כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    בשם הגורים החדשים ברחוב

    0 תגובות   יום חמישי, 2/8/07, 18:18

    נולדנו לפני שבועות מספר, לבן, אפור עם לבן, וג'ינג'י והתמקמנו לא רע על הדשא של הבית הראשון ברחוב. ההורים סיפרו כי עד לפני שנה שנתיים, לא היה לנו סיכוי להלוולד בשל מחסור במזון. המעטים ששרדו עשו זאת בזכות דודות טובות שנקראו על ידי האנשים בשם "תמהוניות" שדאגו להאכיל את ההורים ואת הדודים שלנו.

    גרמו לרעב מיכלי ענק ירוקים, מכוסים, שנבנו להם מסתורים מיוחדים על פי דרישת העירייה. הפחים שכנו בגומחותיהם מכוסים. היו איזה איש או אישה שדאגו לנו, השאירו מכסה פתוח כדי שנוכל לצלול לעומקם של המיכלים הענקיים הללו ולדלות מזון כלהו. לא עבר זמן רב, והנה גילינו כי הפחים גדושים שוב, הם לא בתוך המסתורים, אלא נגישים בהרבה, באמצע המדרכה, ומכסיהם פתוחים. גילינו כי מכל שני מיכלי אשפה נותר רק  אחד. מן הסתם, קבלנים זריזים לקחו אותם לצרכי העבודה שלהם.

    פועלי האשפה, בחום אוגוסט, מתעצלים לדחוף את המיכלים למקומם, וכך אותם המפלצות הירוקות שנקראו בעבר צפרדעים, משום צבעם, שולטים על אמצע המדרכה, תוך שהזבל גולש מהם לטובתנו. מצחיק אותנו לראות אנשים מדדים ביניהם או שהם בוחארים ללכת על הכביש, כי שם יותר פנוי להם.

    ההורים מספרים כי נעלמו החתולים הרזים ומזי הרעב, ומחזור החיים שלנו חזר למקומו.יש לנו אוכל נגיש, מדרכות פנויות ולמען האמת אנחנו התקבלנו די בשמחה על ידי השכנים, שרואים בנו,  יצורים מאד חמודים.

     

     אגב, החיים על הדשא, בחודש אוגוסט בתל-אביב, בצל השיחים, בכלל לא רעים..

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר