לפני למעלה משנה היא דפקה בשעת ערב על דלת הבית. נמוכת קומה, בהירה, שיער מקורזל, צנומה ולבושה בבגדי עבודה כאלה שנוהגים ללבוש גננים: מכנסי חאקי, נעליים גבוהות, חולצה גדולה וכובע רחב שוליים. ביקשה שנצרף את חתימתנו להתנגדות לבניית בניין בין 7 קומות בשכונה. התעלמנו מבקשתה. עד לפני כ – 30 שנה השתרע במרחב שסביב מנזר סן סימון הסמוך לשכונת קטמון בירושלים שדה ענק בכל קנה מידה. הבית ברחוב השיירות בו נולדתי ובו עברה ילדותי ונעורי היה האחרון ברחוב. אחריו השתרע השדה. גן עדן לילדים ומבוגרים. מי חשב אז על ריאות ירוקות ונדל"ן. תהרגו אותי אם אני מבין היום איך התפתחה אצלי התפיסה המעוותת, שעדיף רבי קומות עם דירות פאר על מרחב שדה טבעי.לפני כ – 6 שנים הגיע כלב לחצר שלנו. הוא באמת הגיע . ערב אחד מצאנו אותו בחצר, גור מעורב לבן, מאז הוא גדל שם. לכלב הזה, מסיבה שאינה מובנת לי, יש צורך ונוהג קבוע לא לקפח שום עץ, שיח, או כל דבר אחר שבולט מהקרקע והוא מכבד אותו במנה הגונה של נוזל צהבהב. לו ולי מסלול טיול יומי קבוע: מרחוב דוסתאי עולים במדרגות לרחוב רבי חלפתא ומשם לכיוון פארק סאן סימון. בערים יש מעט מאד ריאות ירוקות וריאה ירוקה לא מהונדסת – שטח בר שאינה מזבלה, היא נדירה אף יותר. כרישי הנדל"ן מגיעים לכל פינה ובוודאי לנדל"ן כל כך יקר כמו זה בשכונת קטמון הישנה בירושלים. שילוב של שטח בר יחד עם ריאה שטופחה והונדסה מעידים על כך, שהמקום בורך באופן מיוחד, או שיד המקרה צירפה פה צירוף מקרים נדיר: בכניסה לרחוב רבי חלפתא מצד ימין משתרעת לה חורשת עצים קטנה. החורשה נטעה לכבודו של ראש העיר האגדי בעבר טדי קולק בשנת 1981 לכבוד יום הולדתו ה- 70. איזה מזל! בהמשך יש שלושה מפלסים בני 3-4 דונם! שנשתלו בהם פרחי בר ותרבות, צמחי תבלינים, עצים ושיחים במראה טבעי ולא מהונדס. יש מספיק עצים ושיחים לכלב. השטח נמצא במרחב בין שני שורות בניינים. מישהו במחלקת התכנון "טעה" והשאיר שטח בר. על השטח הזה היא השתלטה לה. חמור מכך בהמשך הרחוב מצד שמאל למול הפארק ממוקמת משתלה פרטית. אחת הגדולות שלא מביישת אפילו מושב. השתגעו לגמרי! מדי פעם הייתי פוגש בה. מספרי גננים, או כלי חפירה, בידה. צועדת בין המפלסים, מטפחת, משקה, או שותלת. הסתפקנו באמירת שלום רפויה של הנדת ראש ובחיוכה הבישני. אני חייב להודות שלא הבנתי מה יש לאישה לטפח שדה בה. אין לה מה לעשות בחיים? היא לא עובדת? מה שהפתיע יותר הייתה העובדה שבהמשך משתרע לו פארק סן סימון. אותו שדה של ילדותי. שהפך למדשאה מהונדסת עם שבילים. עד כדי כך מגיעה ההפקרות העירונית? גם חורשה לזכרו של טדי, גם מפלסי בר ללא נדל"ן, גם פארק גדול וגם משתלה פרטית והכול באותו איזור! והיא עוד מעזה להשתלט על שטח בר. יום אחד בקיץ הקודם בדרכה לרשויות באחת ממשימותיה לטיפוח השדה היא קיפחה את חייה. רכב פגע בה. שמרית גינות כך קראו לה. מרוב שאהבה גינות שינתה בהתאם את שם משפחתה. שמרית, אני מבטיח לך שבכל טיול יומי אזכור והוקיר אותך. חסר להם שיבנו מבנה של 7 קומות עם פיתוח ויהרסו את שבנית. אם יעשו זאת, הכלב יטיל עליהם את מימיו עד סוף חייו. |