, מלצרית בבית קפה. שאנדור שומלאי, רופא משפחה, גר בכפר קטן ליד צ'נגר. יהודית מנדל, נגנית צ'לו באופרה של בודפשט. לאחד מהם קראה על שם סבא שלי, גאבור בארד. היו שם עוד כמה יהודונים שמייד שכחתי את שמם, מבוגרים יותר או פחות, חלקם קשורים איכשהו לאחרים בקשרי משפחה.

     

    שרה פייגה שוורץ ו יעקב לינדבאום עכשיו חברים.

    רוחלה בינגי ו שאנדור שומלאי עכשיו חברים.

    שרה פייגה שוורץ מופיעה באלבום סוף שבוע באגם בלאטון.

    רוחלה בינגי הצטרפה לקבוצה "גם אני אוהבת לאכול בלינצ'ס".

    שאנדור שומלאי מעריץ של "טורוש רודי".

    גאבור בארד משחיז את המגל ויוצא לקצור חציר.

    יהודית מנדל מתרגשת לקראת הבכורה של האופרה "הספר מסוויליה".

    רוחלה בינגי הגיבה לסטטוס של יהודית מנדל: Drágám, אני מאחלת לך בהצלחה. את מארגנת לנו שני כרטיסים?  

    וכך עוד ועוד תמונות מהאוניברסיטה ורחובות בודפשט ודברצן. ברכות ואיחולים ושינויי סטאטוס. לפני שהלכה לישון הזמינה רֵעוּת את החברים שלה, האמיתיים, אלה שגרים בישראל במאה ה 21, להיות חברים בפייסבוק של היהודונים.

    וכך עשו.

    רעות חזרה לישון, התעוררה, התקלחה, הוציאה את הכלב לטיול ועשתה יוגה.

    ואז פרצה שואה בפייסבוק.

     

    שאנדור שומלאי אורז מזוודה ועובר דירה לגטו.

    שרה פייגה שוורץ מאוד רעבה.

    גאבור בארד מחפש מישהו שמוכר יהלומים או כל אבני חן שאפשר להחביא בקלות

    רוחלה בינגי שלחה ליעקב לינדנבאום טלאי צהוב.

    גאבור בארד לא מבין למה אין שירותים בקרון. מסריח פה. ממש ממש מסריח פה.

    רוחלה בינגי הגיבה לסטטוס של גאבור בארד: גם אצלנו מסריח ביותר ואין מה לאכול כבר יומיים. מישהו יודע מתי מגיעים?

    שאנדור שומלאי הגיב לסטטוס של גאבור בארד:אצלנו אישה אחת ילדה בקרון. ממש מול כולם. ניסיתי לעזור אבל ללא הצלחה.

    יהודית מנדל העבודה משחררת ;-)

    יעקב לינדנבאום הצטרף לקבוצה "אאושוויץ, בלוק23"

    שרה פייגה שוורץ מתגעגת לצמה.

    שרה פייגה שוורץ הצטרפה לקבוצה "בית חרושת לגומי, בונה מונוביץ' "

    שרה פייגה שוורץ תוייגה באלבום "חורף 44"  

    יעקב לינדנבאום הגיב לתמונה של שרה פייגה שוורץ:ילדה יפה, אל תהיי עצובה. דווקא מתאים לך קרחת.

    שאנדור שומאליי מאוד מאוד מאוד רעב.

    יעקב לינדנבאום התמנה לקאפו. תעשו לעצמכם טובה ואל תתעסקו איתי.

     

    מאחר ואני חבר של רוחלה בינגי, שאנדור שומלאי ושאר היהודים, לאורך כל היום קיבלתי עדכונים שוטפים על מצבם. לא רק אני, גם שאר החברים של רעות מהלימודים קבלו עדכונים מהחברים החדשים שלהם. איזו מישהי שלומדת עם רעות התקשרה אליה ובקשה ממנה להפסיק. רעות שלחה אותה לעזאזל.

