מיומנו של נכה מצוי
בבלוג זה אני אספר את הסיפור שלי,נכה פיזית שמנסה להשתלב בתוך החברה \"הרגילה\" אך זו דחתה אותו ועודנה וכך דחתה ועודנה דוחה גם את מכריו הנכים.
אבל היומן הזה,הרבה דפים נסתרים יש בו,ואתם מגלים כל פעם טפח.............
פוסטים פופולאריים
-
מכתב אהבה
7/10/11 | 28525 צפיות
-
אבוד בלעדייך
14/5/13 | 955 צפיות
-
למה?
26/12/08 | 648 צפיות
-
גם אתן מרעידות את הקיר!!!!!!!!!!!
8/1/09 | 584 צפיות
-
כביש החיים
8/2/08 | 411 צפיות
-
ההפסד כולו שלי
14/2/11 | 1319 צפיות
פוסטים אחרונים
- מתנה שבורה 17/11/16
- קשר מיוחד 24/10/16
- פחד 15/10/16
- להתקרב,שוב......... 13/10/16
- "לשמן את הצירים" 2/9/13
- אבוד בלעדייך 14/5/13
0
נקודת מפנה
השואה היא ללא ספק נקודת מפנה בהיסטוריה של העם היהודי. בכל יום שואה בשנים האחרונות ,אני נזכר בכאב בנקודת המפנה הפרטית שלי . מה שהוביל לנקודת המפנה הזו היה אירוע קשה בליל שישי קר לפני 8 שנים. לא אכנס לפרטי האירוע,מפני שאני לא רוצה להיזכר בפרוטרוט באותו לילה טראומתי לילד המפוחד שהייתי אז ומקוננן בתוכי גם היום. אין מקום להשוואה בין האירוע הטראומתי שחוויתי כילד על סף נערותו ,לשואה הזוועתית שעברו יהודי אירופה לפני 65 שנה. אך יש בהחלט מקום להגדיר את האירוע הקשה שחוויתי כנקודת מפנה בחיי. אני בכלל לא בטוח שהלקח נלמד,אני לא בטוח שהזעקה נשמעה ועודנה נשמעת,אני גם לא בטוח שזה לא יחזור. נקודת המפנה הזו רק בתחילתה,אני עוד לא יודע מה תיהיה ההשפעה שלה,אולי הרסנית או שאולי ביום מן היימים אסתכל אחורה ואקבל תקווה לעתיד טוב יותר. הרבה אנשים רוצים שאשכח את שהיה. הרבה אנשים שכחו את שהיה בעצמם,טוענים שאני גם יכול לתת לזה לחלוף כאילו לא היה דבר,באמת שניסיתי,אבל הזיכרון טבוע בי,והוא צורב צריבה עזה. הבנתי בזמן האחרון כי זו תיהיה טעות לשכוח,אם אוכל איי פעם בכלל. יש הטוענים כי אם לא אשכח זאת אמשיך להלקות עצמי. לא, לא , לא!!!!!! זאת תיהיה טעות אם אשכח,האירוע הזה,הזיכרון הזה מהווה לי נורית אזהרה בכל פעם שאני חש איום או סכנה. ואם רק יתאפשר לי אעביר זאת לדור הבא. אשלם על כך מחיר קשה מנשוא, אני יודע,אך אני מוכן לשלם אותו. מי יודע,אולי מתישהו אסלח,אך לעולם לא אשכח. כי כבר אמרו לפני שעם ואדם בלי עבר, אין לו עתיד. |
תגובות אחרונות
-
הקשתית
בתגובה על קשר מיוחד
-
נערת ליווי
בתגובה על מוש
-
אריאל, חיפה
בתגובה על "לשמן את הצירים"
-
נהר גועש
בתגובה על מכתב אהבה
-
or1503
בתגובה על זה לא סתם אולי.. אתה האור בחיי...
-
נהר גועש
בתגובה על אבוד בלעדייך
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אור
ככל שהזמן חולף.פנים ישנו מראה במראה.
איתך.
אור
מקווה שתצליח להתגבר על הטראומה
ולסלוח על מה שלא יהיה
כדי שתוכל להמשיך הלאה נקי
ציפי
הי ,
ברור שעברת איזו טראומה שהשאירה בך את חותמה. כעת השאלה היא מה עושים עם זה. אינני יודעת במה מדובר וזה לא משנה, מה שמשנה הוא האם אתה נשאר מצולק בנפשך בצורה שמשפיעה עליך ועל הסובבים אותך, או שאתה זוכר אך לומד לשחרר. לטעמי, האופציה השניה טובה יותר עבורך ועבור הקרובים לך. הבחירה בידיך. אני מאחלת לך הצלחה ושלא תאלץ לעבור אי פעם טראומה.
אני חושב שצריך להניח את העבר ולהסתכל רק על העתיד
במקרים של חוויה לא נעימה זה לא יעזור אם נתפלש כל הזמן בעבר המכאיב
אני מאחל לך כל טוב הרבה בריאות והצלחה
אוהד יעקב
"הדרך שלך להצלחה"
לכל אחד יש את הנקודת מפנה שלו,
שמשנה את חייו וגישתו לחיים,
העיקר שנהיה אח"כ אנשים טובים וחכמים יותר...
אור היקר, אתה משתף, אתה כותב, וזו דרך נהדרת "להוציא" ..לשחרר.. אז תודה על השיתוף הכן והאמיץ! חיבוק :-)
אור
יישר כוח!!!
החיים הם רכבת הרים
צריך לנסות לשאוף להיות למעלה כמה שיותר
לא תמיד זה בשליטתינו
*
אתה בחור מאד מיוחד
אור היקר
קשה לגלות שעל אף גילך הצעיר
חוויות קשות מעברך מלוות אותך.
לדעתי החשוב ביותר בפוסט הזה
הן התובנות אליהן הגעת בסיכומו.
מאחלת לך רק טוב ואך ורק טוב תמיד,
ד.
"מי יודע,אולי מתישהו אסלח,אך לעולם לא אשכח...."
וזו בעצם התמצית של הקיום...
תתחזק מהטראומה..
והעבר את המסר...
כיוון שאם מישהו אחד ירוויח ממך...
דיינו....
היי אור,
יש אנשים החווים חוויות קשות ובאמצעות מנגנוני הגנה שונים מצליחים לשרוד ולהמשיך לחיות למרות הזוועות שעברו. כך קורה שאנשים שחוו על בשרם את אימי השואה הפסיקו לחלום (או נכון יותר לומר אינם זוכרים את חלומותיהם ושכלל חלמו) כדי שלא יתנסו בסיוטים בשנתם וזה מגן עליהם. יש חוויות פרטיות, אישיות שאולי רצוי כן לשכוח כדי להמשיך הלאה לא כך כשמדובר בחוויות וזוועות שעברו על עם שלם אז מן הראוי לזכור ולא לשכוח!
לא פעם, הזיכרון שלנו משמש מנגנון הגנה מפני סכנות...
הרעיון הוא לזכור טראומות כדי ללמוד מהן וכדי להיזהר מפני הישנותן בעתיד,
כדי לקבל כלים (מעצמנו ומהסביבה) להתמודד עם עוצמת הכאב והפגיעה.
בהנצחת טראומות יש סכנה גדולה של "להמשיך ולחיות את האסון" הסכנה הזאת תמנע שיקום והתחדשות, ואסור לנו לתת לטראומה לעצור את התקדמותינו והתפתחותינו בין אם מדובר בטראומה אישית ובין אם מדובר בטראומה לאומית.
בקונוטציה הלאומית.. נזכיר את ועידת דרבן...
נזכור את המדינות (חברים) שהדירו רגליהם מהועידה כדי לא לתת במה לגזענות וכדי לסייע לישראל את האפשרות להמשיך לצמוח ולהתפתח על אף האסון והאיומים להישנותו..
אני מקווה שגם את הטראומה האישית שלך מלווים חברים טובים שיעזרו לךם להתקדם ולהתפתח.
כל מה שקורה בחיים שלך, הוא מרכיב בך,
חלק ממך ולכן אי אפשר לשכוח אבל חשוב לעבד
כדי להמשיך הלאה. *
אכן - כל מה שאתה עובר, כמה קשה שלא יהיה, הוא חלק ממך.
לא לשכוח.
אני הייתי מוציאה לעומך, מדברת על זה כמה שאפשר כדי לנסות לשחרר את הפלונטר ממני וכמה שיותר.
נכון לא תשכח - אבל תדבר. המלצה. לא חובה.
אפרת.
כתוב יפה, שלא נדע עוד צער
נעבד ביימים אלה ממשכל מה שקורה בחיים שלך, הוא מרכיב בך,
חלק ממך ולכן אי אפשר לשכוח אבל חשוב לעבד
כדי להמשיך הלאה.