כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    התלמיד עם הלפיד

    א ח ר י

    0

    זכרונות

    51 תגובות   יום שלישי, 21/4/09, 02:24

     

    היום בבוקר, בעת שמכל עבר יתנגנו צופרים בעצב,  ינדדו מחשבותינו ויתנפנפו ברוח, איש איש ומחשבותיו. כל מיני דברים שאותם כדאי לא לשכוח.

    היינו יכולים להיות שלושים, אולי אפילו ארבעים מיליון. האבל, אפוא, הוא גם על אלה שלא נולדו, שזה עשרים מיליון נוספים.

    אני מודה, אפילו ההרהור הזה לא מכניס אותי לעצב המקובל.

    נכון, אני מתאבל גרוע. שונא טקסים פומפוזיונים וימי אבל מבוימים. איני מזלזל, חלילה, בזוועות שאירעו באירופה. גם לא חושב שלא צריך לזכור. דווקא משום כך, במקום להתאבל ולספור קורבנות, נודדות מחשבותיי אל טבעו של האדם, אל האנושיות. 

    שוב ושוב אני משנן לעצמי כיצד יצרים קופיים דוחפים את בני האדם להתקבצויות ענקיות- עמים, וכיצד עלולה תחושת הכוח והלאומנות לעוות מוסר גם בבני אדם נורמאלים.

    לא שוכח  שהמאבק על טוהר הגזע הוא מאבק אנושי קדום, שזה אנושי להרוג בני אדם בהשפעת הסתה לאומנית, נורמאלי וקל. תחנוני הקורבנות, הרי, נשמעים באוזניי לאומן מוסת כקרקור תרנגולות.

    לא שוכח שטיהורים אתניים מתרחשים בעולם השלישי, גם ברגע זה, שום צופר לא מופעל ולאיש לא באמת אכפת.  

    לזכר הדברים שאסור לשכוח. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (51)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/9/11 13:42:

      ''

        27/5/09 18:15:

      הי אלי,

       

      גם אני שאלתי את עצמי שאלות דומות בתקופה הזו.

      תשובות אין לי, אבל כמו בהרבה מקרים, עצם העיסוק בשאלות חשוב לא פחות. תודה על העלאת השאלות האלה.

        19/5/09 19:16:

        1/5/09 18:35:

      נושא כאוב. לפעמים בעצם תמיד בלתי נתפסת האכזריות הלאומנית.

      תפקידנו לחנך ולדאוג לעולם יפה יותר. הטקסים  הם עוד איזכור בדרך אחרת שמטרתה לציין כבוד וחגיגיות,

      לא יותר ולא פחות.אנשים פשוטים מאפשרים להחדיר לנפשם ערכים דרך טקסים. מצידי כל דבר שישפר את עולמנו מבורך.

      גם אני לא סבלתי טקסים בעבר,כיום מתייחסת  בהבנה.

        29/4/09 18:07:

      בהשראת הדושיח בינינו.

      מוקדש -
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=1008722

        29/4/09 07:57:

      צטט: עזרא מורד 2009-04-25 14:36:11


      אכן ! ממש ברגע כתיבת שורות אלה מתבצעים במקום שונים בעולם טיהורים אתניים ! אוכלוסיות קרובות ורחוקות (גאוגרפית) סופגים את כוח הנשק. הפיכה? מרד? מלחמה? שאלות מוסריות מערערות את הלגיטימציה שדווקא ממשלים דמוקרטיים נותנים להתרחשותם של אלה...

       

       לצערי זה כל כך נכון שאין לי מילים נוספות מעבר לכך.

      תודה.

        28/4/09 02:44:


      הקריאה "אור לגויים" מציתה את דמיוני. נוכל להיות אור בדרך אחת.

      בכדורגל, ככל הנראה, לא נוכל.

      אנחנו נוכל להיות אור בכך שנפיק את לקחי השואה. מעם שסבל מרדיפות לעם מסביר פנים, מודרני ומתקדם. עם שמתייחס למיעוט בתוכו בהדרת כבוד, ומרימו לשוויון מוחלט! 

      אל תגידו יהודים ואל תתנפחו.

      אל תפערו את הפה בתמהון.  ש ו ו י ו ן.  

        28/4/09 00:56:


      חברי דני מזכיר שהיום יום הזיכרון. תודה.

      כואב לחשוב על נכים, על מוכי שכול, על כאלה שלא זכו לחיות כמבוגרים ואבדו את היקר להם מכל.

      עצוב מאוד.

        28/4/09 00:51:


      יוסי, אומרים שמתקני עולם התגלו לאחר מותם. לך תדע.

      היום, למשל, אני חוקר את הסלט שיש לאנשים בראש כשהם קוראים "מדינת היהודים". זה לא אני המצאתי את הסלט הזה. הוא היה קיים כשהגעתי.

      אתה אומר "ציני". זה נכון. אסכים אפילו למריר. המציאות מאוד שונה מהכמיהה שלי ומהמקום שבו היה קל גם לי לחוש גאווה ב"אנחנו".

        27/4/09 23:15:
        27/4/09 22:59:

      שמע, אלי - איש חכם.

      מוזרה דרכך: מצד אחד אתה מתנער מהאמונה שאתה יכול לתקן את העולם (למען העתיד)

      ומצד שני אתה מסתובב סביב סיפור הקשר שלנו לארץ הזו, עד אברהם אבינו, ותולה בה תורה שלמה..

      תודה שאת העבר הזה אתה ןאני ואף אחד לא יכול לשנות.

