אתה מת להוציא את זה, זה עומד על קצה הלשון, יכול להיות שהרגיזו אותך, יכול להיות שהזכירו לך משהו.
אתה מת לשלוף את דברי החכמה, להראות לעולם כמה שאתה צודק, כמה שהידע שלך נרחב כמה חוש הומור יש לך.
אתה מת להגיד את זה. אני צריך לומר, או.. אולי כדאי שאני אסתום אתה נלחם עם עצמך. ברגע אחד של חולשה, כשהשומר נרדם בשמירה אתה מנצל את המצב, שולף את המשפט שחשוב שייאמר.
עכשיו אתה מת להחזיר את זה, לקחת בחזרה.. מה עשיתי? אני מדבר יותר מדי הייתי צריך לסתום לא חייב להגיב על כל דבר.
מבטיח לעצמך - מעכשיו אני שותק עד הפעם הבאה..
דיג אפריקאי יורד אל חוף הים. על חוף הים הוא רואה פתאום גולגולת. הוא נבהל, לא כל יום רואים גולגולת על החוף ואז בפזיזותו שואל את הגולגולת "גולגולת איך הגעת לכאן?" הגולגולת פותחת את פיה ועונה : הגעתי לכאן מדיבורים, יותר מדי דיבורים". הדייג נבהל ומיד רץ אל ראש השבט ומספר לו שיש גולגולת מדברת על החוף. ראש השבט לא מאמין לו ואומר לו שאם הוא יורד אל חוף הים ואין שם גולגולת מדברת אזי הוא יוריד את ראשו של הדייג. הדייג מסכים והם יורדים אל החוף. כמובן שהגולגולת לא מדברת אל הדייג וראש השבט מוריד את ראשו. ראשו של הדייג מתגלגל ומגיע אל הגולגולת. הגולגולת פותחת את פיה ושואלת – "ראש איך הגעת לכאן?" הראש פותח את פיו ואומר – "מדיבורים, רק מדיבורים יותר מדי דיבורים"
כומר, פוליטיקאי ומהנדס הובלו לגליוטינה. שלושתם נשאלו איך יבחרו למות, עם הפנים למטה או עם הפנים למעלה. ראשון היה הכומר. הוא בוחר להיות עם הפנים למעלה כדי לראות את השמים כשהוא ימות. להב הגליוטינה הורם לאט לאט ואז שוחרר, תפס תאוצה, ירד במהירות למטה ונעצר כס"מ מצווארו של הכומר. השלטונות שראו בזה התערבות אלוהית שחררו את הכומר. שני היה הפוליטיקאי שביקש למות עם פניו למעלה בתקווה שמזלו יהיה כשל הכומר. הגליוטינה שוחררה, התקדמה במהירות ונעצרה כס"מ מעל צווארו. גם הוא שוחרר.
שלישי היה המהנדס שגם הוא ביקש להיות עם הפנים למעלה. בעוד הגליוטינה מורמת לאט לאט למעלה, אומר לפתע המהנדס – היי אני רואה עכשיו מה הבעיה...
"If A is a success in life, then A equals x plus y plus z. Work is x; y is play; and z is keeping your mouth shut." אלברט איינשטיין
|
ultramag
בתגובה על הכל זמני או אוהב אותך לנצח
כיפה אדומה1
בתגובה על כמה תובנות, לא משהו
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היי דרור, תודה
בטח גם את המילים שלי אמרת בהחלט חביב פה
תודה חוני.
משכיל אתה..
(זכות השתיקה - משהו שאחנו צריכים לדעת??)
רציתי לומר משהו..
אבל אחר כך קראתי שוב והתחרטתי..
עכשיו אני שומר על זכות השתיקה.
"והמשכיל , בעת ההיא יידום" !
(אבל נתתי כוכב)
גם בלדבר יותר מדי???אני מאמינה בלדבר...
תודה!
מהממעטים בדיבור אתה..
חביב פה...
כנראה שבארמית זה נשמע יותר טוב..
עם כל הט' האלה.. זה כבר נשמע יותר מדי..
(מעניין איך זה באידיש..)
בפרקי אבות כבר אמרו על זה:
אף הוא ראה גולגולת
שצפה על פני המים
אמר לה: על דאטיפת אטפוך
וכל מטייפייך יטופון..
אמנם בארמית...
אבל הרעיון ברור..:))
*
ואני דווקא חשבתי לכתוב על זה מילה או שתיים, אבל התאפקתי..
ביצעתי את הסייג... (הצלחה ראשונה מזה זמן רב...)
רואה??
הנה בדיוק הכוונה בשלוף
כתבתי חוטם
במקום חותם.... לא בצעתי את הסייג
וואוו, תודה - איזו מחמאה
מחמאה כזו אני גם שומעת..
והנה עוד דבר שאמרו - עדיף לשתוק ולהסתכן בזה שיחשבו שאתה אדיוט מאשר לדבר ואז שיהיו בטוחים לגבי זה...
אבל.. לפעמים מנגנון השליטה על הפה לא עובד לפי מה שיודע השכל.. וממשיך לשלוף..
תודה, קיוויתי שכך יהיה :)
תשמעי... או יותר נכון תקראי... זה אחד הפוסטים היותר נחמדים שקראתי.... (:
חוטם על המילים שלך בשתי או שני ידיים :)
לא לחינם אמרו " סייג לחוכמה שתיקה "
הכול לפעמים בשלוףףףף
נהנייתי
כן, בדיוק.. :))
לזרוק מילה
ולא תמיד ביושר
אלא כדי להפגין
את הכושר
כן, חכם,
מישהו פעם אמר שיש לנו 2 אזניים ורק פה אחד - ובכל זאת אנחנו מקשיבים פחות ומדברים הרבה.. צריך קצת פרופורציה..
חכם, דיבורים יותר מידי דיבורים
זו משימה קשה ללכת כנגד הטבע..
עם הגיל אנחנו יותר מודעים לזה אבל לא בהכרח שולטים יותר בפה שלנו..
במקרה הזה, הדשא של השכן אדום יותר.. מהסומק בלחיים ולהט הדיבור חסר הפילטר..
את יודעת שאנשים ששותקים מקנאים באלה שאומרים הכל בלי לחשבן. כבר שמעתי את זה הרבה פעמים
אם את חייבת... את במקום הנכון...
גם אני חושבת שזה גנטי.. עניין של טמפרמנט.. זה כנראה בטבע שלנו, בלתי ניתן לריסון
יש משהו חמוד בזה שאומרים מה שבא לראש באותו הרגע - בלי לחשבן. אבל אני לפעמים מקנאה באלה שקודם שותקים וא"כ מוציאים משפט אחד קצר קולע והורס.. ומשיגים את האפקט שאף אחד מהשולפים לא יכול להשיג..
ואל תהייי בטוחה לגבי המכות.. לא שמעת על מה שהזקנות חוטפות בזמן האחרון - וזה בלי לומר מילה..
נגמרו לי הכוכבים אבל אני חייבת לדבר:)
גם אני מאלה שאומרים הכל מבלי לספור עד 2 למרות שתמיד אמרו לי ש 10 זה המספר הנכון. מודה שלא ניסיתי.
אני אומרת, לפעמים מצטערת אבל במחשבה שלישית לא מצטערת, כי אין על ההרגשה של להגיד מה שבא לך מתי שבא לך ולמי שאת רוצה. זה למה גם היו לי 13 משפטים בצבא, ולא שום דבר לא השתנה, העניין הוא שזה גם גנטי, הבן הצעיר שלי בול כמוני.
אבא שלי היה אומר לי שיום אחד מישהו ירביץ לי וגם זה לא קרה וזה גם כנראה לא יקרה ככל שהשנים עוברות, והדרת פני זקן וכאלה כבר יחולו עלי
גם אני אומרת כל מה שאני חושבת - רק כי אני לא מצליחה לשתוק..
השאלה שאני שואלת את עצמי אחרי - מה השגתי בזה שאמרתי? בד"כ הדברים שלא היו צריכים להיאמר הם כאלו שלא השגתי שום דבר באמירתם ולפעמים אפילו קלקלתי לעצמי כשהתעקשתי לומר אותם.
חכמת הבדיעבד - זה כדי למנוע ממני בעתיד לפתוח את הפה כשלא צריך.. (הצלחה מעטה נרשמה..)
אני אומרת תמיד כל מה שאני חושבת ולא מצטערת, משום שאם אמרתי כנראה שהתכוונתי וכנראה שצריך היה להאמר.
בכלל, אני לא מצטערת על כלום משום שאין בזה כל תועלת וזה סתם מייסר וכל בחירה או אמירה שעשינו היתה נכונה לאותו הרגע. חכמת ה-בדיעבד לא ממש חוכמה.
לא יודעת למה, אבל זה ממש מוכר לי.בשניה שאחרי - אני כבר מצטערת שפתחתי את הפה הגדול שלי..
(אבל אז אני יכולה לעשות רק בקרת נזקים..)
חח... ואני חושבת שדברים שנאמרו היו צריכים להיאמר. גם אלו שלא היו צריכים.