הערב יוקרן על מסך הטלויזיה סרט תעודי שסוקר את כוכב הכדורגל הישראלי יוסי בניון. איך אתם חושבים שאני אתן לעובדה הזו לחמוק תחת ידי בלי להגיד מילה או שנים על התופעה המופלאה שבאה לנו מהעיר דימונה בדמות של כוכב כדורגל על.

רק הלילה סיים יוסי בניון עוד יום מדהים שבו כבש שני שערים לרשתה של קבוצת הכדורגל ארסנל הלונדונית, הכל במסגרת מאבקי הצמרת לזכיה בתואר האליפות של אנגליה השנה.

יוסי בניון מתקבל כבר כדבר מובן מאליו באחת מקבוצות הכדורגל הכי מושלמות הקיימות כיום באירופה. אני חושב שליברפול של היום היא תלכיד מדהים של שחקנים, לא כולם כוכבים ברמה של סופר סטאר, אבל בתלכיד הזה, שיוסי בניון מישראל הוא חלק בלתי נפרד ממנו כבר . ומתקבל אצלנו כעובדה מוגמרת.

יש לי פינה חמה ביותר ליוסי בניון. הילד מדימונה מזכיר לי הכי טוב את עצמי. איך אני הייתי בשנות בחרותי מככב על מגרשי הכדורגל,  לכן היה רק טבעי מצידי, שהייתי ער לתופעה הזו עוד בתחילת דרכו, בימים שעלה בידו לחלוף על פני שוערי ליגת הנוער, כבר אז כשעוד היה שחקן בקבוצת הנוער של הפועל באר שבע, ומיד אחר כך השתלב והיה כוכב הנצחון של נבחרת הנוער של ישראל, והוא עוד לא בן 16 שנים.

מיד עם שיבוצו בקבוצת הבוגרים של הפועל באר שבע, ראיתי ביוסי ה"ילד" את עצמי הכי טוב שיש.  לימים כשכבר השתלב בקבוצת הבוגרים של הקבוצה, הייתי פוגש בו בהזדמנויות בסיום משחקים  בהם השתתף באצטדיון טדי בירושלים בחדר ההלבשה  הילד היה מופלא וטעמו היה מתוק מדבש. הייתי צובט על לחיו ומעודד אותו במילים טובות "אתה על הכיפק" "אתה גדול" והוא בפנים מבוישות היה מהנהן בחיוך מבוייש משהו.

והנה, יוסי בניון של היום הוא הוכחה שאפשר גם אחרת, לדעתי בניון הוא מודל לחיקוי ולהערצה בקרב בני נוער ששואפים להישגים בחייהם. אין דוגמא משובחת מיוסי בניון לאותו מודל של אדם, שבא מהפריפריה  (ואני נזהר לומר מאשפתות) ומגיע לרומו של עולם הכדורגל, ובדרך הוא עושה זאת, מבלי לפגוע בכבודו של אחר.

יוסי בניון הוא אדם כלבבי שזוכר כל העת, מאיפה הוא בא ולאן הוא הולך. דוקא כיום אחר שבגרתי וגם זקנתי וראיתי במהלך חיי סביבי אנשים שהגיעו לעמדות בכירות שוכחים בעצם מהיכן הם באים ולכן גם אינם יודעים להיכן הם הולכים, אין ראוי מיוסי בניון להזכיר לכל אחד מאתנו שאנחנו רק בשר ודם ואסור שהענוה תעזוב אותנו גם ברגעים שאנחנו ממש חשים הכי קרובים לאלוהים שבשמים. (במשמעות שאולה כמובן).

הנה דוגמא לאישיות הייחודית של יוסי, דוקא מעולם חיי המשפחה שלו. אני מתלהב כל פעם מחדש מהאהבה הגדולה של יוסי בניון לרעיתו מירית. זהו עוד דפוס בהתנהלותו של האיש היקר הזה. את מירית הוא הכיר בגיל נערות, בבית הספר התיכון בו למד, ונוצרה ביניהם אהבה, החוכמה של אדם לשמור על אהבתו היא חוכמה גדולה ועומדת בפני עצמה. והנה אחרי כל שער שהיה כובש הוא דאג דבר ראשון לנשק לשרשרת שהעניקה לו מירית עם לב חצוי חציו אצלו חציו האחר אצלה, כמו רוצה לומר, אני הבקעתי את השער הזה בשביל האהבה, והאהבה שלו מתחלקת לכדורגל עצמו ולאישה ,רעיתו לימים , מירית, אם שני ילדיו. 

גם לאחר נישואיו נשאר נאמן לאותה דרך, את השרשרת החליפה טבעת הנישואין וגם כאן יוסי מקפיד לנשק את הטבעת הזו לאחר כל שער שהוא כובש בפריימר ליג באנגליה.

עכשיו יקומו כל החכמים והמוצלחים שביננו שחושבים שהם כאלה, ויתבקשו להתמודד עם המציאות.; מי מאיתנו יכול להבטיח נאמנות שכזו לאורך זמן שבמהלכו באמת עשה הילד מדימונה כברת דרך ארוכה ומשמעותית יותר מכל אחד שניתן להשוות?? (בטח ובטח במובנים של רמת ההשתכרות שלו שהיא בכלל מודל השוואה לאלפיונים עליוניים).

יוסי בניון הוא הראשון שלקח ממני היום את הנאמנות הבלתי מסויגת שלי לקבוצת הכדורגל האהודה עלי מנצ'סטר יונייטד.  שהרי, בימי בחרותי אך טבעי היה שאמנה על אוהדיה המושבעים של הקבוצה ממנצ'סטר. החברים השוו אותי לג'ורג' בסט שהיה כוכב הקבוצה ובאופן טבעי הצטרפתי לחוג אוהדי הקבוצה הזו בשנים בהם כיכבו שם בובי צ'רלטון, דניס סלאוו וכמובן ג'ורג' בסט,

באותם שנים הצלחתי להפריד בין האהדה לליברפול בזכות הביטלס והמוסיקה שיצאה מעיר הנמל הזו, ובין אהבתי לכדורגל שזוהתה היטב בכוכבי קבוצת הכדורגל של מנצסטר יונייטד, הפיצול הזה בין שתי הערים באנגליה לא מסתדר לי עד היום.

והנה היום בפעם הראשונה אני נעמד אל מול הקלישאה שאומרת "אישה מחליפים, קבוצת כדורגל לא!" ונכון, עדין לא חוצה את הגבול, אבל קשה היה לי עם התמונה הכואבת של יוסי בניון שמבקיע שער בדקה ה 93, ואינו יכול לרוץ לקהל בשמחה, כי גם הוא מבין שהשער הזה, שרק היה שער שוויון בקרב מול ארסנל מרחיק אותו מהגשמת חלום האליפות השנה עם ליברפול.

השנה, אני מודה, שגם אני מוכן להקריב את האליפות של קבוצתי האהודה, רק בשביל יוסי הילד הנפלא והקסום, החלום האמיתי של כל אמא יהודיה, הלוואי שהשנה יוסי יצליח בניגוד למצב העכשיוי, להבטיח כי האליפות תשוב לליברפול אחרי עונות האליפות הזכורות לטוב מתחילת שנות ה 90. 

ואם יוסי לא יביא אליפות לליברפול, תאמינו לי, שזה אומר שישראל כנראה בכל זאת תגיע למונדיאל, כי באמת, שיש גבול לכל תעלול, לא יתכן שהכשרון המדהים והנדיר הזה, הצנוע והנחבא אל הכלים, לא יזכה בחייו להגשים מטרה אחת מאלה שהוא כל כך ראוי להם, ואם זה יהיה בסופו של דבר לטובת נבחרת ישראל, השמחה שלי תהיה אפילו כפולה ומכופלת

אז הנה אני לקראת סיום מהמר. שישראל בזכות יוסי בניון תזכה להמנות על נבחרות הכדורגל שישתתפו במונידאל הקרוב בדרום אפריקה, עכשיו נשאר רק כמה חודשים לראות אם הנבואה שלי תגשים את עצמה, בזכות יוסי בניון, ובעקר בזכות זה שהצדק בסופו של דבר צריך גם להעשות.

ימים יגידו