טווינה- האמא (או האבא, תלוי את מי שואלים) של כל טיפולי המגע, אשר נמצאת בשימוש כבר יותר מ- 3500 שנה, היא למרבה הפלא גם אחד מהפחות מוכרים שבהם. השיאצו, טיפול המגע היפני המוכר לרבים, התפתח מהטווינה. פטר הנריק, אשר פיתח את העיסוי השבדי הנפוץ, התעניין בשיטה ואף למד אותה. בעיסוי רקמות עמוקות, כירופרקטיקה ועוד טיפולי מגע רבים וטובים אחרים ניתן למצוא טכניקות ואלמנטים אשר נלקחו מטווינה. אז מהי בעצם טווינה? המילה מורכבת משתי הברות שפירושן לדחוף (טווי) וללפות או למשוך (נה). אלו הן למעשה שתי הטכניקות הבסיסיות המשמשות בטיפול. הטווינה היא אחד מענפיה החשובים של הרפואה הסינית ובעיני רבים היא נחשבת לפיזיותרפיה הסינית. ניתן לטפל בעזרתה בבעיות אורטופדיות רבות- כאבי צוואר וגב, בעיות ברכיים, שרירים תפוסים, טראומות לאחר תאונות ועוד, וכן בבעיות פנימיות, בעיקר כאלו הנובעות מלחץ ומתח כמו- כאבי ראש, יתר לחץ דם, נדודי שינה, הפרעות עיכול ותופעות רבות אחרות.
אבחנה וטיפול- האבחנה מתחילה בתשאול המטופל אודות הבעיה שבגינה הגיע לטיפול- מתי וכיצד החלה, מה גורם להקלה או להחמרה שלה וכן אבחנה מערבית אם יש (פריצת דיסק, כתף קפואה, מרפק טניס וכו'). בנוסף נשאל המטופל לגבי אורח החיים- תזונה, הרגלי שינה, עבודה וכיו"ב. המשך האבחנה נעשה תוך כדי הטיפול ע"י מציאת נקודות רגישות למגע, הגבלה בתנועה, שרירים תפוסים ועוד.
משך הטיפול נע בד"כ בין 20-30 דקות לטיפול ספציפי וממוקד (כמו בקופות החולים) לשעה. הטיפול מורכב מעיסוי, מניפולציות ועבודה אנרגטית על מרידיאנים (ערוצי אנרגיה העוברים לאורכו ולרוחבו של הגוף), שרירים, מפרקים ורצועות. המטפל משתמש באצבעות, כפות הידיים, האמות, המרפקים, הברכיים ובמקרים מסויימים אף בכפות רגליו לדריכה עדינה ומתונה, כל זאת על מנת להביא לשיפור במצב המטופל. הטיפול נחשב לעמוק ודינמי אם כי במקרים רבים ישולבו גם טכניקות איטיות ומרגיעות יותר, בהתאם למטרה לשמה מתבצע הטיפול ולתחושות המטופל.
טיפולי טווינה נערכים בד"כ על מיטת טיפולים ייעודית כאשר המטופל לבוש בגדים קלים. לעתים נעשה שימוש מועט בשמן עיסוי או בשמנים סינים מיוחדים העשויים מצמחי מרפא.
בנוסף ל"יכולות הטיפוליות" שלה מומלצת הטווינה, כמו ענפים רבים נוספים מעולם הרפואה המשלימה, גם כטיפול מונע. מפגשים קבועים אחת לשבוע-שבועיים מומלצים מאוד לטובת תחזוקה שוטפת של גופנו וכחלק מאורח חיים בריא ומאוזן.
* הרעיון לשם המאמר נאמר לי ע"י מטופל בזמן ש"עבדתי" על גבו.
|