    אבא שלה הזהיר אותי פעם שאין שום טעם בוויכוח עם רעות. היא עושה מה שהיא רוצה, בדיוק כמו אמה שלה. ובעוד עשרים שנה יהיה הרבה יותר גרוע. יש ביטוי כזה בהונגרית: Nézdd meg az anyját - vedd el a lányát,תסתכל על האמה ותיקח את הבת. כלומר, הבת תראה ותתנהג בעוד עשרים שנה בדיוק כמו שאמא שלה נראית ומתנהגת היום. "זה עוד לא הכל," אבא שלה הוסיף ללהג,"בחתונה שלנו קיבלנו במתנה אנציקלופדיה עברית בשלושים כרכים. אחרי חודש החזרתי את המתנה. אמרתי לעצמי, מה אני צריך אנציקלופדיה אם אשתי יודעת הכל?"

    עד היום אני לא בטוח אם הדברים שלו נאמרו בצחוק או ברצינות.

     

    שאנדור שומלאי עומד כבר חמש שעות בשלג.

    רוחלה בינגי הצטרפה לקבוצה "ניסויים אצל דוקטור מנגלה"

    יעקב לינדנבאום עזב את הקבוצה "אאושוויץ, בלוק23"

    יעקב לינדנבאום הצטרף לקבוצה "זונדר קומנדו"

    יהודית מנדל  מישהו יודע מה מברכים על אכילת בשר סוס ומה מברכים על בשר אדם?

    שאנדור שומלאי הגיב לסטטוס של יהודית מנדל:על אכילת בשר סוס מברכים 'שהכל' ועל בשר אדם לא מברכים בכלל משום 'וְלֹא-תְשַׁקְּצוּאֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם'. בתיאבון.

    רעות לא הפסיקה לשלוח עדכונים. עוד אנשים התקשרו ובקשו ממנה להפסיק אז היא כיבתה את הפלאפון. בערב חזרתי הביתה מהעבודה, וגיליתי שקיבלתי מאה ושלושה מיילים עם עדכונים מן החברים החדשים שלי. צעקתי עליה שהיא מטורפת ושתפסיק עם זה תיכף ומייד.

    וכך עשתה.

    שרה פייגה שוורץ עומדת בתור למקלחת

    רוחלה בינגי הניתוח נכשל, החולה מת.

    יעקב לינדנבאום מוזלמן

    שאנדור שומלאי נגע בגדר

     

    ומאז אנחנו לא מדברים.

    זה לא שהיא עזבה את הדירה או משהו. סתם לא מדברים. יעבור לה עד שאחזור מבודפשט, היא תבין שעשתה טעות. או כמו שאומרים בהונגרית: אפילו עיוור רואה שאני צודק.    

     

    במטוס של Maleb דיילת חיננית פונה אליי בהונגרית. אין לי מושג מה היא אומרת. ההונגרית שלי לא משהו. אני מניח שהיא רוצה שאשב כבר כדי שנוכל להמריא.  את הלילה עשינו בבודפשט, בבוקר סיבוב קצר בעיר ומשם אל תחנת הרכבת המרכזית של העיר.ממשיכים לדברצן, אין זמן לבזבז. המון יהודים מחכים לו, שיבוא לומר עליהם קדיש.

    ברכבת סבא שלי יושב מצד אחד של השולחן עם הפנים לכיוון הנסיעה ואני לידו. אם הייתי יושב בכיוון הנגדי הייתי חוטף בחילה. גם ככה יש לי טעם נוראי בפה. משהו שאכלתי מזכיר לי טעם של שטיפת קיבה. התיישבנו בקרון בו היו הכי פחות אנשים.

    סבא שלי ישב ליד החלון והסתכל החוצה, אל שדות החיטה הצהובים ירוקים הבלתי נגמרים. טרקטורים ישנים וסוסים ועגלות נראו מדי פעם לצד השדה, מתקדמים בעצלתיים. יום ראשון באירופה ואיש איננו ממהר.

    הונגריה ארץ יפה,  במיוחד בתקופה הזאת של השנה, במיוחד בעיני מי שבא מארץ צהובה ומעלה אבק. הפירות בשוק עסיסיים ומלאי טעם, רחובותיה של בודפשט מלאים הוד והדר, פסלים עתיקים עומדים דומם בפתחי הבתים, נושאים עליהם את כובד המשקוף ואת משא ההיסטוריה, זוכרים שפעם הייתה זו עיר בירה שלאימפריה. מן הגבעה משקיפים ארמון המלך, כנסיית אישטוון, בסטיון הדייגים ונהר הדנובה.

    את המחשבות האלה שמרתי כמובן לעצמי, אי אפשר לומר לו שום דבר טוב על ארץ מולדתו. עכשיו אני רואה מבעד לחלון שמש יפה ושדות ועצים ואת נהר הדנובה. ואילו הוא מתבונן בדנובה ורואה אותה קפואה, לבנה, מנומרת בכתמי דם יהודי. כאן נולד, כאן נרצחו אימו ועשרות קרובי משפחה אחרים. שמותיהם ומידת הקרבה אליו רשומים בעמודהראשון של ספר התהילים העתיק אותו הוא תמיד נושא. ספר שיהיה שלי "אחרי מאה ועשרים",או לפחות כך הבטיח לי פעם בהתרגשות גדולה. מעניין כמה אפשר לקבל עליו ב E-bay?

     

    "אתה דואג?" הוא שואל.

    "אני תמיד דואג."

    "אין לך מה לדאוג. שלחתי פקס. הכל יהיה בסדר."הוא מתכוון שהוא שולח פקס ישירות לאלוהים. הכפרי הפשוט הזה מאמין שיש לו קשר ישיר לריבונו של עולם. מאמין שבזכות פרקי התהילים שהוא אומר בכל בוקר אלוהים ישלח לו בריאות והצלחה.  מה היה קורה אם אלוהים בכבודו ובעצמו היה מתגלה ליושבים ברכבת? ההונגרים היו בוודאי נופלים על פניהם, מצטלבים, מפחדים להוציא מילה. גם בניישראל במדבר אמרו למשה רבינו "דַּבֵּר-אַתָּה עִמָּנוּ, וְנִשְׁמָעָה; וְאַל-יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן-נָמוּת". סבא שלי רואה את הדברים אחרת. יש לו משפט קבוע: היכן נמצא אלוהים? בכל מקום בו נותנים לו להיכנס. ועל כן, סבא שלי היה נותן לאלוהים להיכנס לקרון ומסמן לי לזוז קצת הצידה ולעשות לו מקום. אחרי שאלוהים היה מתיישב, סבא שלי היה פונה אל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ושואל אותו: "תגיד, לא סגרנו שאני אומר כל בוקר שלושים פרקי תהילים ותמורת זאת אתה שולח לי בריאות בנסיעה? לא סגרנו את הפינה הזאת?!? אז איך זה שחטפתי שלשול מן האוכל במטוס, אתה יכול להסביר לי, בבקשה?"

    ואלוהים היה אומר: "לא סגרנו שום דבר, אתה המצאת חוזה בראש שלך. איתי לא סגרת שום דבר."

    ואני הייתי אומר: "סבא, אמרתי לך לא לסמוך על אלוהים. זה ידוע, מילה של אלוהים זו לא מילה. מאז השואה אי אפשר לסמוך עליו בכלום. יצאת פראייר."

    "אני? מה עשיתי? למה אתה תוקף אותי?" אלוהים היה מיתמם. "לא עשיתי כלום."

    "בדיוק בגלל זה אני כועס."

     

    והרכבת נוסעת.

     

    "אין לך מה לדאוג," הוא שב ומבטיח,"שלחתי פקס."

    "סבא, שמעת פעם על צייר בשם גוגן?"

    "לא."

    "ואן גוך? מיכלאנג'לו? רנה מגריט? רמברנדט?"

    "לא, לא מכיר אף אחד."