      מי שעוה הנהלת חשבונות מן העבר שאי אפשר לשנות אותו (בודאי),

      ולא רוצה לשנות את העולם בעתיד (למרות שזה הדבר היחידי שהוא יכול לעשות).

      אבל מתלונן על לאומנות מושחתת,

      צריך להחליט מה הוא רוצה.

      אין ברירה אלי ידידי: חייבים להיות פחות ציניים ופחות מתוחכמים, ופחות "ריאליסטים"

      וחייבים להיות יותר ריאליסטים:

      כן לרצות וכן להיות מכוונים לשנות את העולם .

      לא מוכרחים דרך רובים. אפשר בהתחלה דרך כתיבה בקפה....

        27/4/09 20:21:


      בלי כוונה להעליב, הקשר יהדות - שחיתות הוא, לדעתי, מסורתי.

      זה התחיל באיש שהגיע עם כבשיו מהמזרח וטען שבורא עולם, הרואה ואינו נראה הכל יכול, מאוהב דווקא בו. לא סתם מאוהב, הרואה ואינו נראה נתן לו את האדמה הכנענית במתנה!

      זה המשיך בבניו שטענו שבורא עולם היה כה מאוהב באביהם עד שאמץ לו את צאצאיו לעם. זה לעד ואל לאיש לכפור בכך. כשהחלו להאמין שהבורא הוא שיוצר את הבנותיהם, החלו לעוף על כנפי הפנטזיות של עצמם, לצעוק אל השמיים ולקדש רעיונות.

      מאז התרסקה המשפחה הנאהבת אינספור פעמים אולם מסתבר שהמנטרה "אנחנו הגזע הנבחר" הדביקה שוב ושוב את שאריות המשפחה שטענו "זה אנחנו".

      השנה 2009. קומץ בני אדם המהווה אחוז אחד מהאנושות, רובו חילוני, עדיין קורא "זה אנחנו".

      "אנחנו" זה נעים. עם זאת, קשה להגיד נעים על סביבה מקפחת. האין זו צביעות לטעון לזכות יתרה כלשהי?

      למה לא נהיה גאים באנחנו שלנו? למה לא נהיה בני אדם שיוויוניים?

      הרי אנחנו תושבי ישראל. נפלא. איש לא מפקפק בזה.

      שמישהו יסביר לי בשביל מה, בנוסף לישראלי, אני צריך גם את התואר "יהודי"? לבד, לא מבין את זה.

      יהודי?? שונא את השאלה ושונא את התשובה. 

        26/4/09 16:04:


      אכן שחיתות. מה בין גזע האדם ומוצאו לבין בעלות על אדמות? מישהו הבטיח לי משהו?

      "מה?? זה מה שאתה רוצה?" אתם אומרים, "מדינה של ברברים?"

      ובכן, אם אתם שואלים מה אני רוצה, אני רוצה מדינה של ג'ינג'ים עם שביל באמצע אבל השאלה אינה מה אני רוצה. אנחנו, הרי, מדברים על צדק.

      ובאשר לברבריות. האוכלוסיה "הדפוקה" אכן פחות מתורבתת "מאתנו" (גם אנחנו לא מצטיינים). עם זאת, עובדה זו אינה עומדת דווקא לזכותנו. זה אנחנו שיצרנו את הפערים וזה אנחנו שאחראים על המערכת. עד כמה שהחינוך שלנו לקוי, החינוך המוענק לנוער הערבי לקוי פי כמה. ערבים.

      למה שלא ניקח דוגמה מאמריקה. הרי כשהשוו  הזכויות בין השחורים ללבנים, השחורים היו חסרי השכלה ונחותים. מישהו היה מאמין, לפני שישים שנה, שמקהילת הדפוקים יצא נשיא בעל שיעור קומה כאובמה?   

        25/4/09 21:53:

      אסכם אפוא את דעתי: 

      הקונצנזוס סביב יום השואה כה מובן מאליו, העצב של האנשים כה עמוק ואמיתי, חייבת להשאל השאלה "מדוע זה כך?"

      הרוב יטענו שהעצב האדיר קיים משום עוצמת הזוועה.

      אני כאן להגיד שלמרות שבעים השנה, העצב קיים משום הסירנות ומשום הטקסים שמקרבים את הארועים לתודעתנו.

      אני כאן כדי להגיד שהכל כדי שיהיה לאנשים, גם לחילונים מוחלטים, את האומץ לצעוק את הצעקה המושחתת "מדינת היהודים".

        25/4/09 18:19:

      צטט: עמיר פ. 2009-04-25 14:51:21

      המדינה שלנו קמה על חורבותיה העשנים של יהדות אירופה, כנטע זר בלב האיזור הערבי-מוסלמי, תוך מלחמה בלתי-פוסקת עם אויבים שרצו להשמידה.

      כדי לשרוד, היינו חייבים להיות חזקים, מלוכדים, צודקים, ומוכנים להלחם עד מוות.

      חישלנו דורות של ישראלים קשוחים ועמידים מבחינה רגשית, גזע נדיב וגאון ואכזר, מיתוס של עם שנלחם על קיומו מול עולם ששונא אותנו, זהות לאומית גאה ועמידה, וצבא מהחזקים בעולם.

      עבודה יפה עשינו.

      העולם ממשיך להתפתח. האנושות של תחילת המאה ה-21 אינה האנושות של אמצע המאה ה-20. וקצב השינוי וההתפתחות הולך וגובר -- אם לא יקרו קטסטרופות נוראות בדרך, בעוד כמה עשרות שנים העולם יהיה כפר גלובלי, ואזרחיו יהיו בעלי זהות וערכים אוניברסליים.

