כשהייתי בת 15 נולד לי אח. הרגשתי כמו אמא שלו....אהבתי נורא. אבל...הוא עורר בי עצב עמוק, ומאז, כל פעם שהייתי ליד תינוקות או ילדים פשוט הרגשתי עצב תהומי שנורא הביך אותי ולא ידעתי למה לקשר אותו. כשהיה בן 4 לקחתי אותו ליום הולדת באחד מבתי המלון פה בעיר. כל הילדים שם....הרגשתי שמשהו בי נשבר. הכאב היה כל כך חזק שהייתי חייבת לצאת החוצה ולהתמוטט קצת. הלכתי לשירותים ובכיתי כל כך...לא הבנתי למה..אבל היה לי נורא עצוב. בלילה שכבתי במיטה וחשבתי לעצמי שאני חייבת להבין מה זה העצב הזה. למה ילדים מעוררים בי כל כך הרבה עצב? אני אוהבת ילדים!! אז למה??? ואז ראיתי תמונה בדמיון, נבהלתי נורא והרגשתי שאני רוצה לפתוח את העיניים אבל לא יכולתי לזוז. ראיתי אישה שנראית אחרת, אבל ידעתי, הרגשתי שזאת אני. ראיתי חדר לבן עצום בגודלו ומואר מאוד....והאישה בכתה. בכתה נורא. "היה לך ילד" שמעתי קול "הוא מת בגיל 4 ממחלת עור קשה" הקול המשיך "המוות שלו היה מיותר" אמרתי אני וצרחתי....הכאב היה מוחשי כאילו זה משהו שקרה לי באותו הרגע.
הצלחתי לזוז והתקפלתי לתוך עצמי ופשוט בכיתי והתאבלתי...העוצמה של הרגע ההוא נחרטה בי עד היום. חשבתי שיצאתי מדעתי. סיפרתי לידיד קרוב והוא אמר שקוראים לזה שחזור גלגולים ונתן לי ספר לקרוא בנושא.
נדהמתי מאוד. זה באמת מה שקרה לי, לא שמעתי על זה אף פעם לפני, אבל עדיין....הרגשתי שאיך אני יכולה לדעת שזה לא רק הדמיון שלי. כמה חודשים אחר כך שכבתי בחצר אצל ההורים וחשבתי על זה וביקשתי שאם זה באמת היה אז אני רוצה הוכחה. ושמעתי את אותו הקול - "המוות היה ביום חמישי, 15/4/38 בצרפת." לאותו ידיד יש ספר תאריכים 100 שנים אחורה, זה אכן היה יום חמישי וכשחשבתי על זה...אז כל העצב החל בדיוק כשחזרנו מטיול לצרפת 4 שנים קודם לכן. כל הטיול הייתי עצובה נורא. אבל הייתי ילדה ולא ממש ניסיתי לחשוב למה.
השחזור חזר על עצמו שוב ושוב כמה פעמים מאז... כל פעם אני נזכרת בעוד פרטים ועוד פרטים. תמיד ראיתי שם בחדר גבר לבוש לבן...בוכה....מקופל על הרצפה...דמות מטושטשת. לא הצלחתי לחבר פנים או תחושה של מישהו שאני מכירה מהחיים האלו.
רק בתחושה שלי ידעתי שזה לא הושלם.
לפני כמה ימים חלמתי עליו. על אותו אבא. זה הושלם. סוף סוף.
|