    "ברור שאתה לא מכיר אף אחד מהם. כי אתה כפרי פשוט שחולב פרות. בור ועם הארץ. עכשיו תאר לך שמכניסים אותך לתערוכה של כל מיני ציירים ומבקשים ממך להעריך כמה שווה כל תמונה. אין לך הרי שום מושג. שום אומדן,שום דרך להחליט אם התמונה היא של אחד הגאונים האלה או משהו שרֵעוּת ציירה לתערוכה של סוף הלימודים בשנקר. אין לך מושג אם תמונה מסויימת שווה מאתיים שקל או מאתיים מליון שקל. עכשיו, אותו דבר עם אלוהים והתהילים וכל ההסכמים האלה שאתה ממציא. איןלך מושג בכלום. אתה לא יודע כמה פרקי תהילים שווה הבריאות שלך. אתה לא יודע כמה פרקי תהילים שווים הצלחה במסע. אני לא יודע אפילו מה מטרת הטיול הזה. אתה הוזה כל מיני דילים עם אלוהים ואני צריך לנקות את כל החרא. במובן הכי מילולי של המשפט. למה באנו לפה?"

     

    "בשביל זה." הוא סוגר את ספר התהילים ומוציא מן התיק שלו חבילת דפים כתובים בכתב יד. "קח את זה, תקרא"

    בראש העמוד כתוב באדום  צוואהגאבור בארד.

    ומתחתיה הוסיף ציטוט

    אומר הרבי מקוצק: אינני מפחד מןהמיתה. בעצם המיתה אינה ולא כלום. רק כמו שהולכים... כתם קפה מחק את שאר המילים. בשביל זה באנו? בשביל לכתוב את הצוואה שלו?  מה יש, במושב הוא לא מצליח להתרכז שצריכים לטוס שלוש שעות להונגריה?

    "אני אקרא את זה אחר כך. עכשיו יש ליטעם רע בפה. אני הולך לקנות משהו לאכול. אתה רוצה גם?". בקרון המזנון קניתי לנו מעין מעדן חלב, הגרסה ההונגרית למילקי, וקופסת דובדבנים טריים.

     "כמה עלה?" חקר אותי. הדובדבנים טריים, ישר מהעץ, עסיסיים וצבעם אדום בוהק.

    "מה זה משנה כמה עלה, טעים?" שאלתי אותו.

     "שווה את הכסף," ענה. הוא לא יכול ליהנות סתם כך מאוכל. כל דבר צריך להיות "שווה את הכסף", אוכל יקר מעצם הגדרתו לא יכול להיות טעים, שהרי אינו שווה את הכסף.

    הרכבת עצרה בתחנה קטנה שאת שמה אינני מסוגל להגות. ספרתי עשרים וחמש אותיות בשם העיירה, צ'דגרנמבוסרביניה, או משהו כזה. כמה נוסעים ירדו ואחרים עלו במקומם. שניים מהם בחרו לשבת לידנו והחלו לשוחח ביניהם בשפה זרה. הייתי שקוע במחשבותעצובות על רֵעוּת ושניות ארוכות עברו עד שהבנתי, בחרדה, הם מדברים גרמנית!  הגרמני הוציא מן התיק שלו כריך ובקבוק דיאט קולה.על הבקבוק צלליות שחורות של צעירים רוקדים בשמחה וכיתוב באנגלית: Cola Light. וואללה, ככה הם קוראים כאן לדיאט קולה.

    סבא שלי ממשיך להביט החוצה. ידיו הכפופות מאלפי שעות של חליבה וחפירה במעדר משולבות זו בזו בכח רב. אלוקים אדירים, אני מאוד מקווה שהגרמנים יירדו בתחנת הבאה, לא נראה לי שהוא יוכל להחזיק עוד הרבה זמן. אולי אציע לו לעבור למקום אחר מבלי לעשות סצנה.

    אחד הגרמנים פתח את בקבוק הקולה בעודו מדבר אל הגרמני השני ולא שם לב שהבקבוק היטלטל בתיקו. הגָּזים  שבבקבוק, מאחורי הצלליות של האנשים הרוקדים, רק מחפשים את ההזדמנות לצאת החוצה בשפריץ גדול. משנפתח הפקק רסיסי קצף קולה התפזרו לכל עבר, פוגעים בגרמני, בי ובסבא שלי. סבא שלי החזיר לו מבט ארוך ולא אמר מילה. מרכז אל הבחור שמולו את כל השנאה שלו לגרמנים, חסריהפנים והשם.

    אני מכיר את המבט הזה היטב. מבט המבוסס על הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי,כותב הזוהר, אשר פגש אדם שעצבן אותו. מסופר שרבי שמעון "נתן עיניו בו ועשאו לגל עצמות". 

    הנסיון להפוך את הגרמני לגל עצמות נכשל והוא המשיך לשבת מולנו, חי ונושם, מתנצל, מציע ממחטה. משלא קיבל תשובה שאל שאלה מיותרת: "Sie sprechenDeutsch?", האם אתם מדברים גרמנית?

    "Ja", ענה סבא שלי  " Ich spreche Deutsch ". סבאשלי דובר אידיש ומבין גרמנית לא רע.

    " Ichspreche Deutsch," הוא חוזר על דבריו.

     "Umschlagplatz, Judenrein, Führer, Muzelman, Gestapo, Untermensch" סבא שלי שיתף את הגרמנים באוצר המילים שברשותו. הם אספו את חפציהם והסתלקו מן הקרון בעוד מילותיו של סבי רודפות אחריהם." zonder commando, Konzentration Lager , Auschwitz'". כמה הונגרים התקרבו כדי לראות מה קורה.

    סבא שלי  חזר להתבונן החוצה מבעד לחלון ואני כבשתי מבטי ברצפה המלוכלכת של הרכבת.

     

     

    איש זקן ונכדו ירדו מן הרכבת אל התחנה. האיש זקן וגבו כפוף, גם הנכד שלו צולע קצת. שניהם לא היו עוברים סלקציה.

    "גם לי הנסיעה הזו תקועה כמו קוץ בתַהַת," הוא קורא את מחשבותיי,"אבל יש כמה מילים שאני רוצה להגיד. כבר שנה שבכל בוקר אני אומר את כל ספר תהילים, שאלוהים ייעזור לי לעבור את הנסיעה בשלום.

    עכשיו קח אותי לשירותים!"

     

    מן הרמקול בתחנת הרכבת של דברצן נשמעת סדרה של מילים. אני חושב שהכרוז הורה לכל היהודים להסתדר על הרציף ולחכות. אבל, יכול מאוד להיות שהכרוז בכלל הודיע על רכבת שמאחרת. אל תשאלו אותי, ההונגרית שלי לא משהו בכלל. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/4/10 22:52:

      פשוט מצוין.

        16/4/10 10:49:

      "איפה אני נמצא?" "במכונית סוברו"

      אחת התשובות המתחכמות המבדרות ששמעתי.

       

      והרשים אותי  מאוד המשפט החכם:

      אלוהים נמצא איפה שנותנים לו להיכנס. 

        17/10/09 20:22:

      צטט: קומפיובר 2009-10-16 10:09:48


      אני מקווה שההצעה של המכירה של ספר התהילים של סבא שלך ב EBAY היה משהו ציני ולא אמיתי.

       

      הסירי דאגה מליבך

      כל הסיפור מלכתחילה לא התרחש, הכל מומצא.

      אם כי, מבוסס על מחשבות (מה היה קורה אילו....) שעלו בראשי בזמן טיול שורשים שעשיתי עם סבא שלי בהונגריה.

       

        16/10/09 10:09:

      אני מקווה שההצעה של המכירה של ספר התהילים של סבא שלך ב EBAY היה משהו ציני ולא אמיתי.
        24/5/09 13:32:

      היה מרתק לקרוא.

       

        24/4/09 01:44:


      תודה

      מעבר לעניין שלי בשואה עצמה (תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל) יש לי עניין באופן שבו הדור שלי, הדור השלישי, מתייחס אליה.

      זה סיפור שמבוסס על סיפור אמיתי, מסע שורשים בהונגריה. יש לו המשך ויש סיבה שהשניים יצאו בדחיפות להונגריה.

      מתי שהוא אעלה את ההמשך.

       

        20/4/09 01:12:

      הפלאת לכתוב.           בנושא נורא זה.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      itaybraun
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין