כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    פרפר שחור

    16 תגובות   יום שני, 20/4/09, 10:22

    עכשיו מלחמה ואני לא מבין כלום במלחמות. ההורים שלי  יודעים מה טוב  ומה נכון והם אומרים שבמלחמה הזאת התחיל החלום.  שמעכשיו ילדים יגדלו בעולם בריא ומסודר, שאין בו מחלות ואין בו אנשים שזוממים באפלה איך לקחת את הכסף של כולנו. עולם בו האנשים רחוצים ונקיים ולא צריכים יותר להתאמץ כדי לתקן את השטויות שעושה לנו הטבע.  

    מאז שהתחילה המלחמה אבא כל הזמן צוחק ומפליק לאמא על הישבן. אני חושב שהיא לא אוהבת את זה. הוא ממשיך עם זה בלילות. אולי הוא אפילו מרביץ לה בחדר שינה, אני לא יודע, ככה זה נשמע.  לא רק אבא מרביץ לה. אני שומע אותה נלחמת גם כשאבא הולך להתנקם בסוחרים שמוכרים ביוקר וסבתא אומרת שזה נחשב כבר בגידה להתגושש ככה כשהבעל שלך יוצא למאבק של החיים.  

    היום אבא חזר מתחנת הרכבת עם אקדח משומן וכבד. הוא אמר שבגלל שהוא קצין הוא חייב לסחוב אותו לכל מקום אבל הוא לא משתמש בו . אני יודע שהוא  משקר. הוא מסתיר ממני גם כשהוא מתלחש עם האורחים השמנים שלו. אבל חיבקתי אותו. לאקדח היה ריח חמוץ של מאפרה וכשהוא פירק לנקות אותו ראיתי שחסרים בו כמה כדורים. אבא עשה את עצמו שהוא מחפש אותם על השטיח. הוא אומר שהוא יישלוף אותו רק בשביל להגן על הפיהרר אבל אני יודע שזה לא ככה. 

    הוא הביא מהספריה את אמיל והבלשים ואמא כיסתה אותי בשמיכה והצלב השחור התנדנד בין השדיים הלבנים שלה תוך כדי שהיא הקריאה. העיניים שלי נדדו מהצלב אל החזה שלה שהיה לחוץ אל בד השמלה. הרגשתי בתוכי את רעידות הרכבת כשאמיל נסע בה. שמעתי את חריקות המסילה ואת שקשוק הגלגלים כשעצרה בתחנות. המוני אנשים נדחפו אליה, מבקשים לעלות, נבלעים בין הקרונות.  

    וכשהרכבת נסעה, שקעתי אל תוך חמימות נעימה וכשכמעט נרדמתי, הפך הצלב לאיטו לפרפר שחור ענקי המרחף בדממה על הגבעות הלבנות.

    ולזכרם של זוג יוצאי שואה שכבר אינם  עימנו ושהיוו השראה לחיים של אהבה.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/09 18:29:

      צטט: שקט על עקב גבוה 2009-04-22 13:29:00


      כן, לפעמים גם לי אין מילים

      רק תחושה

      לא קלה.

      תחושות קלות נשכחות

      בדרך כלל.

       

       

        22/4/09 13:29:


      כן, לפעמים גם לי אין מילים

      רק תחושה

      לא קלה.

        21/4/09 19:16:

      צטט: ים סוף לוי 2009-04-21 18:44:20

      קראתי גם את זה

      וגם שוב

      את ההוא לזכרם

       

      אני מאבדת את כל המילים שלי מולך

      ולעיתים חושבת שאולי ראוי שכך,

      שכן אתה עושה בהן שימוש כל כך מאלף..

       

       

      ים סוף! חזרת אלי! כמה אני מקנא בזמן שעשית שם

      ותודה על המילים. כולן.

       

       

        21/4/09 18:44:

      קראתי גם את זה

      וגם שוב

      את ההוא לזכרם

       

      אני מאבדת את כל המילים שלי מולך

      ולעיתים חושבת שאולי ראוי שכך,

      שכן אתה עושה בהן שימוש כל כך מאלף..

       

       

        21/4/09 13:58:

      צטט: innati 2009-04-20 19:52:27

      מהי גובהה של המשוכה אותה היו מפילים בכל רגע ורגע...?

      "רק כדי להגן על פיהרר".......

      הרי לא ניתן לעבור אותה מבלי להפילה...

      איך ניתן להרעיל כך את התום...

      קמטי תמימות הילדים...המתגלמים פרפרים שחורים...

      מ צ מ ר ר.

      אוהבת לקרוא אותך, יואל.

       

      גרמת לי לחשוב. גובה המשוכה, אכן עניין גמיש. נהדר הדימוי הזה. נהדר

       

        21/4/09 13:55:

      צטט: flicker 2009-04-20 19:51:51

      *****

      פרפרי תעתוע...גדול

       

        21/4/09 13:41:

      צטט: הדקדוק הפנימי 2009-04-20 19:37:22

      תזכיר לי לא להכנס אליך יותר בערב יום השואה

      כמו כדור בבטן הרכה

      מ ע ו ל ה

      לא אזכיר דקדוג. את צריכה-חייבת-מוכרחה להיכנס בכל פעם שמתחשק

      שואה, זכרון,מועד, חול ויום טוב, תפאדאלי

       

        21/4/09 13:35:

      צטט: ניפי 2009-04-20 19:32:24


      כמו במאי טוב

      גרמת לי להתמקד בילד

      מעורסל בזרועות אימו

      מדמיין פרפרים...

       

      ואולי זה אני ?

       

      בכלל לא הספקתי להרגיש את הזעזוע

       

      בכלל מזכיר לי אותי הילד הזה

      פרפר בעצמו

      כשהוא רוצה לברוח הוא פשוט

      עף...

      את בכלל פרפר משי מחכה לפרוש כנף

       

      כמה נכון, סיפורים קצרים הם מתכון מצויין לסרט.

       

        21/4/09 13:13:

      צטט: עליזהלה 2009-04-20 11:02:39

      מצמרר *

      כל הסיפורים של היום הזה. ראיתי אתמול את הסרט על קסטנר ישראל. מצמרר. הרוצח. המפגש עם הבת. הכל

      מומלץ לצפיה בוי או די של ערוץ שמונה.

       

       

        20/4/09 19:52:

      מהי גובהה של המשוכה אותה היו מפילים בכל רגע ורגע...?

      "רק כדי להגן על פיהרר".......

      הרי לא ניתן לעבור אותה מבלי להפילה...

      איך ניתן להרעיל כך את התום...

      קמטי תמימות הילדים...המתגלמים פרפרים שחורים...

      מ צ מ ר ר.

      אוהבת לקרוא אותך, יואל.

       

        20/4/09 19:51:
        20/4/09 19:37:

      תזכיר לי לא להכנס אליך יותר בערב יום השואה

      כמו כדור בבטן הרכה

      מ ע ו ל ה

        20/4/09 19:32:


      כמו במאי טוב

      גרמת לי להתמקד בילד

      מעורסל בזרועות אימו

      מדמיין פרפרים...

       

      ואולי זה אני ?

       

      בכלל לא הספקתי להרגיש את הזעזוע

       

      בכלל מזכיר לי אותי הילד הזה

      פרפר בעצמו

      כשהוא רוצה לברוח הוא פשוט

      עף...

        20/4/09 11:24:

      כן.
        20/4/09 11:02:
      מצמרר *

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין