| כמעט עלה השחר. הוא מסתובב על משכבו ולא היה יכול להירגע. קם בעיניים טרוטות מחוסר שינה, תחושה קשה. כאשר מסרה לו האישה את תמונתו של מירו למסגר, ראה את המצרף (הפאזל) הגדול העשוי ממאות פיסות קטנות המשתלבות זו בזו וחשש מאד. הוא שאל כמה פעמים: "הדבקתם את החלקים כדי שלא יתפרקו לי"? האישה חזרה ואישרה שהכול מודבק. היא גם הוסיפה וסיפרה על העבודה הרבה שהשקיעה בהרכבת המצרף. על אהבתה את מלאכתה ועל החשיבות הרבה של העבודה אותה רצתה לקבל במסגרת. בבואו להוציא את התמונה מהמכונית חלקה הגדול התפרק, פיסות התמונה עפו והתפזרו במכונית ובדרך לזגגיה. הוא לא בדק אם חלקי המצרף היו מודבקים, וקיבל את דבריה כנכונים. עכשיו לא נותר לו אלא לנסות ולהציל את התמונה. איש מקצוע ישר ואמין שלא רצה לאכזב את הלקוחה, ולא רצה לגרום לה לעוגמת נפש אם תגלה שהתמונה איננה שלמה ואי אפשר למסגר ולתלות אותה.התחיל לאסוף את כל החלקים, הזעיק את בני משפחתו וכולם ביחד איתו התחילו להרכיב את מאות חלקי המצרף. עבודה שדורשת מיומנות, קפדנות וחשיבה רבה. הם עבדו בשקט ובמסירות ולאחר שעות מספר היתה התמונה כמעט מושלמת. חסרו שני חלקים קטנים. הם חזרו וסרקו את המכונית, הכביש, המדרכה, העשבים שצומחים באזור וחלקיק היה עשוי להתחבא בתוכם ואת הזגגיה. בשעות הצהריים לפני סגירת העסק נמצא עוד חלקיק אחד בעשביה. שמח התאים אותו למקומו. כעט חסר חלק אחד בשוליים. חלק, שניתן היה להסתיר את חסרונו. יושרו לא נתן לו מנוח והוא לא היה מסוגל להסתיר את חסרונו של החלק השולי. כל הלילה התהפך על משכבו מיצר על הדרך בה תגיב האישה כשיספר לה על חסרון החלקיק, ועל האפשרות ליצור מסגרת שתסתיר את החסר והתמונה תוכל לפאר את הסלון ולפאר את האומנית שהרכיבה אותו. בבוקר בבואו לעבודה צלצל הטלפון. מעברו השני של הקו נשמע קולה של הלקוחה "אני מקווה שעדיין לא מסגרת את התמונה. אני מתנצלת ומוכרחה להגיד לך שחלקיק אחד נשכח בבית". |