רקע ברק, בן-אליעזר, הרצוג, שמחון וברוורמן (בבהש"ב) הצטרפו לממשלת נתניהו הימנית ממשלה שמתנגדת לפתרון "שתי מדינות", ממשלה לאומנית המבוססת על מרכיבים גזעניים, קלירקליים, בעלת חזון כלכלי אולטרה שמרנית (ניאו-ליברליזם מבית ריגן-טאצ'ר), ממשלה שלמען השלטון מסרה את כל העמדות החשובות בנושא חוקה, חוק וסדר לפוליטקאי הלא דמוקרטי ביותר שידעה ישראל המסובך בחקירות שחיתות ובעברו מעשי אלימות כולל הרשעה אחת. חמשת הפוליטיקאים הנ"ל, בצירוף שלושה חברי כנסת שקיבלו תוארי סגן שר (וילנאי ונוקד) וראשות ועדות, קיבלו את אישור האדמו"ר עייני וזחלו (פועל שמשמעותו יובהר בהמשך) לממשלה שכל כולה אג'נדה ימנית כאשר הם מתרצים את החלטתם בנימוק שהשתתפותם בממשלה ימתן את הקיצונים הימניים. שימוש בתירוץ זה דומה לטענה של המצטרף לחבורת אנסים בטענה שהשתתפותו במעשה האונס תימנע מעשה סדום. ברור שהצטרפותם של הפוליטיקאים הנ"ל תאריך את כהונת הממשלה, תשפר את יציבותה ותאפשר לה לבצע את האידאולוגיה השמרנית והאנטי דמוקרטית שלה, בצירוף טיפול קוסמטי ושיפורים שוליים שיאפשרו לפוליטיקאים הנ"ל להצדיק את דבקותם בכסאותיהם ואטיותם בכל תנועה שמשמעותה ויתור על תואריהם (גם פועלים אלו יוסברו בהמשך).
ניסיון העבר הפוליטיקאיים הנ"ל ידעו והבינו שהחלטתם תזכה אותם בקיתונות של לעג, בוז ובביקורת חריפה ומושחזת. אך ברור היה להם גם שלאחר מספר ימים (כחמישה לפי הנסיון העתיר של פואד ושבועיים במקרה הרע לפי מה שחווה בוז'י השומר על זכות השתיקה) תשומת הלב תוסב מהם והלאה והם יישארו עם מנעמי השילטון, חובשי כסאות השר בישיבות הממשלה ועכוזיהם המיוזעים ינוחו במכוניות הוולוו בעלות ריפוד העור (היום זה כבר אאודי?) ומה שחשוב ביותר, שוב יפנה אליהם המראיין התורן בתואר "כבוד השר...". הנסיון של פוליטיקאיים אלו ומרעיהם הוא שהזכרון של אמצעי התקשורת העיקריים (שניים וחצי עתונים וערוץ טלויזיה אחד ועוד שלושה רבעים) הוא קצר וזאת מכיוון שהמירוץ לרייטינג מחייב סיפורים חדשים מידי מהדורה.
לא עוד ובכן אנחנו יכולים להפתיע אותם. העולם השתנה, כך גם אחיזת התקשורת הממוסדת בסדר היום התקשורתי. אובמה הצליח לזכות בנשיאות תוך שימוש מתוחכם וחכם ביכולות תקשורת חדישות המאפשרות גישה ישירה ללב ומוח (וכיס) הפעילים והבוחרים. במשך חמישה ימים הצליחה אשה סקוטית בת 47 לשיר לעיני ואוזני (ולבבות) יותר מאזינים מאשר הביטלס במשך כל הקריירה שלהם. כל מה שאנחנו צריכים הוא להדביק לתדמיתם שם תואר שיגדיר את מעשיהם, יהיה קליט ואסוסציטיבי מספיק כך שכל פעם שנראה את הפוליטקאים הנ"ל בחיים או בטלויזיה, יעלה שם התואר וניזכר למה הם יושבים בכסאם המרופד. שיווק ויראלי יעשה את העבודה (למה שהיא באמת). בעולם הפירסום זה נקרא מיתוג.
שם תואר (ללא הדר) – חלזונות העבודה במחשבה ראשונה רצינו ללכת בעיקבותיו של שר החינוך החדש שקרא להם סמרטוטים. אך אז נזכרנו שהסמרטוטים מסייעים לניקיון (וחבורת בבהש"ב רחוקה מתכונה זאת מרחק רב). לכן התרכזנו בתכונותיהם האסוציטיביות של בבהש"ב ומעשיהם: חסרי חוליות, המקצוע העתיק בעולם (לא, זה לא פוליטיקאי), גועל וקבס, וכו' ובחרנו בכינוי "חלזונות העבודה" ומכאן הדלת נפתחה לאסוציציות הנוספות: זחילה לקואליציה, דביקות לכסאות, נושאים את הבית/הכסא על גבם, מברל כצנלסון לברלה העבודה, וכו'. |