גלגולה של תמונה
פוסטים אחרונים
- "נופים הם לפעמים..." - הזמנה לתערוכה 17/12/16
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 6/5/15
- השתקפויות - הזמנה לתערוכה 20/4/15
- הקשת שלפני הסערה 8/1/15
- סדנת עיטור וציור על רהיטים 16/10/14
- צבע מקומי - התערוכה 23/12/13
ארכיון
אמי, שרה, לבית ברנבאום, רייכרט
אמי ז"ל, גדלה בבית חסידי בעיר לודג', פולין. בת חמישית למשפחה בת 8 ילדים. כבר בצעירותה, מרדה בהורים, הלכה לתנועת הנוער גורדוניה, למדה בלט, נגנה פסנתר, הלכה לקונצרטים, הצגות ומופעים אחרים. משפחתה מכובדת הייתה ושידוך נמצא לה במהרה, אלא שזו הנערה בטקס האירוסין לקחה זוג פמוטי כסף הטיחה אותם בקיר והכריזה כי אינה אוהבת את המשודך ואינה רוצה להינשא לו. כעונש על מעשה זה, שלחו אותה הוריה לאחיה הבכור בבלגיה, ללמוד באוניברסיטה. אמי הספיקה ללמוד שנתיים באוניברסיטת גנט, חזרה לחופשת מולדת מספר ימים לפני שהגרמנים כבשו את פולין. במלחמה עבדה אמי בבית חרושת לייצור כדורים לרובים. אמי הנהיגה את העובדות שאתה, שכל מספר כדורים הן מחבלות בכדור. אחת העובדות הלשינה על אמי לקאפו היהודייה ואמי קיבלה מכות רצח. בעיטות והצלפות בכל גופה. עור התוף בשתי אוזניה נפגע ממכות אלה ועד יום מותה, בגיל 94.5 המופלג, נעזרה במכשיר שמיעה. אלה לא שברו את רוחה ועם פינוי הגטו וחיסולו בשנת 1944, צעדה אמי עם עוד רבבות יהודים למחנה העבודה צ'נסטוחובה, שם שוחררה בתום המלחמה.
* אתמול כ"ג ניסן מלאו ארבע שנים לפטירת אמי.
|
תגובות (105)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך בוקי יקירה.
זו בדיוק אחת הסיבות
למה ומדוע צריך להמשיך ולספר.
רחל יקרה!
בזכות נשים כמו אמך יש לנו מורשת ועוצמה להמשיך בדרך.
חיבוק בוקי
תודה לך מכבית יקירה.
* לגַלעד שהצת לאמך.
צודקת אורלי.
קשה להבין, אולי כי לא היינו שם
וגם לאלה שהיו שם קשה היה להבין.
אני חייבת לציין שככול שהשנים עוברות
ובכל שנה מחדש
קשה לי עוד יותר להבין את הלך הרוח של אותה תקופה
את הסיבה שהצדיקו את המעשים הנוראים הללו
את המשמעות של מהלך החיים שנפסק ולא שב למסלולו אף פעם
קשה לי להבין - ואולי גם אני לא רוצה
אורלי
תודה לך עדית.
אכן, איך אפשר.
תודה, רחל. שאת מביאה את הסיפורים האלה.
תודה על האפשרות להציץ, ולתהות בפעם המיליון - איך אפשר.
תודה.
תודה לך לאה.
את צודקת.
כל השואה היתה מיותרת
אך אולי בשלה, כך טוענים,
קמה המדינה.
תודה לך רחלי.
אני רק יכולה לקוות
שיש לי גנים כמו של אמי.
בכל אופן, את כל האלרגיות,
ירשתי מאמי.
מפעים
סיפורים רבים
הלוואי ולא היו מתרחשים
סוף שבוע נפלא
לאה
ספור יפה ומענין. אישה מדהימה.
ויש לך גנים טובים לאריכות ימים....
שבת שלום.
תודה לך גילה יקירתי.
אני רק יכולה לקוות שקיבלתי
ממנה ולו קצת, קצת.
תודה לך צ'רי.
תודה רונית.
אמי היתה פמיניסטית
ואני זוכרת כשהייתי ממש
קטנה, סיפרה לי על הסופרז'יסטיות
אך במקביל, לימדה אותי שהכל תלוי
בי, איך אבנה את חיי, מה אעשה עם
חיי.
יוהווו , אין לך מושג כמה ריגשת אותי רחל
איזו אשה מדהימה ואמיצה הייתה אימך
ממש העלת דמעות בעיניי
אכן - אשה מיוחדת (וזה גם מסביר את היותך כה נפלאה בעצמך, רגישה ומקסימה)
שבת שלום חברה ***
ויהי זכרה ברוך ותהה נשמתה צרורה בצרור החיים
מצטרף לההערכה של תמי.
צ'רי
איזו פמיניסטית, יודעת את אשר חפצה נפשה, עומדת על דעתה. אישה מדהימה שיש להתגאות בה וללמוד ממנה. אשריך.
ראשית, בלי עין הרע לסבתא שלך.
אשריך שזכית.
ואשריה ש"נחסך" ממנה עצמה
להיות שם וכמו שאני מכירה את
הפולנים, היא בוודאי מכה על
חטא על שנותרה בחיים וכולם ניספו.
אמי, לא סלחה לעצמה על כך עד יומה האחרון.
תודה רויטל.
אמי היתה אשה מיוחדת במינה
ולפי סיפורי אחיה, גיסתה ובני דודי,
למרות ואולי בשל מרדנותה, היתה
הבת האהובה.
תודה ורד.
אכן מאוד מרגש.
תודה לך אביה.
יודעת אני ששבת אליו.
תודה לך.
זה המעט, לצערי,
שאני יכולה לעשות.
תודה נויה.
אכן זכיתי.
תודה לך והצלחה.
תודה אירית.
כנראה לא לחינם
נאמר על שור הורינו -
דור נפילים.
גם סבתא שלי מלודג'. בת 96 ועדיין חיה ובועטת (משהו , אולי, בתזונה הלודז'אית שמבטיח אריכות ימים) היא עלתה לארץ רגע לפני שסגרו את הגבולות, אבל כל משפחתה נספתה שם.
יגידו מה שיגידו על הפולנים (ואומרים) אמשים חלשים - הם לא.
רחל יקרה
איזו אמא מרגשת ומדהימה היתה לך. יש לך.
איזו רוח אמיצה ולוחמת. התרגשתי לקרוא.
לזרוק ככה פמוטים... :) באמת עוז רוח.
תודה ששיתפת.
תודה לך תמר.
מאוד מרגש..
רחל שבתי אל סיפורך המרגש
איזו אמא.... ואיזו בת שככה דואגת לשמר את אמה.....
כל הכבוד
ווהאוו איזו אישה !
ועוצמתה ניכרת היטב בתמונות
זכית
*
נויה
רחל, תודה על השיתוף.
איזו אישה מדהימה.
ואיזו מורשת.
רגשת אותי. מאד
אירית
תודה רונית.
אני רק יכולה לקוות שיש לי
ולו משהו ממנה.
תודה יורם.
לכן חזרתי והעברתי
שנית אתסיפורה של אמי.
תודה ארנון.
תודה לך דויד.
אמי חסרה לי מאוד.
תודה לך פנינה.
תודה רחלי.
אמי היתה אשה אמיצה ומרשימה ביותר
למרות שהיתה אשה קטנטונת.
לגבי הגנים, איני בטוחה.
תודה דרור.
אכן עונש משונה.
ואמי מאוד נהנתה מלימודיה בגנט.
תודה לך אסתר רבקה.
סיפור מרגש ומצמרר ואימך אישה מדהימה!
תמר
תודה.
לך אכן אשה אמיצה
כל חייה.
נכון שוקי.
היא תמיד היתה אשה אמיצה.
לאורך כל הדרך.
אישה מדהימה
צנועה
אמיצה
גאה
ראויה לכל הוקרה
יהי זיכרה ברוך
ומזלך שהתברכת באמא כזו
בטח יש לך לא מעט ממנה
יום הזכרון לשואה,
לדיראון עולם,
ואסור לשכוח.
ותודה על הסיפור.
יהי זכרה ברוך
יהי זכרה ברוך, איזו אמיצה היתה, בזכות כמוה בוודאי שרדו גם אחרים.
התברכת רחל באמא עזת נפש ,
חסרת פשרות לגבי מוסר והרגש
הטהור , וסיפור חייה אפוף קדושה...
ריגשת אותי מאד !
תודה לך
דויד
רחל
לזיכרה של האימא האמיצה הזאת!
איזה סיפור
איזו אישה
זה כניראה עובר בגנים
כל פעם מתרגשת מחדש .
מרשים.
גם אותי כמו את אחד מקודמי תפס בעיקר העונש המשונה - ללמוד באוניברסיטה, גם כן עונש ועוד בגנט שהיא עיר מקסימה.
תודה על הסיפור שהבאת על אמך ז"ל .גיבורה אמיתית.חשוב להעביר את זה הלאה
אישה אמיצה!!!!!!!!!!
אישה גיבורה.
שוקי
המכשיר הראשון של אמי היה כל כך קטן שנכנס כולו לאוזן וממש אפילו עם תספורת קצרה לא ראו אותו.
אני יודעת שמכשירים אלה יקרים יותר אך אולי צריך לנסות ולהוריד מחירים או לנסות ולקבל סיוע ממשרד הבריאות וכו'.
תודה לך דניאלה יקרה.
אכן כל אחד וסיפורו הוא ואת ההשפעה ניתן לראות רק בתוצאות אך קשה לאדם עצמו להגדיר או לספר על ההשפעות שהוא עצמו ספג.
זו אחת מהמטרות של ארגון "בקול" בו אני מתנדבת וחברה, להסיר את מחסום הבושה, להראות מה מפסידים
כשמתביישים ומה מרוויחים כשמתגברים על הבושה, ובכלל למה צריך להתבייש?
תןדה על הסיפור. מכירים אנשים ורואים אותם נחמדים ומפטפטים סתם והנה לכל אחד תרמיל עמוס סיפורים וזכרונות. נראה לי חשוב לספר בשבילך ובשביל האחרים.איך סיפור החים שלה השפיע עליך?*
תודה לך לולה יקרה.
אכן היתה אשה מדהימה!
סיפור מרתק על אישה מדהימה.
מעורר הרבה כבוד והערכה.
תודה על השיתוף,
לולה
תודה לך נוגה יקרה אך אמי ה"פולניה" הסכימה ללכת עם מכשיר רק בהיותה בת 74 כשאמרה "עכשיו אני כבר יכולה!"
וחבל כי הפסידה דברים רבים, כמו לימודים ועבודה כי פחדה שלא תשמע מה אומרים לה.
רחל יקרה
לאמך ז"ל סיפור חיים מרתק
מלא תעוזה ואומץ לב
את חייה סיכנה למען אחרים ועצמה,
ואת התופת והייסורים שרדה.
יפה שהתהלכה עם מכשיר שמיעה
ישנם רבים המתביישים.
תודה לך שכתבת כך
תודה לך רונית,
היא אכן היתה אשה מיוחדת מאוד ויחד עם זה צנועה מאוד.
יש לך במה להתגאות. אימך היתה משכמה ומעלה.
תודה לך רותי
הגאווה והכבוד שלך הם הגאווה והכבוד של כולנו.
* ותודה ,
רותי.
תודה לך נאוה.
אכן, למרות קומתה הנמוכה תמיד היתה עם ראש למעלה
וכזה חינוך גם קיבלנו בבית.
המשך יום קל
רחל
רחל.
אישה מרשימה.
(התמונה מאוד מתחברת לסיפור)
כבוד וזקיפות קומה.
תודה לך אילנה.
אכן זאת אעשה.
סיפור מרגש.
אני בטוחה שיש לך עוד רבים נוספים. שתפי אותנו.
תודה לך שושי.
תודה לך מירה.
אכן זכות גדולה היתה לנו לגדול לצד אם כמוה.
תודה לך אסתי.
אכן כזו היתה אמי.
אשה אמיצה וגאה.
תודה לך ליאורה.
אכן אמי, למרות כל אשר עברה
היתה אשה שמחה, מלאת אנרגיות חיוביות
עד יום מותה.
תודה לך אבי.
אכן כך. אמי שרדנית מטבעה היתה.
כנראה שחלק מזה היה להראות לנאצים
שלמרות ואף על פי... היא שרדה.
הי רחל
יש לך במה להתגאות באימך.
לפחות זכתה לאריכות ימים ושנים.
מעריצה את אימך על היותה כל כך אמיצה וחכמה
בזמנים הכל כך קשים.
מעניין לגדול לצד אישה כמוה.
היה לך מזל.
מירה
סיפורך, רחל מעורר הערצה לאמך.
ליאורה
תודה מיוחדת לך עבור הסיוע
ולמילותיך החמות.
תודות לך,
אביה יקרה.
רחל יקרה -
כל כך ריגשת בפוסט הזה
אין מילים
תודה
{ }
תודה לך רותי.
אולי ודווקא בגלל שעברה את השואה וזוועותיה.
רצתה להראות לנאצים - אני ניצחתי!
איזו אישה מדהימה,
אם המון עוצמות ואנרגיות
שהלכה לעולמה בגיל מופלג
למרות שעברה את השואה.
הי ורדית,
תודה לך.
היא אכן היתה אשה מדהימה במיוחד
וגם צנועה במיוחד.
אישה עם עוצמה שיודעת את רצונה.
תמשיכי לספר. זה מרתק ואת עושה זאת היטב.
אכן אמי היתה אשה מדהימה אך יחד עם זה
מאוד מאוד צנועה.
איזה סיפור!
איזו אימא!
תודות לך רוני.
אכן היתה כזו כל חייה.
ניכר שאמך היתה אשה מדהימה ואמיצה!
כוכב כשיעברו ה-24 האלה....
תודה לך אסתי,
אכן אשה גאה ואמיצה היתה.
אני רק יכולה לקוות שחלק קטן ממה שהיתה עבר אלי
תודה לך יגאל,
אכן כן.
אמך היתה אישה גאה,
ניתן לשבור את גוף האדם
אך לא את רוח האדם......
ריגש אותי בסיפורך
אסתי
דרך הצבע
כדורים פגומים הצילו חיים.
תודה לך.
גם אותי שלחו לשם ללימודים אבל כפרס!
(הלוואי אותי היו שולחים לבלגיה כעונש...)
מסתבר שהעוצמה ועמוד השדרה עוברים בירושה במשפחתך.
וכן, גם היופי.
שלום תמי,
ריגשת אותי עד דמעות.
היא אכן היתה כזאת.
תודה.
רחל