      האם אנחנו מוכנים להצטרף לשינוי הזה? האם נתרום לו או נעכב בעדו, כמו הפונדמנטליסטים המוסלמים?

      בגלל עמדתה המיוחדת של ישראל בתודעה האנושית ובמצב הפוליטי העולמי, הרבה תלוי בהתפתחות שלנו -- ביכולתנו להתעלות מעבר לטראומות העבר, לרגשות הקורבנות, הכעס, חוסר האמון והעליונות, ביכולתנו ליצור זהות ואישיות לאומית חדשה, גמישה יותר, רכה יותר, זורמת ומתפתחת.

      האם נעשה זאת? הרבה תלוי בנו.

      מאוד נכון שהיה פה צורך בעם חזק ומלוכד. אחרת כלום לא היה קם פה. נכון אפילו לומר שהרהורי מוסר היו מסכנים את קיומנו. נכון גם שהימים השתנו ולפחות ביחסינו למיעוט שבתוכנו, הגיע הזמן לסדר חדש.

      דווקא משום מעמדנו המיוחד בהיסטוריה, העולם בוחן אותנו בזכוכית מגדלת. כדאי לנו לטרוח על תדמית רכה יותר. אין ספק שהגלובאליזציה בדרך ואין ספק שהכפר העתידי לא יכלול את כל אזרחי העולם. פונדמנטליסטים דתיים ישארו בחוץ, כמותם גם לאומנים קיצוניים שיסרבו לוותר על יחודם.

      באופן אישי אעשה כל מאמץ להשתייך לכפר. 

       

       

        

       

       

        25/4/09 17:54:

      והעולם ממשיך ושותק , ונושא דגלים לא לו...*
        25/4/09 17:31:

      צטט: עזרא מורד 2009-04-25 14:36:11


      אכן ! ממש ברגע כתיבת שורות אלה מתבצעים במקום שונים בעולם טיהורים אתניים ! אוכלוסיות קרובות ורחוקות (גאוגרפית) סופגים את כוח הנשק. הפיכה? מרד? מלחמה? שאלות מוסריות מערערות את הלגיטימציה שדווקא ממשלים דמוקרטיים נותנים להתרחשותם של אלה...

       

      תודה לחברי החדש.

      השאלה "כיצד העולם ידע ושתק" היא שאלה שאנשים אוהבים לשאול. כאילו בכך שהם שואלים הם מביעים את זעזועם מהאדישות, כאילו הם טובים יותר.

      צביעות,. שתיקנו לנוכח אירועי טיהור מלמדת שאנחנו לא טובים מאף אחד אחר. אולי צבועים יותר.

        25/4/09 14:51:

      המדינה שלנו קמה על חורבותיה העשנים של יהדות אירופה, כנטע זר בלב האיזור הערבי-מוסלמי, תוך מלחמה בלתי-פוסקת עם אויבים שרצו להשמידה.

      כדי לשרוד, היינו חייבים להיות חזקים, מלוכדים, צודקים, ומוכנים להלחם עד מוות.

      חישלנו דורות של ישראלים קשוחים ועמידים מבחינה רגשית, גזע נדיב וגאון ואכזר, מיתוס של עם שנלחם על קיומו מול עולם ששונא אותנו, זהות לאומית גאה ועמידה, וצבא מהחזקים בעולם.

      עבודה יפה עשינו.

      העולם ממשיך להתפתח. האנושות של תחילת המאה ה-21 אינה האנושות של אמצע המאה ה-20. וקצב השינוי וההתפתחות הולך וגובר -- אם לא יקרו קטסטרופות נוראות בדרך, בעוד כמה עשרות שנים העולם יהיה כפר גלובלי, ואזרחיו יהיו בעלי זהות וערכים אוניברסליים.

      האם אנחנו מוכנים להצטרף לשינוי הזה? האם נתרום לו או נעכב בעדו, כמו הפונדמנטליסטים המוסלמים?

      בגלל עמדתה המיוחדת של ישראל בתודעה האנושית ובמצב הפוליטי העולמי, הרבה תלוי בהתפתחות שלנו -- ביכולתנו להתעלות מעבר לטראומות העבר, לרגשות הקורבנות, הכעס, חוסר האמון והעליונות, ביכולתנו ליצור זהות ואישיות לאומית חדשה, גמישה יותר, רכה יותר, זורמת ומתפתחת.

      האם נעשה זאת? הרבה תלוי בנו.

        25/4/09 14:36:

      אכן ! ממש ברגע כתיבת שורות אלה מתבצעים במקום שונים בעולם טיהורים אתניים ! אוכלוסיות קרובות ורחוקות (גאוגרפית) סופגים את כוח הנשק. הפיכה? מרד? מלחמה? שאלות מוסריות מערערות את הלגיטימציה שדווקא ממשלים דמוקרטיים נותנים להתרחשותם של אלה...
        25/4/09 12:07:


      יוסי, אתה אומר חברה אנושית וצודקת. לנו כבר ברור שמלבד אנושיות וצדק יש מי שמתאמץ שתהיה כאן חברה לאומנית.

      ללאומנות משמעות כפולה. כידוע, היא מחזקת ומלכדת מחד, היא משחיתה מאידך.

      כדי לבנות חברה צודקת, לפחות בכל האמור ביחסים בין אזרחי ישראל המגוונים, ימי החג הישראלים וימי החג הלאומיים בפרט, אלה אינם ימי חג ערביים. גם אם מטרתם של החגים אינה דווקא ניכור נצחי, זה בדיוק מה שהם גורמים.

        25/4/09 11:32:

      צטט: cגל 2009-04-25 08:30:01

      איש איש באמונתו יחיה ויזכור.

