כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הטרמילר

    טירמלתי*
    טיילתי עם תרמיל.

    לצאת כמוני לטירמול בגיל 53 פירושו לצאת ללא אגו ותבנית, לפי תוכנית כללית המגדירה נקודות יציאה וחזרה במפה ובזמן, אם בכלל.

    עזבתי כל מה שידעתי. פשוט קמתי, טירמלתי וחזרתי וכמו נולדתי מחדש. צאו לטרמל בעולם תרבותי אחר ומצאתם שלווה גדולה.



    המונח 'טרמילר' חדש. עניינו לכידת האגו וקשירתו באופן שלא יפריע. לא יבלוט בתנועה קדימה, הלאה.

    פיתוח עברי למונח "מוצ'ילר", מהמילה הספרדית "מוצ'ילה", בעברית תרמיל.

    מכאן, מוצ'ילר פירושו 'תרמילאי' ומעתה, גם 'טרמילר'. המונח בכל הטייה הומצא על ידי והזכויות שמורות לי.

    לתפיסתי, הנווד עם תרמיל ומקל, או המוצ'ילר, כפי שהוכר עד מחצית המאה הקודמת שינה דמותו ואינו עוד.

    במקומו, קיים תרמילאי מודרני שהתפתח ב-70 שנה לדמות אחרת במהות.

    סביבתו השתנתה. לינה במערות ואבוסים, ופונדקי דרכים וכנסיות נעלמה מעולמו החדש.

    כיום, טרמילרים מטרמלים כטיילים מצויידים היטב לטראק בשטח, אך לנים בהוסטלים ברמת מלונות סבירים ובמחירים, שעדיין מתאימים למטייל צעיר שאמצעיו דלים, המטייל בתקציב נמוך.

    טרמילר או טרמילרית, בוגרים כבני 45 ומעלה, המטיילים עם תרמיל לאורך זמן, כשיכולים כלכלית גם אחרת. הם יוצאים למסע ונעים בו כבודד/ה בלתי תלוי/ה.

    כל היתר נוצר...

    0

    מסע חיי - פוסט 14 - זאטוט

    43 תגובות   יום חמישי, 23/4/09, 21:51

     

    ...הכבל לא נקרע וקרעתי את הנוף כשאני נוחת נחיתה רכה בצדו השני של הקניון העמוק.  

    ידיו של אינדיאני נמוך קומה מחוייך וחשוף שיניים צהובות, שחסרון אחדות לא גרם לו לבושה כלל, ולווה אותי, פרקו ממני את רתמת הבטחון.

    זאטוט שחרחר, הוציא מארגז קלקר עליו ישב, פחית סרווסה נוטפת אגלי מי קרח, הושיט ידו והציעה לי מבוייש... מסרתי לו מטבע לשתי פחיות, מהן אחת שלחתיו למסור לחברו, זה שעזר להיפתר מקסדת הפלסטיק ומהר, ורצתי להספיק ולעלות לארגז הטנדר הנוסע, עולה חזרה אל פסגת ההר.

    כמה דקות טיפוס והגעתי אל פיסטין היא כיפק'ה, או בשפת ניווט הטריג ולמעשה 'נקודת שיא גובה' ממנה נשקף העמק ומפרץ פוארטו וואייארטה. 

    ישבתי מביט בספינות חוצות לאיטן מפרץ פסיפי כחול, לגמתי בירה. גומע מעט קט, בוהה הייתי במראה, חושב על ראשוניות שפגש כובש ספרדי כאן, על 'הראשונים שלי' שבאו להתיישב בחבל ארץ מדברי, ארץ זבת חלב ודבש שמו.

    חייכתי לעצמי, משווה את כל הירוק הזה והמים האדירים, המפרץ העמוק כנמל טבעי מתנת הטבע ובתי העיירה העתיקה, וצבעם הבוהק לבן, שהזכיר לי משום מה את ציורי גוטמן, אלה של שכונת ילדותו, בית אביו בנווה צדק וראשוני תל אביב, את משפחת אימי...

     

    ***

     

    נמל יפו, עשר שנות פרעות והתנכלויות למתיישבים יהודים שמזה 45 שנה מגיעים טיפין, טיפין מונעים מרדיפות בארצותיהם בגולה, פועלים מכוח אמונה בצורך לגאול את אדמת א"י, לכבוש את אדמתה של ציון.

    כבר שנת 1932 ומפעל המלט החיפאי 'נשר', לא מצליח לייצר לביקוש ברחבי הארץ המתפתחת. השנים עוברות וספינות מלט ממשיכות ומגיעות, פורקות שקי מלט בנמל יפו, וכשלא ניתן פורקות בחוף תל אביב ולעיתים אף נתקעות בשרטוני חול במים הרדודים. אחת מהן הצ'יטבורטי, ספינת קיטור שלא הצליחה לפרוק ביפו, התרחקה צפונה ועגנה מעט דרומית, מול שפך הירקון.

    פרעות ערבים גוברות וסוורי הנמל ערביים היו כולם וממילא גם שותפים, והשאלה הברורה הייתה: האם לחדול או לפעול!?-, נמל פריקת מטענים בתל אביב היה צורך מיידי ממש. צורך לקשר עם העולם הגדול, לאספקה, לחיים.  

    כך החל נמל יפו לפני אלפי שנים, הרבה לפני פוארטו וואייארטה ובכלל, הרבה לפני שנודע 'בעולם הישן' על היבשת כאן. דרוש היה נמל שלא תחת אפם של ערביי יפו, ובתל אביב אין מפרץ.

    יש קיים 'חצי אי ירקוני' אותו יוצר שפך נחל הירקון, גדתו הדרומית אסופת חולות ים, וממילא משם יצאו 'ארבות', סירות המפרש הערביות, עמוסות ירקות ושאר תוצרת טרייה, יצאו אל הים הגדול ופנו צפונה ועד ביירות ודרומה עד מצרים. בדרך אף ירדו, 'נחתו' בכל חוף בו ביקוש לתוצרתם.

    סחף הדלתא של שפך נחל ירקון לא הניח, וכך עלה רעיון השימוש באתר 'עמוד הברזל', עמוד שנעצו בים חניכי זבולון ומדריכם רב חובל גרבנוב. נעצו אותו בסלעי החוף, בקו משברי הגלים מול 'חוף תל אביב' באחד מהמקרים בו התפרעות ערביי יפו מנעה פריקה סדירה מאוניות. ירדו אז אל המים, יוצרים מזח ארעי עשוי 'שרשרת חיה' של סירות משוט קטנות, קשורות בחבלים וימאים בהן, וכך העבירו מיד ליד שקי מטען, מאונייה עוגנת הרחק מעבר לגלים אל החוף.

    מפרץ בתל אביב לא היה. לכן, גם בפרוץ 'המרד הערבי הגדול' במאי 1936 נהגו בני 'זבולון' ואחרים כמנהגם ונענו לקריאת מאיר דיזינגוף, קשרו חבלים וסירות ופרקו את שקי המלט מהצ'יטבורטי, אוניה יוגוסלבית שהייתה אז כאמור במצוקת פריקה. מאז, הוחלט למרות התנגדות בריטית, להקים מיד נמל ובמקום הזה.

    אכן החל נחפר 'נמל תל אביב'. שם, בעומק חוף העיר ממש, אל מול "עמוד הברזל" שתקעו חמש שנים קודם חבורת ימאים עבריים. (שק מלט אחד נשמר כמזכרת לזכר המאורע המכונן מאז מוצג לראווה).

    'הדוד' אריה, או בשמו הרוסי ליובה, צעיר היה כבן 10, נלהב וציוני מלידה בכל רמ"ח אבריו, עלה לא"י בשנת 1922 עם הוריו ואחותו מאוקראינה 'לפלשתינה-א"י' ומיד עיברת שמו. לימים כתלמיד מחונן, בהיותו בן 16 סיים את הגימנסיה העברית הרצליה בהצטיינות יתרה קראו לזה אז, כמו היום.

