היום התבשרנו כי חברת אלווריון, מחלוצות טכנולוגית הWIMAX, אשר הימרה בכל הכח על טכנולוגיה הזו,  עומדת לחסל את החטיבה הסלולרית שלה ולפטר קרוב לחמישית מכח האדם שלה. האם זהו סימן לדעיכת הטכנולוגיה התקשורתית הכי מדוברת בשנתיים האחרונות ? טכנולוגיה שרבים חזו לה שינוי כללי המשחק בשוק הטלפוניה והנתונים רחבי הפס, לרבות פגיעה ברווחיות החברות הסלולריות? דומה שהתשובה לכך מורכבת למדי וטעונה ניתוח הגורמים שמנעו ממנה להתפשט עד כה, כדי לבחון את עתידה.

WIMAX, היא טכנולוגיה אלחוטית להעברת נתונים בפס רחב (לרבות קול ווידאו). בניגוד לWI FI או הטכנולוגיה הסלולרית הרגילה המתבססת על תאי שידור/קליטה  ברדיוס לא גבוה ומצריכה מימסרים רבים בצפיפות יתרה, הטכנולוגיה הזו מבוססת על אנטנות מרכזיות מעטות שיכולות להגיע למנוי במרחק של קילומטרים אחדים ועד עשרות קילומטרים מאנטנת הבסיס. מובן שגם בצד המנוי יש צורך באנטנת קליטה שידור זעירה יחסית לאנטנות אלחוטיות אחרות אך עדיין בעלת יכולות ועוצמה חזקות יותר מאשר אלה הנדרשות, למשל מטלפון סלולרי.

למעשה על הבנת ההבדל הזה קמה ונופלת הטכנולוגיה הזו מבחינה מסחרית; בשנים האחרונות המפתחים עסקו באובססיביות בנסיונות להפוך את הטכנולוגיה לטכנולוגיה  ניידת מלאה כדי שתוכל להחליף באופן מלא טכנולוגיות סלולריות אחרות. לעניות דעתי, יצרניות הWIMAX כיוונו גבוה מדי לשוק שמלכתחילה הטכנולוגיה לא נועדה לו וללקוחות (החברות הסלולריות) שמלכתחילה ראו בטכנולוגיה סיכון ולא סיכוי.

צריך לזכור שיתרונה הגדול של טכנולוגיה זו הוא ביכולתה לפרוש מספר מועט של אנטנות ולכסות שטחים נרחבים בעלויות נמוכות יחסית לפרישת תשתית כבלים ו/או תשתית תאית-סלולרית. ואולם בסופו של דבר אין ארוחות חינם. המרחק הגיאוגרפי בין המנוי לבסיס מחייב ציוד קצה חזק יותר אצל המנוי ואם מתפשרים בנושא הזה - התוצאה היא פגיעה באיכות התמסורת ואכזבה רבתי.

פרישת רשת WIMAX באוסטרליה שהתפוצצה בקול תרועה רבתי לפני כשנה ממחישה כיצד תכנון לא נכון וציפיות לא ריאליות מביאות לקטסטרופה שתוצאתה נטישה מוחלטת של הטכנולוגיה; בקצרה, שם היזם ניסה לחסוך ככל האפשר במספר אנטנות הבסיס מצד אחד, וזה מובן בהחלט. מצד שני הוא ניסה לחסוך גם באנטנות ציוד הקצה. הוא השתמש באנטנות פנימיות ולא חיצוניות שלא דרשו התקנה והיתרים וכמובן מדובר בציוד זול יותר. דא עקא שאיכויות התמסורת ירדו פלאים ככל שהתרחקו מתחנת הבסיס וכאשר המנויים ישבו במתחמים סגורים ומקורים כמו קניונים האיכות התדרדרה לרמות בלתי אפשריות, בעיקר כאשר מדובר על יישום בזמן אמיתי כמו טלפוניה.

אפשר לחסוך במנות הקש של הסוס, כמאמר הבדיחה הידועה אבל אם חוסכים יותר מדי הסוס בסוף מת..

הסיפור לא רק שממחיש את הצורך ביישום נכון ובלי לחתוך פינות, שיפה לכל טכנולוגיה ולכל תחום, אלא גם את הצורך להגדיר את שוק היעד המתאים לה. צריך לראות בטכנולוגיה הזו טכנולוגיה שעיקרה היא נייחת עם אפשרות מסוימת ומוגבלת לניידות שלא אמורה להתחרות ראש בראש עם השירותים הסלולריים אלא בעיקר להחליף חברות טלפוניה וכבלים מבוססי תשתית קווית בתוספת של שירותים מוגבלים למנוי כאשר הוא נמצא הרחק ממשרדו או ביתו אבל במצב נייח, למשל בבית קפה, בקניון או בביקור אצל לקוח. צריך לזכור שככל שמדובר ביעד "ניידות" לכאורה צנוע, הרוב המכריע של השיחות הסלולריות אינו נעשה בתנועה ברכב אלא בדיוק במצבים אלה. אלא שהשוק הסלולרי הוא שוק הרבה יותר רווחי, היצרנים וגם הלקוחות הפוטנציאליים רואים שחברות הסלולר גובות הרבה יותר על שיחות וגם על שירותי תוכן מאשר חברות הטלפוניה/אינטרנט הקוויות וכולם לטשו אליו עיניים תוך נסיון נואל להתאים את הטכנולוגיה לנישה שלא יועדה אליה מלכתחילה.

עדיין, לא הכל אבוד; לWIMAX יתרונות עצומים לעומת התשתית הקווית הרגילה בעלויות, ביכולת הדיגיטלית המתקדמת המאפשר העברת תכנים כמו שידורי טלביזיה ווידאו לקבוצות ייעודיות, האפשרות לספק שירותים בפריסה גיאוגרפית רחבה או צרה בלי צורך בקשר רציף גיאוגרפי, תוך שימוש בתשתיות אופטיות קיימות לגישור בין מקטעים לפי הצורך, והיכולת לארוז חבילות שונות של טלפוניה אינטרנט נתונים ווידאו לכל קהל יעד בגמישות ובצורה אחודה שלא קיימת היום בתשתיות המסורתיות. הטכנולוגיה תוכל להשלים או להתחרות בטכנולוגית הNGN שבזק פורסת (שעיקרה הבאת כבלים אופטיים בעלי קיבולת עצומה קרוב מאוד לחצרי המנויים) בעיקר בעלויות. והחיסכון בעלויות שיועבר לפחות בחלקו למנויים הוא הסיבה שהטכנולוגיה ביישום נכון תוכל להתמודד גם בטכנולוגיה העתידית של המפעילים הסלולריים הLTE, שוב אם תיושם נכון.

וכאן אנחנו מגיעים לרגולטור- משרד התקשורת הישראלי. שר התקשורת הקודם אריאל אטיאס דחף כל העת להגברת התחרות והוזלת העלות של השיחות הסלולריות (וכידוע נכשל לחלוטין במבחן התוצאה). כחלק מזה דחף את המשרד לכיוון השימוש בWIMAX להגברת התחרות בתחום הסלולרי. כחלק מהעניין פרסם המשרד מדיניות שלמעשה העניקה למפעיל כמו מירס, שזמן רב בחן את הטכנולוגיה לצרכיו, יתרון בקבלת הרשיון הבודד שהוצע, במטרה לאפשר לו להתחרות בשלוש המפעילים הסלולריים הגדולים כמפעיל רביעי רציני ולא שולי כפי שהיה עד כה. אלא שנראה שגם חברת מירס קיבלה "רגליים קרות" לנוכח העדר הנסיון בעולם בשימוש בWIMAX כתחליף סלולרי מלא, העדר ציוד קצה זמין ובמגוון (נוקיה הודיעה רק לאחרונה על נטישת ייצור המכשירים מבוססי WIMAX) ויתר המגבלות שתוארו לעיל.

לשר החדש יש הזדמנות לשנות את המדיניות; להפנים שיש לעשות שימוש בטכנולוגיה הזו בעיקר כדי לגוון את התחרות בתחום התמסורת הקווית; יש חלקים רבים בארץ שאין למעשה תחרות בין בזק להוט באספקת שירותי טלפוניה/אינטרנט. למשל ביישובי יהודה ושומרון או בקיבוצים רבים. גישה גמישה בהקצאת רשיונות ו"פס" למפעילי WIMAX גם בהיקף ארצי וגם בהיקף איזורי או נישתי, תגביר את התחרות בתחום התקשורת ובאופן אגבי, כיוון שתוכל להחליף אחוז מסויים מהשיחות שנעשות היום במכשירים סלולריים גם תביא להוזלת מחירים במגזר הסלולרי אולי יותר מאשר הוספת מפעיל נוסף. למשקיעים יש כאן סיכוי להשקעה גמישה פרוגרסיבית ומודולרית והזדמנות להתחרות עם הגדולים. מי ירים את הכפפה?