העצב הגיע לביקור, השתלט ותפס את מקומו.
פעם, כשהעצב היה מגיע לביקור והדמעות היו חונקות את גרוני , הייתי דוחקת בו שילך...
היה לי ארגז כלים מדוגם שבניתי בעצמי (באמת, לבד, במו ידיי), תמיד אפשר היה למצוא בו שמחה והומור (היו עוד כל מיני כלים למקרה הצורך). כזו הייתי, תמיד מיהרתי להקדים תרופה למכה, שחלילה לא יכאב.
בפנים הכאב התעצם, השתלט על השכל והלב, עירפל את החושים והתחיל לנהל...
היום, אני חווה עצב וכאב. בוחרת לשחרר את ארגז הכלים שכל כך עמלתי על בנייתו, מברכת על שהוא שם... ומאפשרת לכאב לחלחל ולהיות, עד שיעלם העצב...
|
תגובות (18)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יפה :-)
בּרָכוֹת,
בּרַכּוּת
שירלי,
קודם כל, טוב מאוד שמוזה חזרה.
דבר שני - מאוד לגיטימי שיש עצב מידי פעם בלב,
אבל אם את מצליחה לצאת ממנו בלי ארגז הכלים הישן שלך - זה נהדר.
ואם לא - תבני ארגז חדש.
רונן
ותודה רבה לך על השיתוף.
שבת שלום יקירה,
רולין
תודה חברים על התגובות החמות...
היי שירלי
עצבות זה מהזה 80S'....:-)
ואולי זה גם שלב בדרך על האושר ..
כוכב גם על פוסט יפיפה וגם ככה בשביל אושר ירוק קטן.
והעיקר העיקר
http://www.youtube.com/watch?v=Fc607Cr2Yf4
שירלי יקירה,
מותר, מותר לנו להיות עצובים... אסור, אסור לנו לאגור זאת בתוך תוכנו!
דאגי להיות עם עצמך, עם העצב שבתוכך, אך מהרי לקום על רגלייך, הרימי ראשך כפי שרשם אורבך היקר והמשיכי הלאה יקירה, הלאה...
סופ"ש רגוע ומאוד אוהב,
רולין
נ.ב- את אחת הטובות שם במשחק האסוציאציות
אחלה דרך להתמודד..
ככה אמרו לי.. :-)
שיעלם כבר
זה אנושי
מותר להיות עצובים.
רק אל תשכחי שהזמן קצר, והמלאכה מרובה,
החיים מחכים לך מחייכת ושמחה.
וגם אנחנו.
חיבוק.
זה בסדר להתעצב, רק תמיד עם ראש מורם.
חברתי האהובה
לפעמים - את מגיעה בזמן הנכון
פשוט כך
אוהבת אותך.
כנראה בנית ארגז כלים ךתפארת
כי כך על כל כאב את תתגברי ועוד איך
כתבת באופן מרגש
שלומי*
יפה הדימוי אהבתי את ארגז הכלים ואני אומר מי שלא בוכה לא גדל מבפנים מי שלא עצוב לפעמים לא ידע להעריך שימחה
וזאת בדיוק הדרך.
היי שירלי,
מאחל לך שלעולם לא תהיי עוד עצובה
ושאף דמעה לא תזלוג מעינייך.
כתוב רהוט וקולח.*
שמח ששבה המוזה!