כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הגיגים וגעגועים.

    על כל מיני דברים, בעיקר לא חשובים.

    תגובות (23)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS


    נוגע ברגישותו ובעדינותו.

    מכתב מהלב.

     

    הלב יוצא אלייך.

     

      27/6/09 15:46:
    *
      11/6/09 21:38:

    למה לא?
      4/5/09 22:52:

    צטט: n e t 2009-05-04 18:06:20

     

    תודה תודה.

    יותר נראה לי שנשב לקפה בין בקלוואות

    בישראל

    חח

    אבל מי יודע ,אולי לשנה הבאה באוסטרליה,גם אני.

     

     יש מצב שאת משאירה מקום במזוודה? אני לא לוקח הרבה מקום.

     

      4/5/09 18:28:

    מקווה בשבילך
      4/5/09 18:06:

    צטט: גילגיל09 2009-05-04 17:59:25


    וואו... זה באמת עצוב

    אני לא מאמין שהזמן מרפא את הפצעים

    מקסימום פיצה טובה. אולי תבואי לבקר אותה לפעמים

    תשבו לקפה בין הקואלות

    אני מבין אותך אחותי

    מצטער

    אבל אהבתי

     

    תודה תודה.

    יותר נראה לי שנשב לקפה בין בקלוואות

    בישראל

    חח

    אבל מי יודע ,אולי לשנה הבאה באוסטרליה,גם אני.

      4/5/09 18:04:

    צטט: ajl 2009-05-04 17:01:16

    יופי של כתיבה,אני יכול להזדהות עם העצב שלך

    אבל ירוק מקנאה על האומץ של חברתך.

     

     

     

     

    תודה.

     

    גם אני מעריצה אותה על האומץ, היא משו...

      4/5/09 17:59:


    וואו... זה באמת עצוב

    אני לא מאמין שהזמן מרפא את הפצעים

    מקסימום פיצה טובה. אולי תבואי לבקר אותה לפעמים

    תשבו לקפה בין הקואלות

    אני מבין אותך אחותי

    מצטער

    אבל אהבתי

      4/5/09 17:01:

    יופי של כתיבה,אני יכול להזדהות עם העצב שלך

    אבל ירוק מקנאה על האומץ של חברתך.

     

     

      29/4/09 17:17:

    מבחינתי היא משוחררת מזמן,ברור
      29/4/09 15:58:

    אוהבת אותה?

    שחררי אותה .

      27/4/09 16:37:

    צטט: יוד-קיי 2009-04-26 18:53:15


    מקנא בחברות שלכן...

     

    ולכן זה חבל.

     

    נתגבר...

      27/4/09 16:36:

    צטט: האדם הקד המון 2009-04-26 17:44:07


    כתיבה אותנטית ונוגעת.

     

    היא טסה ואת מאושרת בשבילה ועצובה בשבילך.

     

    היא תחזור עם הזנב בין הרגליים.

     

    ואז תהיי מאושרת בשבילך ועצובה בשבילה.

     

    צעקה

     

     

    כן,זה פרדוקס כזה.
      26/4/09 18:53:

    מקנא בחברות שלכן...
      26/4/09 17:44:


    כתיבה אותנטית ונוגעת.

     

    היא טסה ואת מאושרת בשבילה ועצובה בשבילך.

     

    היא תחזור עם הזנב בין הרגליים.

     

    ואז תהיי מאושרת בשבילך ועצובה בשבילה.

     

    צעקה

      25/4/09 10:27:

    צטט: הברכות של שרון 2009-04-25 10:09:56


    חיבוק גדול, אהובה.

     

     

    נשיקה

     

    תודה מתוקה.

    כבר יצרתי פה אווירת נכאים קודרת....

     

    מן קבוצת תמיכה מחבקת

    (:

      25/4/09 10:25:

    צטט: האמת מתגלה במציאות 2009-04-24 03:42:10


    אכן, כתבת עם המון רגישות שמורגשת היטב.

    לא קל ... אני יכול רק להזדהות.

     

     

    תודה אריה.

    על התגובה וההזדהות

    (:

      25/4/09 10:09:

    חיבוק גדול, אהובה.


    אכן, כתבת עם המון רגישות שמורגשת היטב.

    לא קל ... אני יכול רק להזדהות.

     

      23/4/09 22:43:

    תודה תודה יקירי.

      23/4/09 22:22:

    לא נותר לי אלא לאחל לה בהצלחה. ולך אני שולח חיבוק גדול.
      23/4/09 08:23:


    תודה רמי.

     

    פרידות, נו...

      22/4/09 23:23:


    כתבת כל-כך ברגישות שגם אני התבאסתי....

    ואני לא מכיר בכלל את שתיכן.....

    עצוב..באמת עצוב..

    0

    זהו. זה נגמר.

    24 תגובות   יום רביעי, 22/4/09, 18:54


      זהו. זה נגמר בינינו. כמעט.בשבועות האחרונים אני מסתובבת עם הרגשה כבדה, מן מועקה מייסרת.


    כל הזמן ידעתי שאת מתכננת לעזוב, להגשים חלום, לראות ארץ אחרת, לשמוע ולדבר שפה אחרת ולעלות על המטוס שיטיס אותך ואת המשפחה רחוק מכאן.


    חצי כדור דרומי. פרת, אוסטרליה.


    אבל כל עוד רק דיברת, לא חששתי. אפילו שאלה היו דיבורים לאורך שנים. עיקשים ועקביים. כי יש מרחק גדול בין לדבר לבין לבצע. "היא תרד מזה", הרהרתי ביני לבין עצמי, מן wishful thinking  שכזה, כי מי רוצה לאבד חברה קרובה?


    כן, זה לאבד, כי אף מסנג'ר לא יחליף את הקרבה הזאת.

     


    את השיחות הארוכות על הספסל בפארק השעשועים, בין ניגוב ילדון זב חוטם, לבין ריצה אחרי הילדה שלא תקבל מכה מהנדנדה.

    הדהימה אותי כל פעם מחדש רמת האינטימיות שהגענו אליה, אפילו תוך כדי אלף הסחות דעת.


     

    את הדאגה המשותפת זו לילדיה של זו. פעם, כשסיפרת לי שהילדה שלך נפלה וחטפה רציני ושברה שן, וכל הדם, ואיך רצתם לבית חולים, הרגשתי ממש כאבים תוך כדי כשסיפרתי לי, כשדמיינתי מה עבר עליכם.


     

    את שיחות הנפש על הורות, נשים, גברים, יחסים, מחשבות, טעמים, שאיפות ומה לא, בעצם? וההנאה הזאת, המתוקה, מאפילו כוס קפה קטנה אחת פעם בכמה זמן, כשגנבנו לנו את הזמן הזה, רק לעצמנו, שתמיד תמיד היה חסר לנו כל-כך.


     

    וכשהלכנו יחד אז, להצגה ההיא ואחר-כך ישבנו במסעדה וכל-כך דיברנו הרבה שלא שמנו לב איך הזמן עבר ובעלך התקשר מודאג מה קורה איתנו. נסחפנו.



    ואת ארוחות הערב שארחת, ואיך את אשפית בסלטים, פשטידות, בשרים, תוספות, עוגות ומה לא בעצם? והכי טעים שיש, בשפע ובהמון welcome עד שאף פעם לא רצינו להתפנות מהבית שלכם, ואתם הזמנתם להישאר עוד ועוד...


     

    ובעיקר המסן לא יחליף את הצחוקים שהיו. והחום הזה שהקרנת.  באותנטיות מדהימה. אמיתית. ותמיד איך בכל פגישה מקרית, אפילו בלי שתכננו, בין הדשאים בפארק, או בדרך למכולת בשיא החום של יולי, לשנייה, בחטף -  תמיד הסתיימה בחיוך, חיבוק ונשיקה. בהרגשה טובה.


     

    ועכשיו זה נהיה מוחשי יותר ויותר. עברתם את כל המכשולים ששמו האוסטרלים בדרככם... בחינות לרמת אנגלית, רישיונות, ולעזאזל, מצאת גם עבודה.


    אני מעריצה אותך שלקחת חלום נורא מסובך וקשה לביצוע ורדפת אחריו עד שהצלחת. פירקת אותו לחתיכות ועבדת ביסודיות שקדנית וסימנת וי בסוף על כל שביב וחתיכת חלום.


    בדרך גם עמדת מול הורים ומשפחה שלמה (חמישה אחים ואחיות) שודאי לא עשו את ההחלטה לאחת קלה, כי קשה לראות את הבת עוזבת עם כל המשפחה ועוד למקום כל-כך רחוק.



    אבל את כבר בישלת את זה שנים. רצית. כל-כך.


    אני מורידה את הכובע על התעוזה לקחת משפחה שלמה ולנסוע ללא נודע.


    התשוקה לעשות מעשה, החיים בתנועה, חוסר המוכנות להשלים עם החוסר שיש ולמלא אותו במה שבאמת רוצים.



    ולכן, אם זה מה שאת רוצה אני שמחה בשבילך. אבל גם עצובה.


    מפליא  מאוד, איך אפשר להרגיש שני רגשות קוטביים בעת ובעונה אחת.


     קנית כבר כרטיסים. את באמת טסה. 
    דרג את התוכן:

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      n e t
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין