בעיניך הכחולות דמעה כל כך יפה ...

כל כך מרגש ועצוב...

תודה,

אנטון

פשוט חונק בגרון .

כל כך יכולה להזדהות אתך

כתוב נוגע ללב

*

הזוועות שחוללו הנאצים ימ"ש

אינם נתפסים וקשים להתמודדות השכל הישר.

הפצעים המדממים חיים היום בקרב הניצולים שהולכים ומתמעטים.

וכן בקרב משפחותיהם שחיים עם השדים שלהם.

היום יותר מתמיד יש להתלכד ולזכור

כי יש אוייב מר בפרס שחורש מזימות השמדה המונית.

לעולם לא עוד !

היי חומד

אני זוכרת [כילדה] איך אנו הילדים התאכזרנו לא פחות

לעולים החדשים שהגיעו מאירופה אחרי המלחמה

קראנו להם "סבון" אפילו לא ידענו את נוראותה של המילה

הם היו זרים

ומוזרים

בעיניהם היתה זיקנה שלא בעיתה

ואנו לא הבנו

ילדים תמיד יהיו ילדים

הלב נצבט.. מרגש כל כך ועצוב.

תמר

מירה,

זה רודף וימשיך לרדוף כל אחד עם החוויות שלו

כל כך רציתי לתת לך כוכב.

משום מה כבר על הבוקר - אזלו.

מרגש מאוד.

כל אחד ואחת מאתנו עם הסיפורים שלו.

רחל

מירה, איתך בצערך ובשתיקתך.

תודה ו*

לאה

למירה היקרה!

לפעמים אנשים בטפשותם מצליחים לפגוע עד עמקי הנפש.

ובתגובה מוכרחים להתגבר על  הטמטום הזה.

לצערינו, זו הייתה תקופה שלא ידעו איך להתמודד עם פליטי השואה. הרבה מאוד עוולות נעשו אז.

תודה לך

אסתר 

* מחבק ושותק להאיר את מילותייך הנוגעות בתוגה ובאהבה כנה , נפעמת לקרוא אותך כל פעם מחדש, נראה שהייחודיות באה לכדי ביטוי כבר בכיתה ב', תודה על השיתוף !

אוהבת אותך יקירתי, שלך, סיגל

עם כל הכאב שיש כאן

יש גם כל כך הרבה אהבה בשיר הזה

מירה יקירתי
כמה כאב יש בהתחשבות, באהבה, ברצון להגן ולחסוך את הכאב ממי שיקר ואהוב עליך,

נוגע, כל כך עצוב שבא לבכות

חיבוק

אירית

עצוב

החור של הבורות ולפעמים האטימות

שאליו נפלו הניצולים בארץ.

לאחר הסדרה על "מוסר השילומים"

נראה שלמרות כל הידע שנחשף

שום דבר לא השתנה.

דניאלה

למי?
למירה שלום

וכך למדנו להיגבר, אם כל הכאב, הדרך היחידה
ולאקיים אחרת.
אחזור...

יפה הדיבור שלך איתו.

חיבוק. למה לא.

כל כל כואב

כל כך ידוע

כואב, כואב ונוגע.

את יודעת לכתוב מרגש.

כתבת כ"כ מרגש ונוגע ללב.

עצוב.

מירה יקרה

מבעד לדמעות, אפשר לשלוח לך חיבוק?

אוי מירה

כלכך עצוב. לא ידענו, ולא יודעים היום לקבל את השונה.

בלי טיפת מחשבה על מאיפה באים הדברים.

כמה נוגע כמה מוכר..

הצורך של הילד לשמור על אבא ....

בתמורה לאבא השומר על הילד....

קשר של דם....

חיבוק בשביך.

*

חיבוק

שושי שמיר

קורע לב ומקומם.

נגעת.

מיכל

הרגת אותי יקירתי. חיבוק

נוגע ונוגע..עד דמעות....

חיבוק.

שברת, שברת לי את הלב.

מירה

ביום הזה את זוכרת את הדברים מקרוב...

הכי הכי כואב.

זכרונות של ילדה רגישה ומבינה  מכיתה ב'.

המבינה לליבו של אבא.

לאביך המלאך בענן ולכל הגיבורים...

לזכור לזכור ולעולם לא לשכוח!

לזכרם

מהדס.

לא להאמין איזה דברים אנשים עברו גם כשכבר הגיעו לכאן.

כמה קשה.

כמה עצוב.

שיר נוגע בנימים הכי דקים

*

}{שטוטית

שלום מירה.

יש בסוג זה של שירים הנכתבים בצערה של השואה

סוג של חן מיוחד החסר בשירי משוררים הנכתבים

בשפה הנחשבת יותר נאצלת. לדעתי אין הצער

במידיות שלו מותיר מקום לחיפוש מילים שהן

מעבר למילון היום יום שבשפתו אנו צוחקים ובוכים.

ואכן השיר הזה נכתב במילים בהן בוכים גם

על חלב שנחרך על הכירה במטבח.

נהניתי מהקריאה.

שוקי