אני לא רעבה" היא מסתכלת עלי בזמן שהיא מניחה את הרביולי בטטה החצי נגוס שלה, " מותק אכלת רביולי וחצי, מה לא רעבה?" אני מסתכלת על הרביולי המסכן, מנסה לשחות ברוטב שמנת ואז על הפנים שלה שלפני 10 דקות לא הפסיקו לעשות לי פרצופים עצובים ולהתלונן עד כמה היא רעבה. "סיון אני שמנה", "רגע מותק עוד שניה אני אענה לך, פשוט נחנקתי מהאוכל" אני מסתכלת עליה ולא יודעת אם היא רצינית או שסתם היא מסתלבטת עלי,"סיון אני רצינית, תראי הצדדים שלי נשפכים!!" אני מסתכלת לצד אחד שלה, לא רואה שום דבר, מסתכלת לצד השני וכנראה שגם הוא נעלם " מותק אני באמת מצטערת אבל נראה לי שהעיניים שלי עושות פוטושופ אוטומטי, המוח שלי לא מסוגל לעכל את כמויות השומן שנשפכות ממך" יושבת מולי בחורה כולה עור ועצמות תוצרת אוקראינה ומתלוננת שהעור שלה זה בעצם שכבת שומן.

 פתאום מידה 38 זה לא מספיק, פתאום 36 זה גם לא מספיק יפה וזה לא שיש מה לתפוס, זה שיש פגם, זה שאתה לא מספיק טוב. ראיתי את זה בפעם הראשונה בלונדון, תצטייני בלימודים, תהיי יפה, תהיי מוצלחת אבל אם את לא מתהלכת על שתי גפרורים שקוראים להם רגלים במצב נורמלי, את לא, ממש לא. 

פעם בחורים היו יושבים מולך מותחים את החזה שלהם בגאווה ומספרים לך על הסטייק שהם התפרקו עליו בצהרים ועל ציפס הפריך והשמנמן שליווה אותו, ואת בעיניי עגל הסתכלת עליו בזמן שהוא שותה עוד בקבוק בירה ומלטפת לו את הבטן. 

 הנפילה שלי למציאות הנוכחית הייתה לפני די הרבה זמן, אני והלשעבר ישבנו  כמו כל יום שישי ואכלנו חומוס, הלשעבר לצורך העניין הוא לא רק חבר שלי  לשעבר, הוא גם שמנמן לשעבר. ישבנו וקיבלנו כל אחד מנה, סלט קצוץ דק וערמת פיתות חמות. בעודי קורעת את הפיתה לגזרים ראיתי אותו מסתכל על הפיתה במבט עצוב, מחזיר אותה לסלסלה, לוקח את המזלג ועושה את מה שרק מישהו כל כך בלונדיני יכול לעשות. "קוקי מה נסגר?" העיניים העצובות שלו מחזירות לי מבט ושוב מסתכלות על הפיתה, "השמנתי" לא עוד פעם, לא עוד פעם, לא עוד פעם "קוקילה אני אוהבת אותך שמן" לפעמים באמת עדיף שאני אשתוק. "את רואה!! איך את יכולה להגיד לי כזה דבר?" אני לא בטוחה עם עדיף להמשיך עם הציניות הזאת או לא, "זה מוסיף לך אופי".  

 שכבנו במיטה מתכרבלים בפוך בטמפרטורה של  16 מעלות באמצע אוגוסט ,לא ראית אותו כבר  4 חודשים ועוד יומיים אני חוזרת ללונדון וכל מה שאני רוצה זה להישאר ככה. "סיוני גדלה לך קצת הבטן" צא לי מהוריד, צא לי מהמיטה "מה אתה רוצה מהחיים שלי, אני סטודנטית ומותק פעם אחרונה שבדקתי גם אתה לא על גבול התת משקל" הוא נהיה לבן, אולי קצת אדום "הורדתי קילו!! עוד 4 קילו ואני במשקל האידיאלי שלי" עכשיו אני נהיית אדומה ואז לבנה "צא לי מהמיטה!" הוא מסתכל עלי וצובט את הכרסונת הקטנה שלטענתו טיפחתי "הפסקתי לשתות בירה כי זה משמין, הפסקתי לשתות קפה כי זה לא בריא" ונזל לך המוח קצת, זה גם מוריד במשקל, "בסדר מה אתה רוצה, זה שומן ינקות, אני עדיין צעירה". שומן ינקות, שומן סניקרס, הכל אותו דבר.  

לא רוצה, נמאס לי. מבינה שאתם רוצים ריבועים, מבינה שאתם לא מחבבים את הכרס בירה שלכם. אבל אני לא רוצה לשמוע מזה! אני לא מבקשת שתטחנו כמו חזירים מול הפנים שלי, אבל בספירת מלאי האחרונה שמתי לב ש99% מהבחורים שיצאתי איתם בשנתיים האחרונות היו בדיאטה או אחרי דיאטה עם צלקות של לשעבר. כמו שאני לא אשב אתכם ואזיין לכם בשכל על מניקור, פדיקור, שעווה וכמה קלוריות על הנקודה יש בדיאט קולה, אני לא רוצה לדעת כמה קלוריות יש בפיתה או איך אתם בגמילה מפיצוחים, ושבמקום זה אתם תוכלו אדממה ודיאט קולה היום מול המשחק של מכבי, והשופט ? השופט השמין?