חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3666 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1064 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2346 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
חמלה.
לכן הופתעתי, שכאב לי כל כך לגלות, את העדר קיומה של החמלה ההיא. אפילו בפינות נסתרות. אפילו לרגע. |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מממ..
(ואני לא יכולה לככב שוב, כי כיכבתי לך כבר.. :) אבל את ראוייה!)
מדבר מציע חמלה מסוג אחר.
החיים במדבר מציעים לך את.. החמלה שלך לעצמך.
חייתי בשולי המדבר. (נווה מדבר עין גדי)
מתוך ההתנסות למדתי משהו...
ש...
במדבר אין ריכוך של אמיתות.
במדבר את נאלצת לראות בעיניים פקוחות מי את.
אין כיסוי, אין העמדת פנים, אי אפשר להדחיק,
אבל
כשאת נאלצת לעמוד פנים אל פנים מול מי שאת בפנים באמת,
את מקבלת את ההזדמנות היוצאת דופן הזו
ללמוד להעניק חמלה לעצמך!
יקרה,
נגעת מאד עמוק... יש לך את היכולת הזו, כך אני רואה ממילותייך...
הכל רק עניין של זמן...
עד שבחירותייך יניחו אותך במקום אחר... בו תדעי שוב כי הנך ראויה...
ויימלאו שוב צרכייך...
בקלות, ללא מאמץ...
ממש כמו שאת יכולה לדמיין שמגיע לך.
בינתיים, וגם לאחר כך,
שולחת לך חיבוק גדול ככה סתם, למרות המרחק. ואולי המרחק בכלל לא קיים ?!
אבהיטי
אולי:)
מה שבטוח שכתבת את העתיד לפי התאריך בסוף הפוסט.
יש בך כנות,
יש בך כל כך הרבה אהבה
והיא תנצח.
חיבוק ענק יקרה!
את מכירה אותי, איך שאני
מסתכלת בלבן של העינים
ואומרת ביושרה פנימית
את כל מה שיש
אני מצטטת אותך:
בכל פעם שאני לא מצליחה, מחד, למצוא את המילה המגדירה שלי, אני מוצאת עצמי מאידך, חושבת שוב ושוב דווקא על המילה הנעדרת.
מי יודע. אולי "חמלה" במדבר משמעה מוות. אולי משמעה פחדנות. אולי היא פשוט מילה נרדפת, לחוסר עמידה של אדם מול עצמו, בכנות מספקת, ועל כן אין לה מקום כאן.
דרכי להגיע למקומות חדשים היא לשאול שאלות
ומתוך ששיתפת אותי בחייך שם יודעת אני שלא לחינם הרחקת לכת את המקום הצחיח והשקט הזה.
אני יודעת שזה עשה טוב. הרבה טוב.
רק שעכשיו אחרי המסע שעברת, את אומרת שגם שם - אין חמלה
ואני אומרת לך
אהובתי-
כשאת מחפשת את המילה המגדירה שלך ובמקום זה חושבת על המילה הנעדרת -
האם זה לא להסתכל מה מה אין לעומת מה שיש ?
הגדרת תהיות לגבי המדבר ...
אולי הוא מתיחס לחמלה כאל מוות? או שמא פחד?או אולי תיאור מצב שאדם אינו עומד מל האמת של עצמו?
ואני שואלת - אולי בעיניך "חמלה" זה פחד?
אולי בעיניך "חמלה" זה מוות ?
המדבר לא שואל שאלות
ואנחנו - בלי סוף מטרטרים לעצמנו במוח...
אולי הגיע הרגע במסע שלך להיות נוכחת, שחמלה, זו קבלה ממקום של שלמות , הכרה והוקרה למה שיש לנו. אם תמשיכי לחפש חמלה במקום אחר מחוצה לך - תתאכזבי עד מאוד.
החמלה נמצאת רק בתוכך
ואז תגיע האהבה.
אז מתי את באה ?בדיוק.
גם אני מתגעגעת לאבא שלי
למרות שהיום,כשאני כבר גדולה אני מבינה
שבטח הבאתי לו את הסעיף,
רצה שקט ואני כל הזמן אמרתי לו "אבא תראה"
וכשהוא אמר "איזה יופי"
אני חשבתי שהוא ממש התכוון והמשכתי להגיד לו אבא תראה,אבא נו תראה.
הוא בטח רצה רק שכבר אסתום ואתן לו להתרכז בעיתון שלו
אז מה
לא מונע ממני
להתגעגע
ולהאמין שלידו היה כל כך בטוח
שלא הייתי צכה לנסוע למדבר, לחפש מילה או לחשוב שקוראים לה
חמלה.
יש לי עבור מי להלחם. אני מסכימה.
יש בי גם כוח.
גם שלווה הרווחתי ביושר.
אכן. בין מילותיי קראת בדיוק, את שנפשי מבקשת. את הסופה הזו, שתביא עמה את הרגיעה האחרונה.
תודה גדולה. על המילים.
חיבוק גדול אוהב ומתגעגע - בחזרה.
חיבוק שמילים - לא תוכלנה להעביר. כזה חיבוק.
מרגישה?
כשאבין אגדל, אמר חבר אחד, ממש לא מזמן.
אכן. מתוך הכאב, באה גדילה גדולה.
אוהבת חזרה יקירה. תודה גדולה על מילים אוהבות.
טל
חיבוק ענק בחזרה.
ללא ספק. את אחת הגדולות שהכרתי.
אחת הגדולות יקירה.
אאוצ'.
לגמרי אבנר.
לגמרי :)
לפעמים חיבוק עדיף מעל עשרות מילים מנחמות ואוהבות....
פשוט חיבוק אחד ענק ועוטף מלא ביטחון ושייכות.
מחבקת אותך,אבל יודעת שמה שאת מייחלת לו לא אוכל לתת:))
בתיקווה שכבר יימצא.
שמחה שחזרת אלינו.
וגם אם שמע איש אחד,
תודה.
ראה בכך הזמנה.
אישית ומחבקת. תמיד.
ואולי
זוהי דרכה של הדרך...
לקרוא לי להמשיך וללכת.
אולי.
התגעגעתי מ.
עוד לא חלפו 24 שעות מאז נסעת.
החדר שלך מריח אותך.
המקלחת המשותפת שלנו הפכה לשלי ושל הגורים
אף אחד לא דופק יותר מהצד השני...
ואת...
כל כך חסרה קיבינימאט.
כל כך חסרה.
המדבר הוא מורה, כביכול,
הוא מזכך את הנפש, את הכלי, את לא צריכה יותר מידי לדאוג במדבר, (כי את לא יודעת מאיפה המות יקפוץ עליך שם, בשיא הכנות. מסוכן). שהנפש הכלי ריך מתוכן, זך, הזיכרון, יש סביבנו הרבה דברים שאנחנו לא רואים בגלל דאגות היום יום בהמולה,
אומרים שאדם מבולבל שהוא חושב על הרבה דברים להיפך, הוא מבולבל שהוא מתמקד בדבר אחד.
אומרים שהשיא במדבר זה שאתה כה זך שאתה יכול לראות את המראות האלה שביום יום אתה לא רואה, פטא מורגנה.
אפשר להרגיש אותם שם, ולהרגיש ולראות -, זה פחות או יותר אותו דבר, אלה דברים שלא באים מהנפש, רגשות באות מהנשמה,
כולל ראיה שמיעה וכו' עד מישוש, שאדם ישן ונישמתו לא כאן, אפשר אפילו לנתח אותו והוא לא ירגיש כאב, בטח שלא ישמע ויראה.
הבינה נוצרת בין לבין מצבים שיש בהם חמלה, בין הנפש לנשמה, החיכוך, החום, הניצוץ. האנושיות, האני, האין סופי, הרועה, הרואה,העני, הפשוט .
הגדילה באה מתוך כאב,
שתגדלי תביני.
ש
במדבר אין חמלה כי אין שימוש בנפש .
וש
בך יש המון חמלה, כי את דואגת.
אוהבת אותך.
שולחת לך חיבוק ענק מאילת (זה לא כזה רחוק, הוא בטח יגיע מהר)
והמון כח לבחירות שעשית
ואולי זה הכל ביחד. *(:
נשמעה צעקתך
גם למדבר יש הד
טטל מתי אתם מזמנים אותי לאשרם נישמע שמאצת את האי השפיות שלך שם במדבר אני שמח בשבילך ,ערב נפלא בן .....
אני בדרך אלייך,
לחבק... רק אותך!
כל כך אוהבת אותך
מותר הכל.
כנראה בגלל זה אני כאן.
למרות ועל אף.
תודה.
ללא כל התיימרות מהצד השני. :)
האמת שצעקתי.
איש לא שמע.
ככה זה באמצע המדבר.
מאיך שאני קוראת אותך ואיך שאני מבינה
ומרגישה מבעד מילותייך
את עוברת תהליך של נקיון הנפש
כל הרעלים יוצאים החוצה נשטפים, כל הרגשות מרוקנות את עצמן מתוכך
את תרגישי ריקה , הקור הזה ישטוף את כל הפנים שלך, את תרגישי לבד, עירומה
אבל רק אחרי שתטהרי עצמך מכל מה שרצית וקיווית עמוק פנימה
רק אז...במקום הזה של הריק יתחיל להתמלא בך ותרגישי את החום מתפשט
ואת החוזק שבך גואה ומשתלט את האהבה העצמית מנצחת ומציבה אותך בעמדת כל יכול
סוג של צמיחה מחדש....סוג של בריאה
בעיניי, בתהליך מהסוג הזה את מחפשת את החמלה, כי נדמה לך שאת זקוקה לה
אך דעי שהיא רק מכשול בעבורך בשלבי בנייתך
עלייך להיות נחושה וחזקה ביותר לעבור את כל התהליך מתחילתו ועד סופו
ובסופו תהיי מאושרת ותאמרי תודה לאדם אחד - לעצמך!
(ואולי גם לבורא עולם, אם את עדיין מאמינה בו)
יש לך בשביל מי ומה להלחם, בחרת בתהליך במודע או שלא
לכי עם זה והשיגי את כל מאווייך, צאי מחוזקת ויותר מהכל שלמה ושלווה
מאחלת לך מדבריות שלמות של הצלחה וסופה חזקה שתמלא אותך ברגיעה
מקווה שהצלחתי מכל קריאותיי אותך מה בדיוק נפשך מבקשת
וגם אם לא...זו הייתה לפחות התחושה
*
מותר לפעמים....וחמלה זו אחת היכולות הכי חשובות בעיניי
חיבוק !! ללא כל התיימרות טרנסלנטית.!!
מקום כל כך גדול במרחבים ..סואן מאנשים
לא משונה פתאום לחפש את המקום האישי
את הרצון להיות בידיים בטוחות בלי לבטים
בלי צורך בחיפושים פשוט לדעת שזה קיים
או שאפר לחוש את אותה תחושה בטוחה
שיש בה הגנה מהכל ..כתבת זועק ובשקט