זוהי תמונתה של אלמה רוזה, המנצחת על תזמורת הנשים באושוויץ. מוזר לעבור מהפוסט הקודם על סדנת הכתיבה שלי, שקוראים לה 'קול הלב-עדות נפש', לשיר הזה. אבל עוד יותר מוזר שלא…
אלגיה לאלמה בְּעֶרֶב יוֹם הַשּׁוֹאָה הַזֶּה רָאִיתִי שְׁקִיעָה כָּל כַּךְ מַרְהִיבָה מֵחַלּוֹן הָרַכֶּבֶת.
אַחַר כַּךְ שָׁמַעְתִי כָּל כַּךְ הַרְבֵּה מוּסִיקָה. אַלְמָה, הַמְּנַצַּחָת שֶׁל הַנַּשִּׁים, בְּאוֹשְׁוִויץ, כָּל כַּךְ רָצְתָה חַצוֹצְרָה בַּתִּזְמוֹרֶת.
וּמֶה הָיְתָה הַחַצוֹצְרָה מְנַגֶּנֶת? כִּי יֵשׁ כָּל כַּךְ הַרְבֵּה אֶפְשָׁרוּיוֹת לִיווּי לַטְּקָסִים, בְּאוֹשְׁוִויץ.
אֶת הָרִיתְמוּס, הָאַרְכִי-טֶקְסְטוּרָה שֶׁל הַיְּצִירָה, אוֹשְׁוִויץ, קָבְעוּ הַנַּאצִים, הַקְּרֶדִיט כּוּלוֹ שֶׁלָּהֶם. אֲבָל הַטֶּמְפּוֹ כּוּלוֹ שֶׁלָּנוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד
מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה בַּגּוּף שֶׁבּוֹ מַתְחִילָה הַתְּנוּעָה לִפְנֵי הַמֶּלוֹדְיָה לּפְעָמִים הִיא גַּם נִגְמֶרֶת מִמֶּנּוּ לּפְנֵי אוֹ אַחְרֵי הַמֶּלוֹדְיָה
*
כְּמוֹ הַחַתוּלָה הַעֲדִינָה הַזֹּאת שֶׁנוֹשֵׂאת בְּתוֹכָה אֵת גוּרֶיהָ וְזֶה עַתָּה קָפְצָה בִּזְהִירוּת וּמִתּוֹךְ כַּוַנָּה גְּדוֹלָה מֵהַחוֹמָה שֶׁכָּל כַּךְ גְּבוֹהָה מִמֶּנָּה וְנָחֲתָה בְּשָׁלוֹם וְהִמְשִׁיכָה בְּדָּרְכָּה בְּטִבְעִיוּת, כְּאִילוּ לֹא קָרָה לָה נִס זֶה עַתָּה.
©כל הזכויות שמורות לשושי שמיר, אפריל 2002 |