 זיתים אהבת
17/01/03 16:37 מאת: חולות נודדים
כשהיית קטן ורך בשנים,
רק זיתים אהבת, רק זיתים.
ורק את uודית רצית,
רק מידיה רצית לאכול הזיתים,
בארוחת הערב,
עם ביצה מקושקשת וגבינה לבנה רכה.
ורק מפי uדית רצית לשמוע
סיפור לפני שינה,
שיר ערש.
גדלת והיית לילד,
uדית הפכה מנערה לאישה,
היא התחתנה,
ילדה ילד ונעלמה.
בגרת והפכת נער,
"אבא, עזוב את אמא", בקשת.
"ומה על אחיך הרכים?"
-שאל, תהה, אבא.
ליחידה התנדבת.
ושוב בקשת,
"אבא, עזוב את אמא."
"אחיך קטנים" - ענה אבא.
ואז, הו אז...
אתה עזבת. נפלת.
עזבת את אבא, את אמא, את אחותך
ואת אחיך הצעירים.
ודבר קול המבשר,
קול השבר,
הגיע עד uדית...
וuדית הגיעה
וראתה אותך עטוף בדגל,
בתוך ארון,
בתוך קומנדקר...
וכשכיסוך בעפר,
מסביב ובתוך ומעל,
התעלפה uדית,
בזרועותיו של אבא.
ואבא וuדית עזבו את אמא
ולקחו עמם את אחיך הקטנים..... - - - - - - - - - - נספחים  נטענו לזכרם - ביער היחידה
לזכר חללי סיירת מטכ"ל.
המנון היחידה
כשנצא אל הליל המפשיל שרווליו
עם רינת הצרצר ונביחת הכלבים
ובבוהן של יד זקור ומונף
נחזה במסוק מתרחק בין עבים.
כשאנחנו שרים, שיר פשוט ועניו
בזיוף הקולות אך בהולם הלב
יעמוד סמבטיון וימחא לנו כף
על ביצוע מושלם נקי ושליו.
הרעות שצומחת בכל מטר שכאן
היא רעות של אמת יש בה בכי ושירה
זהו בית היוצר זה הרי הסדן
ללוחם הבודד חשכתו מאירה.
כשאנחנו שרים...
ובעין חודרת שקטה ובוטחת
כשירח בין "ט" שוב תוהה ושואל
אל עורף אויב נחמוק שוב בנחת
זו נבחרת המחץ של עם ישראל.
כשאנחנו שרים...
הצוות הבודד המנווט את דרכו
על קוצו של קוץ - בדיוק לנקודה
בין כוכב ושיח יעשה מלאכתו
כי בנייך הם קיין, עובדי אדמה.
כשאנחנו שרים...
וביום בו העם בענן יראה קשת
ויועידו ללוחמים את "כותל המזרח"
אז תהא האומה בדחילו ניגשת
אל סיפור חייהם החתום בגנזך. ---------------------------------- והפעם כיסינו בחול- רק מסביב חולות נודדים 17/01/03 16:18
כיסינו בחול את השתילים הרכים,
רק מסביב, רק מסביב,
לזכרכם,
אתם, שכיסינו בחול את כולכם והקפדנו לכסות
אף ערמנו תלולית... ------------------------------ היא רוקדת. בן אהרון 17/01/03 23:24
היא רוקדת לעצמה.
על תלולית החול.
היא רוקדת לעצמה.
מול אורות העיר עזה.
היא רוקדת לעצמה.
אל מול רגבי עפר חמים.
היא רוקדת לעצמה,
דמעותיה כפלגי מים.
היא רוקדת לעצמה.
מתמסרת לחולות נודדים.
היא רוקדת לעצמה.
אל מול כוכבים נוצצים.
היא רוקדת לעצמה.
שיר עצב, שיר שמחה.
היא רוקדת לעצמה.
אך הלב, אין בו נחמה.
היא רוקדת, היא רוקדת.
אל מול נפשה המיוסרת.
|