כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    ג'ון

    אפוקליפסה מחר

    חשיפה ראשונה של מחזה "מנוחה" סצינת סיום התאבדות

    0 תגובות   יום חמישי, 2/8/07, 15:55

     בן התליין לאחר שהבין שזאת שאוהב לעולם לא תחזור.

    גם אני הייתי פעם תליין קטן עם מחשבות גדולות לעריפת ראשים או נושא תפילותגם לי הייתה אהבה מבועת עיניי, למחשבותיי מלאות הזימה בלילה של שמירה בנצנוץ גיליוטינהבצד הכנסייה.זאת שהייתה נשארה גם ליום המחרת שום מבט בוז או מחשבה לא יחדלו ממעשי מחשבות נתעבים, כמו פושטי יד  ללילה.לעזאזל איך אני יודע שאגשים את עצמי דרכך אהבה ישנה במחשבה חדשה, אין מי שייתלה את התליין אין מי שיערוף ראש לגיליוטינה, אין מי שיאהב אני כמוך, כליל שלמות שציפורים שרות כדיי לכונן בו, קרבות אדירים ראשים כנגד ראשים כמו איילים שוטים בשדה קוצים, ללא פחד או חת, עד דם.איך בכלל לתת בשירה לך, איך מילים יכולות לתאר תמונה ששווה כמה מיליוני מונים ועוד זאת באה עם רגש.איך להבין שאין עוד, שעצבי לב לא מרפים, מלב שלא מרפה ברגש במחשבה קיומית כחלום, שאין עוד כמו נגמר כמו סוף למושג נצח.שירת מחשבותיי שמה אותי ללעג, כתיבת קומדיות בראש לטרגדיה, נשים שמנות שרות לי שיר ערש אני יודע שהלכת, כמו אין עוד יותר אותך, כמו פריחה שעפה ברוח ללא גבעול, כמו חול שנודד לסלע, כמו מצפן שמורא על צפון,מה שווה כל זה, כל חי ללא חי שני, איפה מושג הטהור הזה שלא תלוי לא במעמד כי ראיתי רמים כאספסוף תלויים כמו עלה אחרון בצמרת של סתיו, כפעמון של כנסייה שענבליו מאיימים לנקישה, תלויים כדחלילים בשדה תותי בר, כמטוטלת לספירת שניות, מוצגים לראווה, בכיכר העיר, צועקים בשתיקה, כאני בשינה.נדריי אמת שלא קודשו בידי כומר, לא הופכים לשקר, כי אמת ממשיכה לחיות גם אחרי שעזבה,ללא דעת בכלל אז אין איבודה, כי זה מצב רגיל , האהבה שלי לה.כן היו ימים לב צעיר בחוליות שמתעקשות למתוח גב לזקיפה, נלחם לאהבה כאילו אין מחר,היום אני מחכה פה לתלייה הבאה, כמו פרס, כי שהכל ייגמר אולי אני הבא, כל מאות התלויים שלי לא משתווים למאומה, למוות שנמשך שנים, לאכילת נפשי מנמלים חלק לחלק מחלק של חלק, מכרסמים בי לבית, מה כמהה אני לשנייה , שנייה שאין שני לה שהכל נאסף עד לנשימה האחרונה בשנייה אחת.בשנייה אחת שתהיי אחת הכל ייגמר. הקבר יהיה לי כרחם אימי,האם אי פעם נפגש זאת שלבי מייסר אותי עליה, האם אי פעם אני יחוש בשערך נופל עליי, מרפה אחיזתו מראשך כמו עלה אחרון שנשבר מרוח מצמרתו בסתיו,כמה חלום הוא כזב, תראו לאן הוא הוביל אותי, פייטן רגש מחוסר עבודה.לעולם לא תזדקני בשבילי, תישארי יפה קפואה בוהה בי מרחוק בתוך כדור שקוף עם פתיתי שלג מעל.(מתנדנד מצד אל צד ושר)וזה לא אמור להיות עצוב לאהובאז למה אני בוכהכמה אושר זה לאהובאז למה קול עם חיוך לא יוצא. אז כן יום המחר הגיע והוא נראה כמו יום האתמול וזה כשלשום,  מבוך של שיחי קוצים של שיח מחשבות שמסתיר שמיים, כבר הרבה זמן שהזמן לא בונה כלים, כבר הרבה ירחים אני שומע דפיקות פעמונים בפטיש עבר על ברזל מלובן חד, זה שאני רוצה לזרוק עצמי עליו.זה שיתן מענה אחרון מן סמליות של אהבה, למה ברחת ממני?, התנדפת כמו טל מקרן שמש ראשונה, נספגת באדמה ועין, לאן התנדפת לודמינה שלי לאן? יש לה שם מצחיק לודמינה מתחרז עם גיליוטינהשימי בכף ידך מלאת הורדים ממולאת נוצות האווז את ראשי הכבדמתחת לעץ הרקוב מהגשם, תחתכי את החבל וראשי יתגלגל במורד המדרגותינוח עליו ילד, איך הדמיון מתעתע, בלב ים נימפות קוראות לי לבואלצלול לחפש אותם אולי אמצא אותך אולי את גם קוראת לי.NEXT, NEXT, NEXT!!!!  (ושאין עונה תולה את עצמו)
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      john john
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין