0

אפילו ציפורים / יעל פריאל

29 תגובות   יום שלישי, 21/4/09, 22:30


אפילו ציפורים / יעל פריאל  

אפילו ציפורים בורחות

במנוסתן לא מוצאות

מנוח לבהלת נפשן


ואני נצמדת אלומה

אל עצמי, מנסה

להעלות באוב

פנים נשכחות -

של ילדה קטנה,

חנל'ה שמה וסבא

אמיץ עדין - נפש ודוד

בתמונה האחת .

 

ועוד פנים כאלו

רבות, שמעולם

לא ראיתי, גם

לא בתמונות, והיו

לא היו, בעבורי

משפחה.     

 



מדי שנה, בעמדי בצפירה מנסה להיצמד לפנים הללו,

לזכרון של המשפחה, שהייתה ואינה.   

 

לסבתי גולדה לויתן ז"ל,היו שבעה אחים נשואים עם ילדים. כולם ניספו בגטו וורשה ובאושוויץ- בירקנאו.


שנתיים בטרם תפסו הנאצים את השלטון, ניסה סבי אליעזר לויתן ז"ל,

לעלות עם משפחתו לארץ. במכתב כתוב בעברית, למעשה הדבר היחיד

שנותר לאמי ממנו פרט לתמונה אחת, הוא פונה למכר בארץ ישראל, בבקשה לסייע לו להשיג סרטיפיקטים (אשרות עלייה לארץ) אולם כידוע המנדט הבריטי, נעל שעריו בפני היהודים שביקשו לעלות.


לאחר שנכזבה תקוותו והנאצים עלו לשלטון, אמר לסבתי (אז בהריון

עם אחותה של אמי ויירה/דבורה) שעלייהן לברוח מפולין לרוסייה.

הוא ניסה לדבר על ליבם של בני משפחתו לברוח עימם, אך איש לא האמין אז, או העלה על בדל דעתו את העומד להתחולל. וכך הם ברחו - סבתא, סבא ואמי אז בת החמש, במשאית הפתוחה ופצצות המטוסים, שורקות מעל לראשם. אנשים נפוצים בבהלה לכל עבר. נסים ליער. משפחות אובדות. סבי אמר לסבתא שלי, מה שלא יקרה, גם אם נמות ביחד, אנחנו - לא בורחים, לא נפרדים.

וכך מחובקים בפחדם הגיעו לרוסייה כפליטים חסרי כל. בתבונתו השכיל סבי להעמיק לתוככי רוסייה, רחבת הידיים. יהודים רבים שברחו מפולין לרוסייה ונותרו סמוך לגבול נספו, כשהיטלר שם לקלס את חוזה אי ההתקפה בין גרמנייה הנאצית לרוסייה,  הידוע בשמו הסכם ריבנטרופ - מולוטוב. 

 

כדי שסבתי ואמי תזכנה ביחס טוב יותר התגייס סבי לצבא האדום, ונלחם

עם הרוסים בהגנה על ביתם, כנגד האיום הנאצי.

אמי סיפרה לי, שהיא זוכרת את סבתא שלי עומדת ליד החלון וקוראת מכתב אחרון מסבא משדה המערכה. שם מתאר לה כיצד הם עומדים לצאת לקרב מאד קשה ולמעשה בדבריו אלה, נפרד ממנה. 

 

את סבי מעולם לא ראיתי, רק בתמונה האחת שנותרה ממנו והגיעה בדרך לא דרך לארץ, יחד עם תמונתו של אחיו ותמונה בה מופיעה בת דודתה של אמי, אז בת 8 לערך, שנספתה עם כל בני משפחתה, בגטו וורשה.


לאחר שהמלחמה הסתיימה וסבתא ואמי שבו לפולין, גילו כי לא נותר

איש מבני המשפחה הענפה שהייתה. גם דודתי האחת שיכלה להיות לי,

אחותה של אמי, נפטרה לאחר המלחמה אלייה נולדה, כתוצאה מתנאי הרעב הקשים בשנות ילדותה הרכות. לי ברור מדוע אני כאן בארץ ישראל, וכי לעם היהודי -

אין ארץ, מולדת אחרת.    

 

ברור לי גם, כי השואה מעבר להיותה שואת העם היהודי חייבת להוות

סמן ערכי בסיסי, להתנהגות אנושית, רגישה ואמפטית לכל אדם באשר הוא

ללא הבדלי גזע, מוצא, העדפות מיניות ועוד כהנא וכהנא תפיסות והפליות שונות ומשונות, שלא פסו מין העולם עם נפילת משטרו של היטלר.    

 

לזכרם.    


יעל.

דרג את התוכן: