עין ירוקה מחייכת
פוסטים אחרונים
- חכמת העננים 3/11/14
- ימי המתנה 16/6/14
- שלכם, החורף 7/5/14
- חלום ליל קיץ 13/2/14
- רועה יקר 2/1/14
- איחולים 31/12/13
ארכיון
Mitleid
| אדוני הקצין... קודם אותי, אדוני הקצין היא לחשה לו בחיוך,ספק נבוך ספק מתחנחן. קודם אותי ואחריי הילדה. הן גם לך יש וודאי ילדה קטנה... אדוני הקצין. קודם אותי, היא שטחה בפניו בגרון ניחר את בקשתו האחרונה של הנידון. לא כיסוי עיניים ובוודאי שלא סיגריה אחרונה, רק כי תהיה היא זו שתיירה ראשונה כי הרי אף הורה לא ירצה לראות את ילדו הקטן מומת לפניו ולנגד עיניו. והקצין הצעיר, שאכן הייתה לו ילדה קטנה וכבר ראה את כל חבריו לנשק נטבחים בערבות הדמים של הקווקז, הביט אליה בעיניו הירוקות והנהן בראשו. הוא לא חייך בחזרה כי כבר לא ידע איך. רק הנהן בראשו והרים את הרובה החם אפריל 2003 *מבוסס על סיפור אמיתי שספרה לי בת משפחה ניצולה. במציאות הילדה נורתה בכוונה לפני האם. |
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הם כבר יקבלו את עונשם.
רוע מרוכז.
בחירות בלתי אפשריות.
מציאות מסויטת.
איציק היקר,
מעורר צמרמורת...
ואין לי עוד מילים...
אין לי מילים מנחמות
כי עדין מתקשה אנוכי להבין , כיצד?
איך יכול להיות שקם לו עריץ ומוחק עם שלם?
*
לעזאזל, זה כל כך נורא
כואב לקרוא
*
אמיתות אשר לא יאומנו...
שוקי