החיים יפים
"לכל איש ולכל אשה...", כך אני מאמינה קיים ,קו
האופק האישי היחודי לו . באימון יש לכך שמות כמו חזון או חלום ... עלי , באופן אישי חביבה המלה ייעוד . אבל גם המושג אופק והצפייה אל עבר קו האופק האישי שלנו , נשמעת לי כמו משהו ששווה ואף ראוי לחיות למענו . אחד הדברים החביבים עלי באימון היא היכולת, ללוות אנשים בדרכם אל קו האופק האישי שלהם . ואגב, גם המסע לשם הוא חלק מהעניין ... אז לכבוד האופק של כל אחת ואחד מאיתנו , אני משגרת אל חללו של עולם את הבלוג שלי ...
פוסטים פופולאריים
-
הלוואי הלוואי והייתי יכולה להבין
5/2/11 | 1591 צפיות
-
בטרם
28/10/07 | 1298 צפיות
-
קמטי התות
28/2/08 | 1419 צפיות
-
לאן.../יעל פריאל
18/3/09 | 677 צפיות
-
תמיד לעת ערב / יעל פריאל
24/10/10 | 1393 צפיות
-
הזמנה לאימון אישי בקבוצה קטנה
6/2/09 | 2439 צפיות
פוסטים אחרונים
- בוקר טוב, והרי עיקר החדשות יש לי סדנה נפלאה מחר, והיא בהחלט אופטימית 18/3/15
- פורים ונהנים :) :) 6/3/15
- מסר בשיר, יפה לכל עת 23/2/15
- ביקור געגוע - ד"ש עם שיר 18/2/15
- מפגש מיוחד שלך ובשבילך באהבה 23/11/14
- סדנה חגיגית, מפתיעה ומרתקת !! 13/10/14
אפילו ציפורים / יעל פריאל
אפילו ציפורים בורחות במנוסתן לא מוצאות מנוח לבהלת נפשן ואני נצמדת אלומה אל עצמי, מנסה להעלות באוב פנים נשכחות - של ילדה קטנה, חנל'ה שמה וסבא אמיץ עדין - נפש ודוד בתמונה האחת .
ועוד פנים כאלו רבות, שמעולם לא ראיתי, גם לא בתמונות, והיו לא היו, בעבורי משפחה.
לזכרון של המשפחה, שהייתה ואינה.
לסבתי גולדה לויתן ז"ל,היו שבעה אחים נשואים עם ילדים. כולם ניספו בגטו וורשה ובאושוויץ- בירקנאו. לעלות עם משפחתו לארץ. במכתב כתוב בעברית, למעשה הדבר היחיד שנותר לאמי ממנו פרט לתמונה אחת, הוא פונה למכר בארץ ישראל, בבקשה לסייע לו להשיג סרטיפיקטים (אשרות עלייה לארץ) אולם כידוע המנדט הבריטי, נעל שעריו בפני היהודים שביקשו לעלות. לאחר שנכזבה תקוותו והנאצים עלו לשלטון, אמר לסבתי (אז בהריון עם אחותה של אמי ויירה/דבורה) שעלייהן לברוח מפולין לרוסייה. הוא ניסה לדבר על ליבם של בני משפחתו לברוח עימם, אך איש לא האמין אז, או העלה על בדל דעתו את העומד להתחולל. וכך הם ברחו - סבתא, סבא ואמי אז בת החמש, במשאית הפתוחה ופצצות המטוסים, שורקות מעל לראשם. אנשים נפוצים בבהלה לכל עבר. נסים ליער. משפחות אובדות. סבי אמר לסבתא שלי, מה שלא יקרה, גם אם נמות ביחד, אנחנו - לא בורחים, לא נפרדים.
וכך מחובקים בפחדם הגיעו לרוסייה כפליטים חסרי כל. בתבונתו השכיל סבי להעמיק לתוככי רוסייה, רחבת הידיים. יהודים רבים שברחו מפולין לרוסייה ונותרו סמוך לגבול נספו, כשהיטלר שם לקלס את חוזה אי ההתקפה בין גרמנייה הנאצית לרוסייה, הידוע בשמו הסכם ריבנטרופ - מולוטוב.
כדי שסבתי ואמי תזכנה ביחס טוב יותר התגייס סבי לצבא האדום, ונלחם עם הרוסים בהגנה על ביתם, כנגד האיום הנאצי. אמי סיפרה לי, שהיא זוכרת את סבתא שלי עומדת ליד החלון וקוראת מכתב אחרון מסבא משדה המערכה. שם מתאר לה כיצד הם עומדים לצאת לקרב מאד קשה ולמעשה בדבריו אלה, נפרד ממנה.
את סבי מעולם לא ראיתי, רק בתמונה האחת שנותרה ממנו והגיעה בדרך לא דרך לארץ, יחד עם תמונתו של אחיו ותמונה בה מופיעה בת דודתה של אמי, אז בת 8 לערך, שנספתה עם כל בני משפחתה, בגטו וורשה. איש מבני המשפחה הענפה שהייתה. גם דודתי האחת שיכלה להיות לי, אחותה של אמי, נפטרה לאחר המלחמה אלייה נולדה, כתוצאה מתנאי הרעב הקשים בשנות ילדותה הרכות. לי ברור מדוע אני כאן בארץ ישראל, וכי לעם היהודי - אין ארץ, מולדת אחרת.
ברור לי גם, כי השואה מעבר להיותה שואת העם היהודי חייבת להוות סמן ערכי בסיסי, להתנהגות אנושית, רגישה ואמפטית לכל אדם באשר הוא ללא הבדלי גזע, מוצא, העדפות מיניות ועוד כהנא וכהנא תפיסות והפליות שונות ומשונות, שלא פסו מין העולם עם נפילת משטרו של היטלר.
לזכרם. |
תגובות (29)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברור לי גם, כי השואה מעבר להיותה שואת העם היהודי חייבת להוות
סמן ערכי בסיסי, להתנהגות אנושית, רגישה ואמפטית לכל אדם באשר הוא ...
חייבת להיות
אכן.
האסון במשפחתך כמו זה של אמי שאיבדה את כולם
הביא לנו נחמה אחת גדולה
מדינת ישראל !
הצציצ בסרטון המצורף
http://www.youtube.com/watch?v=QEHQZiE03Wg&NR=1
אין גאווה גדולה מזו
*
יעל, שלא נדע עוד כאב
מכל סוג שהוא
חזרת וכאילו מעולם
לא נעדרת
חג שמח לך ולכל יקירייך
אריה
לייני, תודה תודה לתגובתך !
גם לי לקחו לא מעט שנים, עד
שכתבתי משהו אישי משלי, מעבר
לעבודות שעסקו בכך.
חושבת שזהו למעשה שיר ראשון
שלי בנושא. גם הוא נוגע למעשה
רק בזכרון. קשה מאד לכתוב על הזוועות
עצמן. תמיד נראה היה לי, שזהו המקום,
בו עוצרות המילים מלכת - נאלמות
ומתות. ובכל זאת, כל עוד רוח
בנו ויכולת הבעה, יש מקום וטעם
ואם אפשר הדבר - לדבר, לשתף,
לכתוב. כנראה שגם לכך, דרוש
תהליך של הבשלה ביכולת לכתוב
ולשתף. ולכן, גם כל תגובה והיתיחסות
חשובה ומעודדת.
תודה לך לייני יקרה, ממני יעל.
יהודית תודה לך.
תגובתך מרגשת. רבים מההולכים בדרכם
האחרונה למשרפות, חרטו באצבעות - לזכור
ולא לשכוח !
זו הצוואה שעליינו להוסיף ולקיים ולהנחיל
לדורות הבאים.
ואת מקיימת אותה הלכה למעשה.
תודה ושבוע טוב שיהייה, יעל.
תודה ירוני, טוב שבאת.
טוב שנגע. חשוב שיגע לכמה
שיותר מאיתנו - שנזכור ונזכיר.
שבוע טוב שיהייה, יעל.
תודה דורון, מאד חשובה לי התגובה.
מקווה שנשכיל כהורים, למרות ועם הקושי
הרגשי המתלווה לכך, להעביר הלאה
ולהנחיל לילדינו את הזכרון, את שביקשו הנאצים והיטלר
ימח שמם לעשות לעם היהודי ואת לקחי השואה.
תודה ליאורה, שהגעת ונגע בך
ובחרת להגיב :)
שבוע טוב שיהייה, יעל.
תודה על הביקור ועל תגובתך.
אין חילוק על כך שנרצחו בדרכים מדרכים
שונות ומזוויעות, ע"י שטן דמויי אדם.
המלה- ניספו, אגב נראה לי יוחדה לקורבנות
השואה.
שבוע טוב, יעל.
תודה שבאת וקראת והגבת,
כן הסיפור הזה, הוא סיפורו של
העם היהודי בשואה.
ואגב, יפה אתה מנגן
ירון, ממש יפה !
לזכרם...
תודה ששיתפת.
כמה חשוב הספור ההסטורי
של כל משפחה...
דע מאין באת ולאן אתה הולך...*
"ואני נצמדת אלומה
אל עצמי, מנסה
להעלות באוב
פנים נשכחות .."
והפנים הנשכחות הללו,
כל כך רבים הם..
כתבת מרגש
חיבוק גדול
אכן אסור לשכוח, ולך ולכם אני רק יכול לספר איך אבי שרד בדרכו שלו
http://cafe.themarker.com/view.php?t=993174
נוגע...
משפחה מלח הארץ
יהי זכרם ברוך
* מהחבר שלך אלון
יעלי היפה
כמה ריגשת אותי במילותייך
תודה לך יקרה על הפוסט החשוב הזה
שרק עתה אני רואה
שיהיו רק ימים טובים
שבת טובה ואוהבת לך
אביה
אשוב..מחר
יעלי היקרה שלי,
סיפורך מזכיר לי את הסיפור על סבא שלי
בחור צעיר בן 33 עם בלורית עבותה, מבט רציני ומדים צבאיים ואת התמונה היתומה שנותרה תלויה על הקיר בבית אצל סבתא שלי
לא הכרתי מעולם את סבא, תמיד סיפרו שהיה יפה תואר במיוחד ורק התמונה נחרטה עמוק לתוך תודעתי
סיפורה של השואה כנראה לעולם לא יסופר במלאו לעולם יעלי,
זה לא רק סיפורם של שישה מיליון נרצחים,
זהו גם סיפורם של הצאצאים , שלא זכו להכיר את האבות, סבים, דודות ובני דודים
ולמעשה לא ידעו לעולם מהי לגדול מוקפים בבני משפחה שאבדו בדרך כל כך אכזרית
ב"ה
לפעמים אני חושבת שצריך להגיד לכל מכחישי השואה
שהם מכחישים זאת רק מהסיבה שזה פשוט לא נתפס..
(וצריך להבין לעומק את דבריי..)
שקשה לעכל את שפלות האכזריות.
שהם (המכחישים) בעצם לא רוצים להודות בעובדה המאוד מצערת
שאבותיהם ואבות-אבותיהם היו אכזריים באופן הלא נתפס.
יעל יקירתי,
איזה מזל שיש לנו ארץ.
איזה מזל שיש אותך
אילנה
יעל, כתבת כל-כך יפה....
גם אני דור שני,
עדיין מתקשה לכתוב
על מה שהיה.. *
יעלי אהובה
תודה שנתת לי לגעת בך ולגלות שגם את דור שני לניצולי שואה כמוני וכמו רבים אחרים
רק אבי שרד את השואה ממשפחה ענפה. ילדותו נרצחה שם, במלקחיים הגדולים של הזוועה
ממשפחתו אין תמונות, י רק סיפור חיים שמלווה אותו כל הזמן, את סיפורו סיפרתי לילדים מסודן שנמצאים באולפן, הם ביקשו לראות את אבי המרותק למיטתו. את סיפורו של אבי סיפרתי, כי המטרה לזכור ולא לכוח, זו הצוואה שלנו להמשיך לספר...השיר שכתבת עוצמתי מאוד. תודה לך*
יפה. פשוט. נוגע.
תודה, יעל.
ירון
יעל יקרה
הנצחון הכי גדול שיכול להיות בעולם
היא העובדה שאנחנו כאן חיים במדינה שלנו!!
ומסוגלים לגדל את דור ההמשך
חרף כל נסיונות העבר להשמידנו...
את זה אנחנו חייבים לקורבנות השואה!
יהי זכרם ברוך!
*
יעלי כתבת מקסים
לא נשכח לעולם את שעשו לנו הנאצים ימח שמם
יעל, שירך והסיפור מרגשים עד מאוד.
תודה ששיתפת, ליאורה
לזכרם אל תכתבי "ניספו", כתבי "נרצחו". לזכרם!!
אוי כמה אני מכיר את הסיפור הזה....סבא שלי מליטה נשאר יחידי בחיים משמונה. יפה את כותבת יעל ממש יפה ירון