    מאז שחר ילדותו חלם להקים צי עברי, ולכן משהחליט להקדים ולסיים את לימודי התיכון, נבחן בבחינות גמר ממשלתיות מיוחדות לו, בירושלים. עוד ברוסיה היה ילד פעיל בצופי ים, ומאז הגיע לא"י הפך בה שחיין מעולה, למד ימאות והדריך באגודה ימית עברית חדשה 'זבולון'. כל העת חלם, ופעל בכל הזדמנות לקדם את רעיונו להקמת צי סוחר עברי.

    הימים אז היו קשים מאד והצבא הערבי הגדול השתולל. פרעות בחברון ירושלים ויפו ובכל ארץ ישראל, מזעזעות אותו, ומחזקות בו את הצורך לחתור למדינה יהודית עם צי ודגל משלה. לתחושתו החזקה, היה הוא בעל יכולת ברורה להקמת צי. כן, זה בידיו חשב.

    הזדמנה לו ישועה וניצל הכרות אישית מקרית, עם קצין צרפתי בכיר וידידות שקמה בינהם, כשזה האחרון ראה אותו קופץ לים סוער ומציל חייל צרפתי שנפל והחל טובע.

    המזל הטוב היתרה בו שוב, כשניצל הכרות אישית מקרית נוספת, הפעם עם הקונסול הבלגי בא"י, משהצילו מטביעה בחוף תל אביב בהזדמנות אחרת. להצעת גמול השיב אריה וביקש 'המלצה בכתב' לאקדמיה הימית המלכותית באנטוורפן, ואישור מיוחד לוויזה, כי היה צעיר מידי.

    מצויד בוויזה ובמכתבי המלצה, נסע לבלגיה והתקבל ללימודים, אותה סיים בהצטיינות כשהיה כבן 19, הוסמך כרב חובל חופים. קברניט א. גרבנוב צעיר בין קברניטי עולם אז, קיבל רישיון להפליג בקווים חופיים וזה הספיק לו להתחיל. הוא הקים בפלשתינה-א"י המנדטורית חברת ספנות עברית לה קרא 'חופיה'. אסף תרומות מבעלי הון ומשקיעים יהודים ציונים, שהאמינו בו, ברוחו ובעיקשותו. נסע לרכוש באירופה ספינה.

    בדנמרק, מצא ורכש ספינת תרנים ממונעת וישנה בת 200 טון, רעועה ממש. קרא לעזרת חברו האמודאי, המכונאי אליהו רוזין, אותו הכיר עוד מראשית דרכו בזבולון, והזמין גם את בנימין לוין, חבר יהודי שהיה איתו יחד באגודה הימית 'זבולון'. לוין, היה גם הוא בוגר האקדמיה הימית באנטוורפן, ותיק מאריה, שאסף עוד ארבעה ימאים, מקפיד כי עבריים הם. לספינה הרעועה קרא 'עמנואל' בתקווה שהאל יהיה איתו. 

    בספטמבר 1933, חודש אחרי עליית הרייך הגרמני, הפליגה 'עמנואל' מנמל אלבורג לנמל אורהוס בדנמרק, העמיסה פולי סויה לאנטוורפן, ויצאה אל ארץ ישראל דרך לאורך החופים ונמלי בלגיה בריטניה ויוון.

    פלשתינה א"י לא הייתה 'דומניונית', לא נכללה תחת הגדרת מושבת כתר בריטית, ולא ניתן היה להניף עליה דגל בריטי. מאחר ופלשתינה-א"י בכל זאת תחת שלטון מנדטורי בריטי, והיה כבר חוק שפורסם ב 1927 וחייב כלי שיט מא"י להנפת דגל צי מנדטורי, או בשמו האנגלי "נס אדום". הייתה בעיה, ואריה פתר אותה בפשטות.

    כבעל אידיאל ברור, המציא "דגל עברי" והניף אותו ראשון בימים. נשות הקהילה היהודית רקמו עבורו את הדגל, לרוחבו של מלבן במאוזן, חצאיו כחול ולבן ובמרכז מגן דוד גדול, עשוי בד זהוב ומבריק. קטעי עיתונות מהימים המרגשים ההם, היו ממוסגרים בבית אם סבתי, משמשים לו לאריה כמצבה אילמת.

    אהבתי בביקוריי אצלה, לראות במסגרת התלויה בחדר הגדול את "ספינת הצי העברי המתחדש בפעם הראשונה באנגליה"... כפי שנכתב בגזיר עיתון 'הבקר' משנת 1944, זה שנכתב בעשור שנים להיעלמה של 'עמנואל' וצוותה בים. גם עכשיו כמו אז, כאילו ראיתי את 'עמנואל' ותרניה זקורים ממנה ומהם מיתרים מתוחים קשורים אל עמודי האונייה, שמעתי את הרוח המכה בבד הדגל, כאילו עמדתי על הרציף וראיתי את "דוד אריה" תופש קצותיו, ומותחו למען יראו כולם, כל מקבלי פניהם, לורדים יהודים, המונים וצלמי העיתונות הדוחפים מציבים 'צלמניות', מצטופפים, רוצים כולם לראות את האונייה, צוותה ודגלם של עברים מארץ ישראל. קבלת פנים מרשימה ושמחת המוני יהודים, והעיתונות כותבת ומפרסמת את המאורע. כאילו עמדתי שם אז וראיתיו צועד לבוש בגדים לבנים, חובש קסקט חובלים, מצחייתו נוטה כקברניט גאה. כאילו ראיתי את אריה עומד, מישיר מבט לאדמירל משרדי הצי המלכותי, שמעתי אותו מציע לו הצעה נועזת, "לאפשר לו לסדר צי עברי, נספח ליד הצי המסחרי הבריטי"...

    שמעתי אותו מתחייב להעמיד למטרה זו מאות צעירים עברים מאומנים..., כאילו הבטתי בו, חוזר אל הנמל עולה על 'עמנואל' ומנועה מופעל, לא שוהה הפליג לנמל פול, משם יצא אל ערפילי הבוקר בפעם האחרונה.

    היה זה  30 בינואר שנת 1934, יום אפור בו הפליג עם צוותו ומטען החרסינה שהטעין ליוון. משם חשב, יפנה אל נמל יפו בארץ ישראל ויתחיל לבנות צי סוחר עברי מתחדש. אך הוא נעלם בים עם ימאיו ומקום קבורתם לא נודע. 

    ***

    אינדיאני ששיערו השחור ארוך ומבריק, אסוף וקשור בסרט צבעוני על מצחו, עמד מולי עם תפריט רק הביט..., לא הפריע, עדיין הייתי במקום אחר.  

    (המשך בפוסט 15)   

    לנוחיותך קישוריות לפוסטים בבלוג 'מסע חיי' / הטרמילר


    הקדמה, טירמלתי בג'ונגל האדם והטבע 

     

    מבוא ופוסט 1  
     

    פוסט 2
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=950893
    פוסט 3
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954466

    פוסט 4
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954481
    פוסט 5
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=954492
    פוסט 6
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960021
    פוסט 7
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960103
    פוסט 8
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960129
    פוסט 9
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960313
    פוסט 10
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=960343
    פוסט 11
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=971571
    פוסט 12
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=981165
    פוסט 13
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=990816

    פוסט 14
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=999423
    פוסט 15
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1009138
    פוסט 16
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1014746
    פוסט 17
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1018609
    פוסט 18
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1026151
    פוסט 19
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1030139
    פוסט 20
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1035851
    פוסט 21
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1039854   
    פוסט 22
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1046725 
    פוסט 23 
    http://drror.cafe.themarker.com/view.php?t=1056003 
    פוסט 24
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1059711
    פוסט 25

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1070274 

    פוסט 26 חלק א'
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1076964

     פוסט 26 חלק ב'  

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1081845

    פוסט 27

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1087630

    פוסט 28 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1099663 

    פוסט 29

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1105193 

    פוסט 30

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1110790  

    פוסט 31

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1133687 

    פוסט 32

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1144223 

    פוסט 33

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1151463

    פוסט 34

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1163117

    פוסט 35 

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1181017

    פוסט 36

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1185977  

    פוסט 37

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1196040

    פוסט 38

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1201970

    פוסט 39

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1214513 

    הנך בפוסט 14

    תודה שהצטרפת למסע שלנו

    דרור

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/8/10 10:00:

      צטט: ליאת :) 2010-08-24 16:21:24

      קראתי את הקישור. האם אריה בסופו של דבר השאיר אחריו מורשת?

      בוודאי "צי העברי" זה הערך לקריאה וגם "הצי הישראלי"

      וכיצד הוא תרם בפועל, למעט החזון האישי שלו וקבוצתו הקטנה, להקמת צי עברי?

      בעצם מעשהו הפך סמל בתקופתו. לימים מפא"י ופלגיה דאגו להעלים את זכרו וזכרם של רבים שלא היו חלק מתנועת העבודה.

      האם נעשה דבר עם הדגל שלו? לא.

       

      חבל שככה נחתכו לו החיים באמצע החזון.

       

      מסכים אתך.

      תודה

        22/8/10 17:00:

      http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%94_%D7%92%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%91

      קישור זה יוביל אותך לויקיפדיה העברית שם תמונות לחיצות...עם טקסט דני (דנמרק)

      קישורים לחיצים בערך לספינה 'עמנואל' יביאו אותך לצילומים עם טקסט אנגלי קריא.

      תהני. הייתה זו תקופה מדהימה של ראשוניות ותעוזה.

       

      -------------------------------------------------------------------

      צטט: בית-ספר עתיד 2010-08-22 16:52:03

      בפרק הזה ישבתי עם המילון... מאד מרתק ומעשיר.
      יש לך אפשרות לסרוק את הכתבה שהיתה תלויה בבית סבתך או שנותרה רק בזיכרון?

       

        22/8/10 16:52:
      בפרק הזה ישבתי עם המילון... מאד מרתק ומעשיר.
      יש לך אפשרות לסרוק את הכתבה שהיתה תלויה בבית סבתך או שנותרה רק בזיכרון?

      צטט: פיGי 2009-07-01 16:24:34


      כל זה עבר לך בראש באותם רגעים??

      האינדיאני חיכה לך עד שתנחת? :)

       

      ממש היסטוריה אני לומדת כאן :)

      (חח לא יזיק לי)

       

       כן, נכון. תודה רבה

        1/7/09 16:24:


      כל זה עבר לך בראש באותם רגעים??

      האינדיאני חיכה לך עד שתנחת? :)

       

      ממש היסטוריה אני לומדת כאן :)

      (חח לא יזיק לי)

        12/5/09 10:56:

      צטט: מדהימה50 2009-05-12 09:57:50


      עוברת לפרק 15

      תותחית, תודה

       

        12/5/09 09:57:


      עוברת לפרק 15

        29/4/09 09:53:

      צטט: רוקמת התחרה 2009-04-28 20:27:58


      מרתק, נשמע מדהים.

      מניחה שהטיול ילווה אותך כל חייך.

      היי תודה, אכן כך, וגם הלאה מלמעלה. 

       

        28/4/09 20:27:


      מרתק, נשמע מדהים.

      מניחה שהטיול ילווה אותך כל חייך.

        28/4/09 12:23:

      צטט: הרואה בקלפים 2009-04-28 11:37:38

      הן הכתיבה והן הסיפור מרתקים.

      העוצמות של הקניון הזה מדהימות...

      וואו... איזה אנרגיות וזה רק בתמונה.

      אשמח לקרוא על החוויה הרוחנית, אנרגטית שלך כשהגעת למקום לראשונה.

       

      תודה שקראת ומקווה לעניין בהמשך

       

        28/4/09 11:37:

      הן הכתיבה והן הסיפור מרתקים.

      העוצמות של הקניון הזה מדהימות...

      וואו... איזה אנרגיות וזה רק בתמונה.

      אשמח לקרוא על החוויה הרוחנית, אנרגטית שלך כשהגעת למקום לראשונה.

       

        27/4/09 21:23:

      צטט: חמודה באמת 2009-04-27 18:32:10

      פשוט מרתק*

       

      תודה רבה, מאד מחמיא ומעודד להמשיך לרתק

        27/4/09 21:22:

      צטט: לאה לבבית 2009-04-27 17:25:00


      טרמילר יקר

      אהבתי את "פוארטו" וגם את יפו אוהבת

      יפה החיבור שעשית בינהם

      ותודה על ההשכלה בכל פוסט שלך.

      המשך לקחת אותך למסעותיך....

      מילותיך כדורבנות בצלעותי מדהירות אותי קדימה.

      דווקא היום אני חש נושא באחריות גדולה את שמם להווה,

      כנושאם על אלונקה משדה מערכה עשן.

      תודה מעומק לב.

       

       

      פשוט מרתק*
        27/4/09 17:25:


      טרמילר יקר

      אהבתי את "פוארטו" וגם את יפו אוהבת

      יפה החיבור שעשית בינהם

      ותודה על ההשכלה בכל פוסט שלך.

      המשך לקחת אותך למסעותיך....

        27/4/09 10:12:

      צטט: בועז22 2009-04-27 07:19:17


      במשך כל זמן הקריאה, הייתי איתך

      באותו המקום...

       

      תודה , שימחת אותי ואני ממשיך...

        27/4/09 07:19:


      במשך כל זמן הקריאה, הייתי איתך

      באותו המקום...

        26/4/09 22:40:

      צטט: אביה אחת 2009-04-26 15:14:36

      טרמילר -

      תודה על עוד פרק -

      מ ר ת ק !

       

      תודה אביה, תודה רבה

        26/4/09 22:27:

      צטט: דינמיקה 2009-04-26 15:41:22

      היי,

      רציתי לקרוא הכל, אך לצערי, אחרי הקטע הראשון שינית את צבע הגופן וזה הקשה עליי.
      כך שאיני יכולה להגיב לעניין, וחבל.

      בצידו של עניין - אם תרשה לי - נפלו כמה שגיאות כתיב, וכדאי לתקן. "אגלי מים" ולא "עגלי" (עגלים - ה"ילדים" של הפרות); וגם לא ברור לי מהו טרמילר. האם כוונתך לתרמילר? מלשון תרמיל?

      בכל מקרה, אשמח להמשיך לקרוא.

      תודה שהבאת אותי לכאן.

       

      היי דינמיקה,

      תודה שקראת.

      הצבע הבהיר של הטקסט מייצג קטעים שאינם המסע "המטוייל" אל "מסע בזמן חיים"...

      אם את מתקשה העתיקי אותו והדביקי עם צבע כהה.

      לגבי טרמילר, בבקשה הכנסי לפוסט שליהמתחיל במילים "טירמלתי..."

      תודה על העגלים שהתאיידו וחזרו כאגלי מים...

       

      אשמח אם תתחילי מהתחלה ותתקדמי על פי הסדר הממוספר, תהני

      לילה טוב 

        26/4/09 15:41:

      היי,

      רציתי לקרוא הכל, אך לצערי, אחרי הקטע הראשון שינית את צבע הגופן וזה הקשה עליי.
      כך שאיני יכולה להגיב לעניין, וחבל.

      בצידו של עניין - אם תרשה לי - נפלו כמה שגיאות כתיב, וכדאי לתקן. "אגלי מים" ולא "עגלי" (עגלים - ה"ילדים" של הפרות); וגם לא ברור לי מהו טרמילר. האם כוונתך לתרמילר? מלשון תרמיל?

      בכל מקרה, אשמח להמשיך לקרוא.

      תודה שהבאת אותי לכאן.

        26/4/09 15:14:

      טרמילר -

      תודה על עוד פרק -

      מ ר ת ק !

        26/4/09 13:04:
      תודה רבה דני. כתוב עליו פוסט לכבוד יום הזכרון, מצווה לא ?!
        26/4/09 12:16:


      את הדברים הטובים, משאירים לסוף הארוחה..

       

      אתה מייצר עבורי אתגר של הצורך להשלים "ידע אישי חינם"

      עם עובדות רבות שאינן ידועות,  ועם כאלה שנס ליחן

      ונשתכחו ברבות השנים.

       

      אבל השבת לי את זכירתו של צ'יטה, הוא דודי שמעון, איש פלמ''ח,

      איש הים, ותיק הפלגות בצי הסוחר, המשייט עתה בימים שלווים,

      הרחק הרחק מעבר לעננים.

        26/4/09 09:03:

      צטט: בלרינה 2009-04-26 07:40:10

      מסע החיים שלך בהחלט צבעוני ומרתק .

       

      תודה, לעיתים אני חש כאילו חסרה בו כרקע מנגינה ותנועה בריקוד.

        26/4/09 09:00:

      צטט: naomi P 2009-04-26 07:14:13

      *למסע  חייך

      מסע = חיים


       

       

      תודה נעומי, שוב

        26/4/09 09:00:

      צטט: d.double you 2009-04-26 07:08:27

      נוסעת בלי כוכבים במסעות הזמן והמרחקים-טוב שהזכרת לי לרוץ לסטודיו לצייר-גם זה מסע.

       

      ממש נחמד לי שרצת לסטודיו, אבל בבקשה חיזרי שוב, הפעם עם כיכוב 

        26/4/09 08:58:

      צטט: ש פ י 2009-04-26 01:56:57

      ארוך לי לקריאה בשעה כזו...פאק כמעט שתיים! מחר ראבוטה...גררררררר

      אבל, באתי וכיכבתי

      אקרא ואגיב מחר.

      נשיקה

      רק הצצת לפני השינה... וכוכב ללא קריאה, טיפה מעליב  :), כן מבין שהתכוונת ההפך ותודה. 

       

        26/4/09 08:33:

      צטט: שונמית 2009-04-25 23:57:39

      שלום לאיש מרתק,

      התרגשותך מדבקת, הנופים והתיאורים הנפלאים

      אשר ניכרים בכתיבתך מרטיטים ומפיחים

      רצון להיות שם, ובעיקר בתוך התרגשותך.

      אשרי זוגתך שאיתך.

      שלומית

       

       

      וואוו... זה אמיתי אה ?! -, שונמית, אין כייף גדול מקבלת תגובה כזו.

      וכן, אשריני כי נפלאה זוגתי מאד. נפלאה חברותה וחברתה מכל שידעתי, תודה לה, תודה גדולה.

      ולא, היא לא קוראת כאן. לכן אני אומר לה והרבה, עד כמה כוחה רב להניע עוד אדם באהבה במרחב.

      :) יום מחוייך לי ולך ולכולם... אשריני שכך.  

        26/4/09 08:25:

      צטט: יהודית ש 2009-04-25 21:41:45

      מחכה לפרק הבא...............

      שבוע נפלא

       

      היי יהודית, תודה רבה 

        26/4/09 07:40:
      מסע החיים שלך בהחלט צבעוני ומרתק .
        26/4/09 07:14:

      *למסע  חייך

      מסע = חיים


       

        26/4/09 07:08:
      נוסעת בלי כוכבים במסעות הזמן והמרחקים-טוב שהזכרת לי לרוץ לסטודיו לצייר-גם זה מסע.
        26/4/09 01:56:

      ארוך לי לקריאה בשעה כזו...פאק כמעט שתיים! מחר ראבוטה...גררררררר

      אבל, באתי וכיכבתי

      אקרא ואגיב מחר.

      נשיקה

        25/4/09 23:57:

      שלום לאיש מרתק,

      התרגשותך מדבקת, הנופים והתיאורים הנפלאים

      אשר ניכרים בכתיבתך מרטיטים ומפיחים

      רצון להיות שם, ובעיקר בתוך התרגשותך.

      אשרי זוגתך שאיתך.

      שלומית

       

        25/4/09 21:41:

      מחכה לפרק הבא...............

       

      שבוע נפלא

        25/4/09 21:10:

      צטט: אלונA 2009-04-25 12:45:26


      מחכה בקוצר רוח להמשך...

       

      תודה, אשתדל מאד להקדים

        25/4/09 21:07:

      צטט: רחל נפרסטק 2009-04-24 18:19:32


      מרתק!

       

       


      תגובה מהסוג שעושה חשק להמשיך, תודה רבה
        25/4/09 21:06:

      צטט: אני מיכל 2009-04-24 09:19:07

      באתי כך סתם באמצע הסיפור ואהבתי...

       

       


      הכי טוב להציץ ושמח שנהנת, תודה רבה
        25/4/09 12:45:

      מחכה בקוצר רוח להמשך...
        24/4/09 18:19:

      מרתק!
        24/4/09 09:19:
      באתי כך סתם באמצע הסיפור ואהבתי...

      פרופיל

      הטרמילר The Tarmiler
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון