Villa Emma או סיפור שואה שמח
Villa Emma
בשנת 1939 מלאו לאבי 10 שנים. משפחתו עדיין התגוררה בפרנקפורט וסבתא אלה, אמו של אבי, חיפשה נואשות דרך למלט את משפחתה מגרמניה.
המשטרה הנאצית כבר ערכה "ביקורי בית" בשכונה וכשלא מצאו את סבא מוישה בבית, השאירו לו צו להתייצב למחרת בתחנת המשטרה.
סבתא מיד הבינה את משמעות הדבר והפעילה קשרים. תוך יום היא הצליחה לצרף את אבי Jakob שהיה הבכור ואת אחיו Benno הצעיר ממנו בחמש שנים , למשלחת ילדים מטעם עלית הנוער, שהיתה מתוכננת לצאת למסע המפרך לפלסטינה.
הסיפור של אבא הוא יוצא דופן מאחר והוא ואחיו זכו להשתייך לקבוצת "ילדי וילה אמה", קבוצה של כמאה ילדים שנאספו מכל רחבי אירופה הבוערת ובמשך יותר מארבע שנים עברו את המלחמה יחדיו והצליחו כולם לשרוד ולהגיע ארצה.
באחד משלבי בריחתם והסתרתם מהנאצים הגיעה הקבוצה לכפר קטן בשם "Nonantola" שבצפון איטליה, לא רחוק מהעיר Modena. בכפר היה סמינר קתולי "Villa Emma" בו לימד הכומר המקומי Don Arrigo Baccari. האיש המופלא הזה יחד עם רופא העיירה, הדר' Giusseppe Moreali, ומבלי לבקש רשות מהממונים עליו, החליט לפתוח את שערי הסמינר ולהסתיר שם את הילדים, בנים וגם בנות, וזאת אף על פי שיותר מ-1000 שנה לא דרכה כף רגלה של אישה במקום :).
כל הכפר נרתם למשימת ההצלה של קבוצת הילדים היהודים ובסופי שבוע משפחות האיכרים בכפר אימצו לביתם מילדי הקבוצה על מנת לתת להם הרגשה של בית ולו רק למשך סוף השבוע.
הילדים חיו בסמינר בתנאי פנימייה, למדו מקצועות עיוניים במשך כמה שעות ביום וגם קיבלו הכשרה מקצועית בנגרות ופחחות לבנים, תפירה וניהול משק בית לבנות, וכל זאת בכוונה להכין אותם לחיים בארץ החדשה הרחק מעבר לים.
כך עברו להם כמעט שנתיים. הנאצים מתקדמים וכובשים את איטליה, ואנשי הכפר , למרות הסכנה וההשלכות הנוראיות של הסתרת יהודים ממשיכים לשתף פעולה ולעזור לכומר ולרופא.
עד ל- 8 בספטמבר 1943 בו כבשו הנאצים את צפון איטליה והכומר מבין שהסכנה גדולה מדי.
הוחלט להבריח את הילדים לשוויץ. תעודות זהות איטלקיות מזוייפות הונפקו, והילדים שרובם הגדול באו מיוגוסלביה ומזרח אירופה, ולא דיברו מילה איטלקית היו צריכים להעמיד פנים כאילו ילדים איטלקים הם. מצב שכמובן הלחיץ אותם לא מעט.
בערב יום כיפור 1943 חצתה שיירת הילדים את הגבול לשוויץ ומשם המשיכו בהצלחה לארץ.
לאחר מעשה, כשהגסטאפו גילה את בריחתם של הילדים , תפסו ועצרו את הכומר בקרי וניסו בעינויים להוציא ממנו את שמות משתפי הפעולה ואת מקום מסתורם של יהודים נוספים. אחרי חודשים בכלא בבולוניה הוא שוחרר ובשנת 1964 הוענק לו ולדר' מוראלי תואר חסיד אומות העולם על ידי "יד ושם".
בילדותי סיפור ההישרדות של אבי העסיק אותי לא מעט. ניסיתי לדמיין לעצמי את החיים ללא ההורים בצל הפחד מהנאצים שיכלו להפתיע בכל רגע ולתפוס אותו.
אבא שמר על קשר כל השנים הן עם הכומר בקרי והן עם דר' מוראלי ואף המשיך לבקר אצל משפחתו המאמצת מהכפר, משפחת Lonzana האמיצה והמופלאה.
במשך זמן מה אף השתעשענו במשפחה לצרף את השם לונזאנה כשם משפחה שני ואולי עוד נעשה כך.
הכומר בקרי וגם דר' מוראלי נפטרו בינתיים וביד ושם נטויים שני עצים על שמם.
100 ילדים יהודים וצאצאיהם, ובמקרה של אבי, 7 ילדים ו-17 נכדים!!!! חייבים את חייהם לשני המלאכים האלה.
סבא יעקב מקפיד להגיע כל שנה, לקראת יום השואה ולפי התור, לכיתת אחד מנכדיו לספר את הסיפור המופלא שלו ובשנה הבאה יהיה תורה של קאי שכבר לא יכולה לחכות
סיפור ילדי וילה אמה הונצח בכמה סרטים דוקומנטריים מטעם הטלויזיה האיטלקית והגרמנית, וגם כאן בארץ בסרט עלילתי בבימויו של ניסים דיין. כמו כן נכתבו מספר ספרים על סיפור הצלתם, אחד מהם ספרו של "יושקו", יוסף איתי ז"ל, שהיה אחד המדריכים של חבורת הילדים. |
