הגענו לדבוריה. שלושה גברים שתי מצלמות ומחשב נייד אחד.

עופר התביית על בית הקפה. בית קפה? בית נרגילות.

פתח מחשב והתחיל ללמוד בסביבתו הטבעית.

אייל ואני הלכנו לצלם.

שני גברים עם מצלמות באמצע יישוב ערבי.

מי אתם?

אתם מחברת החשמל?

ואולי רצו לשאול עם אנחנו מהשב"כ.

החשדנות באוויר.

הריח הוביל אותנו אל חנות המכולת שם טוחנים קפה וקולים פיצוחים.

מיד כשיצאנו חאפז, לבוש בחליפה הוביל אותנו לביתו והתעקש שנשתה איתו קפה.

רק מה? כלתו שאמורה היתה להכין את הקפה רק ילדה וכך נענענו גם את הנכד הטרי.

נדמה לי שגם האירוח של חאפז היה בו מידה של חשדנות וקריצה-

אתם חושבים שאנחנו קונים את הסיפור עם המצלמות? תיירים? כאן בדבוריה?

אחר כך חזרנו לבית הנרגילה.

עופר כאמור בסביבה טבעית. ערבית. עשן. חבר'ה.

דיבור עם האופנוען השכונתי שבנה מסלול מירוצים ומכיר כל עץ בסביבה.

הוא מכוון אותנו לטייל לאגם הנעלם והזמין אותנו לצלם את המירוץ הקרוב.

לשם כבר לא באנו.

שני רכזים בשב"כ יבזבזו זמן על מירוץ אופנועים?