אחרי שהתלבטתי קשות באם לרוץ, ולאחר שכבר קיבלתי החלטה להשתתף במרוץ, החלטתי להתאמן.

לפעמים כשנגמר הכח, אני שואל את עצמי: למה לרוץ? למה הכנסת את עצמך?

אבל אני כל כך נהנה,

שיש לי חיוך מאוזן לאוזן....

ומכיוון שהבנתי שלא אנצח במירוץ הרשמי,

החלטתי שניצחתי מראש בזכות שהתאמצתי, הזעתי, והתאמנתי,

העיקר שהכנסתי לחיי הרגל חדש , הרגל בריא - ריצה והליכה

ולכן פירגנתי לי את הסיום של הסרט.

אני מסתובב עם חיוך כבר שבועות.

שיש לי חיוך מאוזן לאוזן.... שמגיע לעיניים וללב

לא , חלילה , לא מהריצה.

נהניתי ליצור את הסרט הזה.