השבוע ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, השנה בסימן הילדים. אולי כאשר רואים את אותם הילדים של אז, היום כבני 60-70+, יותר מתמיד עולה הצורך לזכור, להנחיל את הזיכרון ולדאוג שהדור הצעיר ימשיך את מלאכת ההנצחה. יש הרבה ציניות לגבי זיכרון השואה ופולחן הזיכרון שעלה בארץ, אבל אם נשים לרגע את הציניות בצד, אין ספק שהשואה היא האסון הגדול ביותר שקרה לעם היהודי לדורותיו ואם במדינת היהודים לא ימשיך הזיכרון הזה להתקיים ולהישמר, הזיכרון יהפוך לאיזה מיתוס רחוק שיקל על מכחישיו באשר הם להעלימו ולהפריכו. אולי יש לחדש ולשנות את אופן ההנצחה והזיכרון, אך חובה על הזיכרון הזה להמשיך ולהתקיים. לזכר 6 מיליון, למען מיליונים שעוד יבואו. נזכור.