על גברים ונשים בגירושין ומחיר האושר
גם גברים וגם נשים יוזמים/ות גירושין ופירוק משפחה, אם נסתכל על הסטטיסטיקה נשים לב, שלרוב הנשים יוזמות ולא חוששות , אין זה אומר שהן אלו חשו אומללות בנישואין, בהרבה מקרים דווקא הגבר הוא זה שחש אומלל בתוך המערכת, אך הפחד אוכל אותו. בסופו של דבר, התנאים של האישה הגרושה לרוב הם לטובתה, יש לה את תשלום המזונות, המדור והוצאות נלוות. איך שלא נסתכל על זה הגבר נאלץ לשלם סכומים גבוהים, נאלץ לגור בדירה שכורה ולשלם גם עליה, אלא אם כן, מצא לעצמו "קן" חדש, וזה דבר שמשפיע מאוד על פרק ב' ואף לעיתים מרתיע נשים לפתח קשר עם גבר גרוש, כי בינינו, איזו אישה צריכה גבר שיכולתו הכלכלית (גם אם היא באופן זמני) דלה מאוד.
רוב הגרושות מחפשות בפרק ב' שלהן גבר יציב כלכלית (למרות שזה כמעט בלתי אפשרי) אשר, כאשר תכניס אותו לחייה, ולמשפחתה המצומצמת, תוכל לשפר את מאזנה ומצבה הכלכלי. ברוב המקרים היא תצליח באמצעות פיתוי אירוטי, הרי נשים מודעות לכך שלגברים יש חולשה לנושא הזה, ובגלל שהמצב לא היה כל כך מזהיר בזמן הנישואין שלהם, זה ברוב המקרים מצליח.
הבעיה היא שיש נשים שבזמן נישואיהן לא כל כך השקיעו בנושא הזה, בלשון המעטה, והן משפרות את הנוסחה, על מנת לצוד את ליבו של הגבר כהצגה שעוד תרד מהמסך, עוד לפני ההדרן. על מנת שהציד יהיה מושלם, רצוי גם לבודד את הניצוד משאר חיות העדר, על מנת ליצור תלותיות ותחושה של אי יכולת קיום ללא הציד, וכך בעצם לערער את ביטחונו ואת עצמאותו החברתית והכלכלית, על מנת לתעל את המצב לטובת האינטרסים האישיים שלה, ובמצב שבו לגבר אין קורת גג, הסיכוי להצליח במשימה הוא גבוה במיוחד.
נשים לא חוששות לפתוח בהליך, כי הן יודעות כי גם אם החיים שלהן לא יראו אותו דבר, לרוב אינן מתפשרות על האושר והן יודעות שבסופו של דבר, כל החלטה "לטובת הילדים" במידה מסוימת תשרת גם אותן ותיתן להן במידה מסוימת ביטחון מבחינת פרנסה, כי הרי איזה גבר לא יסכים להוצאה שהיא בעצם לטובתם של ילדיו.
גברים רבים עד היום , נמצאים במערכות משפחתיות. מפחד וחשש, הם לא מודים שהם אומללים, אז הם מפצים את עצמם בדרכים אחרות, לא בהכרח בתחושת תוכלת, אלא נדבקים לרגעים של נחמה, בעיקר בכל הקשרו לילדים, כי הרי בבית כבר אי אפשר להדליק את הגחלת, והאהבה בבית כבר מזמן ברחה מהחלון. המחיר שגרושים נאלצים לשלם מפחיד אותם לטווח קצר ולטווח ארוך.
גבר גרוש בסופו של דבר, גם כשהוא מקים פרק ב', נאכל מבפנים מהידיעה שילדיו לא גדלים עימו, יש הרבה רגעים קטנים וצעדים קטנים שאינו רואה, חינוך ילדיו כבר לא נעשה בשיתוף עמו, אפשרויות ההוצאות שהוא יכול להרשות לעצמו להוציא על ילדיו עקב מצבו הכלכלי הלא פשוט הן מצומצמות, ולפעמים מתנגשות ויוצרות תחרות עם האקסית. לעומתו, אישה גרושה חווה את ילדיה ביום יום, ובמקרה שיש לה בן זוג, הוא זוכה לבלות עם ילדיו לרוב יותר ממנו וזו נקודה כואבת שעל הגבר הגרוש להשלים עימה.
כל שנסתכל לעומק, הגבר לרוב יוצא מופסד, המחיר די כבד, לכן הרבה גברים מעדיפים להשאר בקן המשפחתי לא מאושרים , או שהם מחכים עד שהילדים יהיו בני 18 ועצמאיים, אפילו בידיעה שהם מאבדים את השנים הכי יקרות.
לפי דעתי, כאשר הגבר ו/או האישה אינם מאושרים בתוך מערכת היחסים ונשארים מתוך הכרח, בסופו של דבר זה עלול לפגוע גם באושרם של הילדים. לא צריך לפחד לעשות את הצעד. בתור אחד שכבר מאחורי זה, אני יכול לומר שאני היום מאושר עד מאוד, מצליח להסתכל על החיים בפרספקטיבה נכונה, ולמצות אותם עד תום.
אז מהו מחיר האושר ? כמה צריך להקריב ? האם באמת כדאי להשאר אומלל בתוך קן המשפחה, גם אם אינך מרגיש/ה שייכות למקום ? אולי זה הכסף והרכוש שמחזיק נשואים אומללים במסווה של משפחה "מאושרת" או הפחד לאבד, הפחד לאבד רגעים קטנים כגדולים בחיי הילדים, הפחד ממה שמצפה לנו אחרי הפרידה והגרושים, עד כמה אנו מוכנים להתפשר על מחיר אושרינו.
למען הסר ספק, אין עשירית תכונה מהמצויינות לעיל שניתן לייחס לבת זוגי היום, ואני מודה לגורל שהפגיש בינינו, ועל כך שהפכה אותי למאושר באדם עלי אדמות.
כגרוש אני יכול להעיד שנתקלתי בעבר בנשים שדחו אותי מסיבות כלכליות, חלקן באופן מופגן וחלקן בצורה סמויה. אני בטוח שחלקכם הגרושים בינכם נתקלתם באותה תופעה במהלך החיים ואני בטוח שחלקכם מכיר שכן ו/או שכנה שנראים מאושרים , אבל חיים ונשארים ביחד מחוסר ברירה.
אשמח לשמוע את דעתכם/ן בנושא. |