במקום בו החיים והמוות נפגשים, בנקודת הנשיקה הבלתי נסבלת הזו, המחברת בין יגון לאושר כמו בין כאב לאהבה,
בדיוק שם - פשעתי.
חשדתי בכל מה שהציע לי הטבע, בגדתי בכל מי שנידב למעני את כתפו, רמסתי את אלה שפתחו לי את אזנם, ויידתי אבנים באוהבי שדימיתים כאויביי.
האם זה הקושי שהעבירני על דעתי? או פרץ גחמתי של מרירות מצמיתה שבי? או אולי , שמא, זה רק אני שהרעלתי את בארות ליבי?!
בגאוה, בקנאה ובתאוותנות מאוסה. אשר הפכו את נקודת הנשיקה לבלתי נסבלת, לבלתי נגמרת, רעילה, אסורה למאכל.
|
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
יערית, תודה על תגובתך.
אולי בשונה ממה שכתבת,
עצם כתיבת הדברים, הבנתם והבאתם לידי מודע
זה מה שטוב, וזה מה שהופך אותם מ'עצוב' ל'שמח'...
פאנ'.
הלקאה עצמית כואבת מאוד.
עצוב.