מותו של אבי הותיר את אימי כאובה ומבולבלת. "אבל הוא הבטיח לי לא להשאיר אותי לבד בעמק הבכא" קוננה. "סימן שכאן זה לא עמק הבכא, אמא'לה" עודדתי אותה. זה עזר לה במקצת. לפחות הוא לא הפר את הבטחתו. גם זה משהו בעידן של ריק גדול. אחר כך, היא בחרה לטפל בעניינים קיומיים כדי לדחוק בעצב ובבדידות. בכל כוחה ניסתה לשדל את אחי ואותי לקחת מחפציו האישיים למזכרת ומשמרת. אחי, הפרקטי, דחה את בקשתה מכל וכל, קצר ועיניני. אני, שרך לבב הנני, נאלצתי לדחות גרביים, סוודרים, מעיל דובון, מצפן מבולבל, כמה זוגות משקפיים, משקפת ועוד רשימה ארוכה של פריטים. בסוף לא יכולתי לסרב יותר ואימצתי שני שעוני יד. זהים. שניהם של 'קסיו', כסופים, עם רצועת מתכת עשויה חוליות. האחד היה מת לגמרי והראה שעה שכבר שנים ארוכות חלפה מן העולם. השני דווקא עבד במרץ והראה את השעה המדויקת. בכל שעה עגולה הוא פלט שני זמזומים ובכל חצי שעה זימזום בודד. הזמזומים היו מקפיצים אותי, שכן אני מתנזר משעונים ומשתדל להתרחק מהשפעתו המזקינה של הזמן. אחרי הבהלה הראשונית הייתי מהרהר קצת באבי, אדם טוב מאין כמוהו, ומודה בליבי לאמא יקרה לי, שבזכותה אני נזכר באבא כל חצי שעה. אבל לבד מצילצולים סדירים אלו, השעון היה פורץ ברצף זימזומים ארוך ומורכב מזמזומים ארוכים וקצרים חליפות, מעין איתות מורס מסובך. בתחילה סברתי שאלו תזכורות שהוא הכין לו, לקחת תרופות, להזריק אינסולין, להאכיל חתולים וכיוצא באלה. חשבתי לעצמי שזה נורא לחיות תחת המשטר הזה של השעון. רק שלא היה כל סדר או מחזוריות בזמזומים. הם פרצו, תמיד במפתיע וללא כל הגיון. ניסיתי להפסיק את הזמזום אך ללא הועיל. חשבתי להוציא לשעון את הסוללה אך לא גיליתי שום פתח לסוללה??? לבסוף החלטתי לחקור את העניין לעומק. הקלטתי את הזמזום ועם מילון המורס המורחב ישבתי לפענח את המסר. האותות שידרו כאוס מוחלט, ג'יבריש, ורק מידי פעם, בין האותות חסרי המשמעות הסתננו קללות ישנות כמו 'בן נעוות המרדות' או 'ארור פינו של אביך'. זה היה מביך אבל יחסתי את העניין לצרוף מיקרים. אמנם זה מוזר שרק קללות באו בצירוף הזה אבל... זימנתי את חברי, רחמים לקוקס, אלוף העולם בפיצוח צפנים. ישבנו ותעדנו את כל זימזומיו של השעון חודש ימים ואז בחנו אותם מכל זוית. לא העלנו דבר. ועוד שתי עובדות מוזרות הקשורות לשעון. גם כשהשארתי את השעון בבית ויצאתי למקומות אחרים המשכתי לשמוע את צלצוליו. בדקתי את העניין ומצאתי שלא פיספסתי אף זמזום לאורך שבוע שלם למרות שהייתי מרוחק מהשעון גאוגרפית ונפשית. והדבר האחרון ואולי המוזר מכל. בעלי חיים אחרים, זולת בן האדם, לא שומעים את הזמזום כלל!!! כל חיות הבית שלי הרבות מספור, סבורות שיצאתי מדעתי וטוענות בתוקף שהשעון לא מזמזם בכלל. הייתי מחזיק את השעון בכף ידי סמוך לאוזן של חתולתי הישנה. השעון היה פורץ בזמזומיו ושנתה לא הופרעה כלל. גם הכלב, התוכי, הסלמנדרה, הערצב, דוב הקואלה, הג'ירף הננסי השמן, הצב...כולם לא שומעים את השעון בכלל מוזר, לא? הופ מזמזם
זה מזכיר לי שמחר יש הופעה כל הפרטים בפוסט הקודם http://cafe.themarker.com/view.php?t=988784 אוהב אותכם בין זמזום לזמזום ותוך כדי גם רון :-) |