אני עייפה. עייפה מכדי לאמוד עד כמה. לאות בלתי נסבלת בעליל. דמעות מלוחות מעכירות עיניים שחורות. ואני אוהבת ואני שונאת. צוחקת ובוכה. ואני למעלה ולמטה לסרוגין. תחושות מוכרות חוזרות אליי ביום הזה ויש בי בחילה ויש גם פרידה. היא מתקרבת אליי ומאיימת על שלומי ובטחוני ויציבותי. אני מתערערת ואני מהורהרת ולישון לא יכולה אפילו שחולשה כללית מכרסמת אותי. אני שונאת פרידות. מעולם לא ידעתי להתמודד איתן. תחושת נטישה נוגעת בי. כמו אז, כשאבא עזב. כמו באותם הלילות, כשחיכיתי וחיכיתי ומי לא בא. ולא בא. וויתר... עבר מתערבב עם הווה ויוצר עתיד דלוח. כמו עיניי. שהברק ניגר מהן.
והעייפות..... והפחד.
פרידה. בסך הכל גם היא עיניין של זמן.
ילדה של אף אחד מתורגלת נטישה, היא תיישיר מבט אל המראה ותהיה חזקה.
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חיבוק גדול...
קלישאה, אבל בסוף זה עובר. וקורה שוב. אבל אז זה שוב עובר.
.
ממי הפרידה? מהאהוב או מהתשוקה?
מהפוטנציאל לאהבה או ממימוש התאווה?
.
תודה רבה לכם...:-)
אהה וגם כוכב
אוף גם אני שונאת פרידות, לא יודעת איך להתמודד איתם..
אני מאחלת לך שהתקופה הזאת תעבור לך מהר ושתתחדשי בהרבה כוחות.
כתבת יפה
בקרוב תגלי בעצמך כוחות שלא ידעת שהיו קיימים בך.
רק חכי קצת. תני לעצמך את הזמן. זה יבוא מעצמו.
בהצלחה.