רקוייאם להווה
פוסטים פופולאריים
-
מרוב קלישאות לא רואים את הצער
7/10/09 | 706 צפיות
-
השקט שאחרי הסערה*
28/4/09 | 509 צפיות
-
גנרל חורף
13/4/09 | 742 צפיות
-
אבק כוכבים
25/4/09 | 424 צפיות
-
אידיאולוגיה
9/5/09 | 447 צפיות
-
כתיבה בהשראת אדירכלות - סטודיו 13
9/4/09 | 647 צפיות
פוסטים אחרונים
- עיפרון 29/9/10
- הפטנט של אלי 2/5/10
- הקלות הבלתי נסבלת של המילים 29/1/10
- ההמון הסואן 15/1/10
- מרוב קלישאות לא רואים את הצער 7/10/09
- דיסטופיה אמנותית 26/9/09
שמאל ימין שמאל
| היא נכנסת למכונית עטופה בצעיף שכמעט ומכסה את כל פניה. אני לא מצליח להכריע אם הלחיים שלה רטובות מהגשם או מבכי. "סע!" הי אומרת לי ואני מציית, מכניס הילוך ומתחיל לנסוע. "קרה משהו?" אני שואל למרות שברור לי שלא אקבל תשובה כנה. "לא," היא עונה ומסיטה את הפנים אל עבר החלון. אני ממשיך לנסוע אף על פי שאין לי מושג לאן. אנחנו מתקרבים לרמזור אדום, אני לוחץ על דוושת הבלם והמכונית מחליקה לאיטה ועוצרת. "את רוצה שנעצור לאכול משהו?" אני מנסה את מזלי בשנית. היא לא עונה, אבל אני רואה דמעה קטנה שמתחילה לזלוג מהעין השמאלית שלה.
"ליזי סיפרה לי שהיא ראתה אותך אתמול בהפגנה של הימין," היא שברה לבסוף את שתיקתה והתפרצה לעברי בזעם, "איך יכולת לעשות לי את זה?!". הדמעות החלו לפרוץ מעיניה בשיטפון גדול, היא קברה את פניה בתוך ידיה והחלה לרעוד. "אני רק עברתי שם בסביבה... אני," ניסיתי להגן על עצמי אך לשווא. "אנחנו אמורים להתחתן בחודש הבא למען השם!" היא צעקה בגרון ניחר, "מתי חשבת לגלות לי שאתה ימני? מתי?!"
עצרתי את המכונית בצד הדרך ומשכתי את בלם היד. "אני כל כך מצטער," אמרתי והבטתי בה. התרתי את חגורת הבטיחות, פתחתי את הדלת ויצאתי מהרכב. התחלתי לצעוד אל עבר הטרמפיאדה שעמדה בצד השני של הכביש. הוצאתי את הכיפה מהכיס ושמתי על הראש. משכתי את החולצה אל מחוץ למכנסיים כך שניתן היה לראות את הציציות מבצבצות החוצה. הרמתי את האגודל וחיכיתי לטרמפ. מכונית סובארו סטיישן לבנה נעצרה לידי. "לאן אתה צריך?" שאל אותי הנהג. "הבייתה," עניתי ונכנסתי פנימה. |
תגובות אחרונות
-
flicker
בתגובה על הפטנט של אלי
-
גאליס {-:
בתגובה על הקלות הבלתי נסבלת של המילים
-
water girl
בתגובה על אני
-
תאומה
בתגובה על גנרל חורף
-
אסטאר חזן
בתגובה על מרוב קלישאות לא רואים את הצער
-
לומפומפיר
בתגובה על דיסטופיה אמנותית
תגובות (5)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
"קצרים" זו סטירה מאוד עצובה.
בעצם, תמיד סטירות עצובות לא?
כן, בשמאל יש פן מאוד לא קשוב.
גם אותי הפתיע לראות זאת
בעיקר משום שחשבתי שמי שביכולתו ליראות סבל של עם אחר יכול להיות גם קשוב לדעות אחרות.
שוב תודה.
מוזר שאת אומרת קצרים, אני דווקא ראיתי בזה משהו יותר עצוב. כאילו אין ספק שיש בזה אלמנט קומי (יש לי נטייה לדחוף אלמנט כזה לכל מה שאני כותב) אבל בגדול זה יותר נסיון לשים באור אירוני את השמאל ה"ליברלי" כיביכול. אני תמיד מרגיש שיש נטייה להרבה אנשים שמחשבים עצמם שמאלנים להיות גזענים ומתבדלים לא פחות מכל הרעות החולות שהם יוצאים נגדם.
אבל לא התכוונתי לנתח את מה שכתבתי, פשוט ההצעה למערכון של קצרים גרמה לי להרהר בזה. שוב, תודה רבה שאת (ואתם) קוראים, זה באמת עושה ממש טוב לראות את התגובות.
מעולה!
לא יכולה לדרג אותך פעמיים
אבל תסריט מצויין ל"קצרים".
תודה. לא שזה משנה למישהו אבל אני חייב להודות שהתחלתי לכתוב את הקטע (בעצם את המשפט הראשון שלו) בעקבות שיר של כרמלה גרוס ואגנר "אליסה" שהתנגן לי בראש ונפתח במילים "היא יוצאת מהבניין ונכנסת למכונית".
אז אני מקווה שזה לא נחשב גניבה של זכויות יוצרים:)
דרמה כתובה היטב
כפרגמט מתוך סרט.
שוקי