      אנו לא יכולים לתקן את דרכו של העולם *

       

      תודה סיגלי.

      גדול עלי לתקן את העולם. אפילו תיקון החברה בישראל לא לפי מידתי. אני מסתפק באמירת האמת.

      אפילו האמת הפשוטה עלולה להיות מסובכת. כאשר המדינה מטיפה לאזרחיה, מחנכת אותם ללאומנית גזענית, צופרת באוזניהם וזועקת, נוצרת בתודעתם של האנשים קדושה.

      קשה לכפור בערכים מקודשים ואנו נמנעים לחפש את האמת. אם בכל זאת הצלחנו להבין אמת כלשהי, היא מקפיאה אותנו ומעוררת את פחדנו מדחייה. 

        25/4/09 08:30:

      איש איש באמונתו יחיה ויזכור.

      אנו לא יכולים לתקן את דרכו של העולם *

        25/4/09 08:05:

      צטט: אלי למה 2009-04-24 23:53:48


      אי ההסכמה בינינו מסתכמת אפוא במהות יום השואה. אתה טוען שזה יום אבל שמשמעותו פתיחת ברז לשחרור דמעות שהצטברו, אני טוען שכל תכליתו של היום היא הדגשת זכותו של העם היהודי על אדמת ישראל. אני טוען שכל הרגש החזק אותו אנשים חשים למאורעות, מנותב במחושב להשגת קנאות לאומית בעמנו.

      "מה אתה מתרגש?" אתה אומר, "קצת עומדים דום ובוכים ביחד, קצת מכות לערבים, שורפים איזה דירה, לא נורא".

      כשמסתכלים על השנים הקרובות נדמה שהמציאות יציבה. שנאה בינונית. במבט למרחק של שלושים או חמישים שנה, ברור שערכים מתמוססים כאילו הם מסוכר.

      קשה לתאר מה יהיה פה בעוד חמישים ימי שואה. מה שבטוח הוא שיצרים אנושיים ימשיכו להיות הסיבה להתנהגותנו. סביר שהערבים לא יצליחו להבדיל כראוי בין ב' ל פ' והיהודים יפתחו אוזן שתקלוט אותם בשניה אחת.

      כמובן שתיתכן אפשרות שגם לאומיותם של הזרים, הדפוקים, תתעורר. יופיע איזה ממורמר שיעשה "טעות". יבואו נכדיהם של פרחחי עכו ויתלשו לכל הערבים, מוסלמים או נוצרים, את ביציהם. יבואו נכדיהם של נערי חברון, יעשו מהן חביתות. יבוא נכדו של ליברמן יאכל אותם בפיתה.

      אין רע בטקסים מלבד העובדה שיש צורך בבאלנס כלשהו. אם ברצף כזה של ימים לאומיים אין זמן אף לא ליום אחד של שיויון בין בני אדם, חג המוסר, גם כאן בישראל יפלו אנשים לתוך המלכודת שלה קראתי (והסכמת) אנושיות. 

       

      הקטעים שסימנתי לא נאמרו על ידי וכנראה לא הסברתי אותם כראוי.

      ניהלתי פה (בקפה) ושם ובכל הזדמנות ויכוחים שכללו העלבות אישיות וקריאות לסלק אותי מהמדינה עשרות שנים בנושא ערבים ויהודים. פוגרום עכו החליא אותי (אבל נדמה לי שגם אי ההתחשבות של הערבים היתה גסה).

      אין לזה שום קשר הכרחי ליום השואה.

      להפך: היהודים צריכים לזכור את מעמדם כמעוט בגולה. מעמדם זה לא רק הצדיק את הקמת מדינת ישראל, אלא שהוא מחייב אותם להיות צודקים, ולהימנע מעוול.

      אני מסכים מאד למסקנה הסופית שלך

      הטקס מחוייב. אבל לצידו להאבק למען חברה יהודית צודקת ואנושית - מחייב גם כן.

        24/4/09 23:53:


      אי ההסכמה בינינו מסתכמת אפוא במהות יום השואה. אתה טוען שזה יום אבל שמשמעותו פתיחת ברז לשחרור דמעות שהצטברו, אני טוען שכל תכליתו של היום היא הדגשת זכותו של העם היהודי על אדמת ישראל. אני טוען שכל הרגש החזק אותו אנשים חשים למאורעות, מנותב במחושב להשגת קנאות לאומית בעמנו.

      "מה אתה מתרגש?" אתה אומר, "קצת עומדים דום ובוכים ביחד, קצת מכות לערבים, שורפים איזה דירה, לא נורא".

      כשמסתכלים על השנים הקרובות נדמה שהמציאות יציבה. שנאה בינונית. במבט למרחק של שלושים או חמישים שנה, ברור שערכים מתמוססים כאילו הם מסוכר.

      קשה לתאר מה יהיה פה בעוד חמישים ימי שואה. מה שבטוח הוא שיצרים אנושיים ימשיכו להיות הסיבה להתנהגותנו. סביר שהערבים לא יצליחו להבדיל כראוי בין ב' ל פ' והיהודים יפתחו אוזן שתקלוט אותם בשניה אחת.

      כמובן שתיתכן אפשרות שגם לאומיותם של הזרים, הדפוקים, תתעורר. יופיע איזה ממורמר שיעשה "טעות". יבואו נכדיהם של פרחחי עכו ויתלשו לכל הערבים, מוסלמים או נוצרים, את ביציהם. יבואו נכדיהם של נערי חברון, יעשו מהן חביתות. יבוא נכדו של ליברמן יאכל אותם בפיתה.

      אין רע בטקסים מלבד העובדה שיש צורך בבאלנס כלשהו. אם ברצף כזה של ימים לאומיים אין זמן אף לא ליום אחד של שיויון בין בני אדם, חג המוסר, גם כאן בישראל יפלו אנשים לתוך המלכודת שלה קראתי (והסכמת) אנושיות. 

       

       

       

        24/4/09 22:35:

      צטט: אלי למה 2009-04-24 19:48:27



      יוסי, תודה על התגובות. מוצא חן בעיני הכינוי "מגיפה" ללאומנות. מעבר לכך, לא ממש הבנתי מדבריך על מה אנחנו מסכימים ועל מה לא. 

      האם אתה מסכים שהחשק להשמיד עם הוא חשק אנושי? כן.

      האם גם לדעתך הלאומנות היא הגורם שמצית שנאה? כן

      האם אתה מסכים עם קביעתי שיום השואה תוכנן ועוצב כדי לחזק את הלאומנות בארצנו? לא

      האם השימושים המוטעים בהגדרות "אבל, הכחשה" מקובלים עליך? לא

      האם גלי הלאומנות המקובלים בארץ מסכנים אותנו במידה כלשהי? אולי את האולוסיה הערבית באיזור? אותנו. בעיקר אותנו...

      אני חושב שחייבים לעשות הטקס כדי לא לשכוח את לקחיו של האירוע המחריד של השואה.

      בשבילי השואה היא אירוע מכונן. שימוש לא נכון בו לא פוסל אותו בעיני.

       

        24/4/09 19:48:


      יוסי, תודה על התגובות. מוצא חן בעיני הכינוי "מגיפה" ללאומנות. מעבר לכך, לא ממש הבנתי מדבריך על מה אנחנו מסכימים ועל מה לא. 

      האם אתה מסכים שהחשק להשמיד עם הוא חשק אנושי?

      האם גם לדעתך הלאומנות היא הגורם שמצית שנאה?

      האם אתה מסכים עם קביעתי שיום השואה תוכנן ועוצב כדי לחזק את הלאומנות בארצנו?

      האם השימושים המוטעים בהגדרות "אבל, הכחשה" מקובלים עליך?

      האם גלי הלאומנות המקובלים בארץ מסכנים אותנו במידה כלשהי? אולי את האולוסיה הערבית באיזור?

        24/4/09 12:14:

      "לאומנות היא מגיפה שהסימפטומים שלה הרבה יותר גרועים מהמחלה עצמה" (אלמוני).

      בכל מקום.

        24/4/09 12:12:

      צטט: אלי למה 2009-04-23 19:39:50


      אני נמנע מהתנצלות מתוך ההנחה שמי שבא לבלוג הזה עושה זאת מתוך בחירה.

      אנשים לא באמת מביעים את דעתם. דעה אישית הרי, עלולה להתגלות כמשונה מאוד, אם לא נשים לב תיווצר לנו תדמית של מוזר. זה מפחיד.

      אולי ראשית נקשיב לקול הקיים. אחרים לבטח יודעים מה הגיוני. רק לאחר שקולות הקונצנזוס ישטפו היטב את מוחנו, נצטרף לתזמורת.

      מה לא נעשה למען הלימות תדמיתנו? נוותר על ההיגיון, על הכבוד, על המוסר.

      לא חשוב שהמלך עירום, כולם הרי צועקים שבגדיו יפים מאוד. נצעק שהם נפלאים. נצעק יותר חזק מכולם.

      אני. טוב לי להחליף איתך דעות.

      כלפי אתה משוחרר מהצורך להתנצל.

      העיקר שנהיה גלויים ואמיתיים.

       

        24/4/09 12:10:

      צטט: אלי למה 2009-04-23 14:59:10


      האירועים באירופה בשנות השלושים והארבעים מעוררי פלצות. זוועתיים יותר מכל דמיון. לא תהיה לנו ברירה ונהיה חיבים לכלול את מעשי הזוועה במסגרת ההתנהגות המוגדרת אנושית.

      אבלות דומה בעיניי לדרך ללא מוצא. אין הרבה מה לעשות שם אולם אף על פי כן, מוות קרוב גורר מפעם לפעם כל אחד מאתנו לפינה זו. כואבים את האובדן, מעכלים ומעבדים אותו ולבסוף, יוצאים מהסמטה וממשיכים בחיים.

      אבלות יזומה, אבלות על אנשים שמעולם לא הכרתי, אבלות שגרתית לפי תאריך, אני מעדיף לחגוג את סיום מאורעות הזוועה, את השרדותה של אמי.

      או שמישהו יפקח את עיניי, בלי לשחק נעלב יסביר לי מה התועלת באבל האינסופי.

      בדיוק בשביל מה שהזכרת בדבריך: לחזור ולא להניח למי שחושב שיש הגיון וצדק במעשים דומים.

      (ואנחנו מסכימים שיכולים להיות יהודים כאלה שהיו מנסים לחקות מעשי הנאצים לגבי מעוטים אחרים)

       

        24/4/09 12:07:

      צטט: אלי למה 2009-04-22 21:54:23


      ימי החג הלאומיים, כמו ימי האבל הלאומיים, חשובים לתחושות של כולנו, זה ברור. דווקא משום שברור לנו שיש כאן צורך בריסון יצרים, מדוע שלא נחגוג פעם בשנה את יום האזרח הערבי?

      לא צריך סירנות ולא דגלים ברוח. נערב בתי ספר, מורים, משחקים. נראה תיאטרון אלה של אלה, נשמע על שירה, על ספרות, למה לא?

      ואולי, בעצם, חג כזה יחליש את הלאומיות שלנו? איך נילחם בהם אם, חלילה, יהיה צורך? 

       

      קניתי את הרעיון:

      יום האזרח הערבי. כמו יום האשה. או יום המורה (בחו"ל)

      הימים של הדפוקים..

        24/4/09 12:06:

      צטט: אלי למה 2009-04-22 21:04:21


      "הכחשה" ויקפדיה:

      בפסיכולוגיה, הכחשה היא מנגנון הגנה המאפשר לתוכן לא מודע לעלות למודע, בתנאי שהוא מלווה בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. הכחשה משמשת הן להתגוננות מפני איומים חיצוניים והן מפני רגשות מכאיבים הנובעים מבפנים.

       

      זו נראית הבעיה של מכחישי השואה? מנגנון הגנה שמגן עליהם מפני איומים, רגשות מכאיבים?

      הכחשת השואה, בעיני, היא מעשה המנסה לגמד לגבולות הנורמליות את מעשה השמדה.

      אני מסכים שהנאצים הם בני אדם כמונו (!!!!)

      אני מסכים שגם אנחנו עלולים להיסתכן בעתיד בפני תופעה דומה או לפחות בסממניה החיצוניים. (איוד ערבים).

      הכחשת השואה היא לא הסיבה להכחשה.

      ההכחשה היא הטענה שלא היתה שואה. שהיהודים מגזימים בממדיה ובמאפיניה הברוטאליים.

      זו ההכחשה.

       

        24/4/09 11:47:

      צטט: אלי למה 2009-04-22 18:49:58

       

      יוסי ידידי, אני מסכים לחלוטין עם דבריך על כך שאירועי שנות השלושים והארבעים הם יוצאים דופן באלימותם. מצער שאלימות זו כוונה דווקא אל הקבוצה שלנו. על כך אין בינינו ויכוח.

      למרות הכאב, כשאני שואל את עצמי מה יש לזכור, העיקר מבחינתי לזכור את טבע האדם.

      אומר שוב. הלאומנות היא מדרון חלקלק. היא מאחדת את הקבוצה, מלכדת ומחזקת, זה צדה האחד. צדה האחר הוא אובדן המוסר המתלווה אליה.

      הנאצים הם דוגמא קיצונית לאובדן המוסר אליו אני מתכוון. הרי אין המדובר בחבורת פסיכופטים. עם מרכז אירופי אשר לאורך מאות שנים התהדר דווקא בתרבותו.

      ראשית, עלינו לזכור שסכנה ההשמדה מאיימת עלינו גם בעתיד מכיוונו של עם שיתחזק פתאום ויטען שדווקא העם שלנו הוא המושא לשנאתו.

      שנית, ללא שום השוואה, גם העם שלנו עסוק בעיצוב לאומיותו. סכנת אובדן המוסר מאיימת על כל אחד מאיתנו. הראשונים להפגע מכך, לרוע מזלם, הם הפלשתינים. לא קל לשמור על עמדות לאומיות ולא לאבד את המוסר.

      טקסי יום השואה נועדו לחיזוק הלאומיות שלנו ולאו דווקא לחיזוק המוסר.   

      אני מסכים עם כל מה שכתבת חוץ מהמשפט האחרון.

      ז"א: בהחלט יכול להיות שיש טכסים שבהם אנחנו עוסקים רק באבל על המתים, ומפארים את "כולם שונאים אותנו..."

      אבל העוול (שים לב למילה "עוול") הוא בסיס המוסכם על כולנו (הלאומניים והלא לאומניים) לטכסי יום השואה. העול שברצח ילדים זקנים. העוול שבהריגת אזרחים ללא נשק.

      נכון שדברים כאלה קורים בכל העולם ואפילו ע"י יהודים.

      אבל הטכס והזכרון אמורים לחזק גם את המלחמה לצדק שתמנע עוד פעם מעשה חייתי שכזה.

      אני מסכים, למען הסר ספק, כי טכסים שאינם מדברים על העוול, הפשע האנושי של משמידי יהודים - הם טקסים שמפספסים את הפואנטה.

      אבל בגללם לא הייתי מפסיק או מבטל שום טקס כזה בעתיד. 

       

        24/4/09 02:10:


      צודק מאוד

      מה גם שבמדינת היהודים רק סבל היהודים רלוונטי.

        24/4/09 00:40:


      לא רק שורת הימים הלאומנים המוכרזים- הסדר, השואה, הזכרון, העצמאות, למעשה כל החגים במדינה הם לאומנים.

      למי ששכח אזכיר את מלחמת עכו 2008. ערבי נסע ברכב ביום כיפור, חיפש את בתו.

      המ... אין ספק שהוא היה שליחם של המזלזלים בעם היהודי, כנראה שזו הייתה הסיבה שיהודים נפצו את מכוניתו. או אולי זה בגלל שהוא לא מבדיל בין ב' ל פ', שזה באמת מרגיז.

      פרחחי עכו בלמו את כעסם אחרי ניפוץ כמה מכוניות נוספות, חלונות ראווה, ושריפת דירה.

      המ... לא פראירים בעכו. 

        23/4/09 21:23:


      מביך להיות ערבי ביום השואה במדינת ישראל. גם אם קיימת הבנה לכאבו של העם היהודי בשל שואתו, קשה לערבי לקבל את הגל הלאומני שיוצרת כאן שורת החגים- ליל הסדר, יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות.

      אכן, אי צדק. מלכתחילה זה מה שמניע את הפוסט הזה מההתחלה.

      לא איזה פציפיסט הזוי, אני לוחם. כשיש מלחמה אני בשורת הראשונים. עם זאת, בעת מלחמה הצדק והמוסר חיבים להיות מאחורי גבי. אם לא, קשה לי להלחם.

      באופן אישי קשה לי מאוד עם יחסם של קבוצות יהודים מסוימות לאוכלוסיה הערבית. אני מוצא שהימים הלאומיים תורמים להעמקת הפערים ובעקיפין, להגברת השנאה. יתרה מכך, לזה הם נועדו!

      יום האהבה והשיוויון. מתנות, תרבות, ספורט, צחוקים. לא מתאים יום אחד בשנה?

      אם, במצבנו, היינו הולנד, ודאי היה לנו יום כזה.  

        23/4/09 14:59:


      האירועים באירופה בשנות השלושים והארבעים מעוררי פלצות. זוועתיים יותר מכל דמיון. לא תהיה לנו ברירה ונהיה חיבים לכלול את מעשי הזוועה במסגרת ההתנהגות המוגדרת אנושית.

      אבלות דומה בעיניי לדרך ללא מוצא. אין הרבה מה לעשות שם אולם אף על פי כן, מוות קרוב גורר מפעם לפעם כל אחד מאתנו לפינה זו. כואבים את האובדן, מעכלים ומעבדים אותו ולבסוף, יוצאים מהסמטה וממשיכים בחיים.

      אבלות יזומה, אבלות על אנשים שמעולם לא הכרתי, אבלות שגרתית לפי תאריך, אני מעדיף לחגוג את סיום מאורעות הזוועה, את השרדותה של אמי.

      או שמישהו יפקח את עיניי, בלי לשחק נעלב יסביר לי מה התועלת באבל האינסופי.

        23/4/09 02:03:


      לפי ויקיפדיה, היהודים הם היחידים להיות מכחישי שואה והם עושים זאת כדי להגן על עצמם מרגשותיהם החזקים - הדחקה.

      מישהו יכול להסביר לי מה הבעיה עם איראני שטוען ששואה לא הייתה? האיראני נושא באשמה כלשהי? הוא אחראי על ההיסטוריה העגומה? מישהו שאל אותו?

      אני, למשל, טוען שהאוזניים שלו הם אוזני המן. אני טוען שאוזניו מלאות פרג. למעשה, אני מכחיש שאוזניו עשויות בשר.  

        22/4/09 21:54:


      ימי החג הלאומיים, כמו ימי האבל הלאומיים, חשובים לתחושות של כולנו, זה ברור. דווקא משום שברור לנו שיש כאן צורך בריסון יצרים, מדוע שלא נחגוג פעם בשנה את יום האזרח הערבי?

      לא צריך סירנות ולא דגלים ברוח. נערב בתי ספר, מורים, משחקים. נראה תיאטרון אלה של אלה, נשמע על שירה, על ספרות, למה לא?

      ואולי, בעצם, חג כזה יחליש את הלאומיות שלנו? איך נילחם בהם אם, חלילה, יהיה צורך? 

        22/4/09 21:04:

      "הכחשה" ויקפדיה:

      בפסיכולוגיה, הכחשה היא מנגנון הגנה המאפשר לתוכן לא מודע לעלות למודע, בתנאי שהוא מלווה בטענה המציינת שהתוכן אינו נכון. הכחשה משמשת הן להתגוננות מפני איומים חיצוניים והן מפני רגשות מכאיבים הנובעים מבפנים.

       

      זו נראית הבעיה של מכחישי השואה? מנגנון הגנה שמגן עליהם מפני איומים, רגשות מכאיבים?

        22/4/09 20:55:


      יום השואה חי במשפחות שונות כל יום וכל שעה.

      אני מקווה אף פעם לא לשכוח איך ולמה אני פה.

      לזכרם

      לתקומה.

        22/4/09 18:49:

       

      יוסי ידידי, אני מסכים לחלוטין עם דבריך על כך שאירועי שנות השלושים והארבעים הם יוצאים דופן באלימותם. מצער שאלימות זו כוונה דווקא אל הקבוצה שלנו. על כך אין בינינו ויכוח.

      למרות הכאב, כשאני שואל את עצמי מה יש לזכור, העיקר מבחינתי לזכור את טבע האדם.

      אומר שוב. הלאומנות היא מדרון חלקלק. היא מאחדת את הקבוצה, מלכדת ומחזקת, זה צדה האחד. צדה האחר הוא אובדן המוסר המתלווה אליה.

      הנאצים הם דוגמא קיצונית לאובדן המוסר אליו אני מתכוון. הרי אין המדובר בחבורת פסיכופטים. עם מרכז אירופי אשר לאורך מאות שנים התהדר דווקא בתרבותו.

      ראשית, עלינו לזכור שסכנה ההשמדה מאיימת עלינו גם בעתיד מכיוונו של עם שיתחזק פתאום ויטען שדווקא העם שלנו הוא המושא לשנאתו.

      שנית, ללא שום השוואה, גם העם שלנו עסוק בעיצוב לאומיותו. סכנת אובדן המוסר מאיימת על כל אחד מאיתנו. הראשונים להפגע מכך, לרוע מזלם, הם הפלשתינים. לא קל לשמור על עמדות לאומיות ולא לאבד את המוסר.

      טקסי יום השואה נועדו לחיזוק הלאומיות שלנו ולאו דווקא לחיזוק המוסר.   

       

       

        22/4/09 17:36:


      אלי

      השואה בעיני היא תופעה מיוחדת שלא היתה אף פעם. הייחוד שלה הוא בביסוס המוסרי שלה.

      לקחה מדינה אחת שבט=עם=גזע אחר. קבעה שהוא נחות ומטנף את העולם כולו, מבלי שהוא איים על מישהו, מבלי שהיה לו כוח כלשהולהפיל שלטון או מדינה  - ותכננה תכנית קרה ויעילה להשמדתו.

      אין כאן התפרצות אלימה של שני כוחות בעלי אינטרסים שונים. אין כאן מאבק על שלטון: מלחמת אזרחים או מלחמה בין שתי מדינות ושני צבאות.

      יש כאן תוכנית קרה בלתי הומאנית לחלוטין (אלא אם תגיד שיהודים אינם בני אדם) שאוספת ילדים זקנים נשים וגברים ומנצלת את כוח עבודתם עד שהיא מחסלת אותם. כאילו הם נגיפים או עכברושים.

      מי שמשווה רצח עם כזה למאבקי שבטים או אפילו ארמנים (שנילחמה לעצמאותה נגד תורכיה האימפריאלית) למעשי הנאצים של איסוף שיטתי של כאלה שלא יכולים להזיק או לערער את המדינה הקיימת

      הוא מכחיש שואה בעיני....

      ומי שקורה להרג יהודים בישראל אני קורא לו מכחיש שואה.

      ומי שטוען שטכס השואה הוא מעין ניצול ציני של רגשות או חינוך לאומני  (כאילו השואה היא לא סיבה מספקת לטכסים כאלה הוא מכחיש שואה בעצם צמצום משמעותה המחרידה והחריגה.

      אודה לך אם תחכים אותי איפה לא הבנתי משהו.

       

        22/4/09 11:30:


      צודקת נומיק, הדברים אכן מתקשרים. הטקסים נועדו לחיזוק לאומיותנו שלנו.

      כמובן שאין רע בלאומניות, אולם כפי שכבר ראינו, בלי שנשים לב גבולות המוסר עלולים להפוך מטושטשים פתאום.

      מה הקטע הזה של הכחשת שואה? מה מפריע לנו הכחשות של זרים?

      אם היו אלה הגרמנים שמכחישים, הייתה מקובלת התמרמרות כלשהי. מה אכפת לי פרסי שמכחיש?

      איני יכול שלא להיזכר בקנטורי ילדים. כל מיני התנהגויות סתמיות שזוכות במשמעות רק משום התגובה שהן מעוררות.

      הכחשה? מאיפה הביאו את המילה הזו? 

        22/4/09 00:15:


      הבעיה  עם הטכסים הפומפוזים זה שהמטרה שלהם היא לא רק לזכור את הדבר הנורא ההוא,

      אלא לשמש כמכשיר פוליטי "תראו מה עשו לנו ואל תגידו לנו כלום כשאנחנו

      מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים עם הפלשטינאים..."

        21/4/09 23:41:

      אכן, לזכר הדברים שאסור לשכוח.
        21/4/09 21:06:

      את הטקס לא עושים כדי שנשלם את חוב ה"עצב".
      אני חושב שיותר מדי מהר ניתקלים כבר במכחישי שואה וכאלה שרואים בה משהו דומה להתרחשויות היום.

      אלה הם שני דברים לא נכונים

      הטכס הוא אחד הכלים שמנציחים תופעה יחודית ברשעתה. על מנת שלא יחזרו השטויות שמשות בין תוכנית קרה, מתוכננת  לחיסול הגזע היהודי נגד כאלה שלא הרימו נשק, או ראש, או רעיון נגד כל שלטון או עם אחר.

      רק בשביל זה צריך את הטכס

        21/4/09 15:37:

      מצד אחד צודק מאד במה שאתה כותב.

      מצד שני, הטקסים המבויימים והמלאכותיים מאלצים אותנו לזכור את הזוועה שאולי היינו מדחיקים, לפחות לגבי השואה שלנו.

      בוא נזכור היום ביחד עם מתינו גם את העמים האחרים שעוברים ממש ברגעים אלו מלחמות והשמדה.

        21/4/09 15:08:


      האירוע יוותר תקוע במקומו בהיסטוריה והאנושות תמשיך לצעוד קדימה. ראוי לסנן ולזכור מתוכו את מה שמועיל לזכור.

      נשמע הגיוני שדוקא ההשמדה היא הסיבה לתקומת מדינת ישראל.

        21/4/09 15:00:


      העצב מתקיים בהשפעת הטקסים בלבד. יש מי שחושב שראוי לפקוד עלינו מתי להיות עצובים.

      עכשיו שטופי העצב ישתקו עלי. 

        21/4/09 14:59:

      אתמול בערב נכחתי בטקס יום שואה לא קונבנציונלי שנערך בת"א.

      אחד הדוברים העלה את הטענה, כי המדינה "הלאימה" את האבל... ושאל לנו לשכוח שלכל אחד ואחד מהנספים היה סיפור אישי של לפני... היו לו חיים, צעצועים, חברים, משפחה. 

      גם לניצולים... רק שאנו, לא רואים מעבר לטרגדיה הלאומית הגדולה.

      אם נעצור לרגע קט ולא נלך עם כל העדר, אולי נצליח באמת להתייחד עם אותם אנשים ולא לשכוח שלולא המלחמה, אני תוהה אם היתה קמה לה המדינה היהודית שבה אנו חיים כיום.

      לכן צריך לזכור ולא לשכוח, אבל גם לשמוח, שבמותם ציוו לנו את החיים.


      ניצולי שואה מחרימים את הטקסים.

      זה אופי מגעיל להקצות משאבים לזיכרות בטקסים מפוארים שיש אנשים חיים שזקוקים לכסף הזה לחיות.

      פרופיל

      אלי למה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      סיפורים אחרונים